מזוז והאמת המוגבלת
בדיוק כמו האיסור על יחסים הומוסקסואליים, אם ה"אמת המשפטית" בתיק קצב רחוקה מהמציאות - חובה לשנות אותה
היועץ המשפטי לממשלה מצא דרך נוחה להסביר לציבור את עסקת הטיעון שלו עם משה קצב. "יש להדגיש את ההבחנה בין אמת משפטית למציאות אובייקטיבית; האמת המשפטית הרבה יותר מוגבלת", הסביר לנו מני מזוז. זה לא בדיוק הסבר לעסקת הטיעון - זה יותר הסבר למדוע הציבור ההדיוט לא מצליח להבין אותה, למה הוא אינו מסוגל להבין, ולמה מוטב לו שלא ינסה להבין. עסקת הטיעון לא נחתמה בעולם הזה, האובייקטיבי, עולם של עובדות מחד ושקרים מאידך; היא נחתמה בעולם אחר, שמדברים בו שפה אחרת, שם השמש זורחת בלילה ושוקעת ביום. זר לא יבין זאת.
לא צריך להיות משפטן דגול בשביל להתקומם מול התפישה הזו. לכאורה אמורים אנו להחריש - כבורים ועמי ארצות, עלינו להימנע מלבקר את המדברים בשפה המשפטית, המבינים דברים שאנחנו לא מבינים. זו תפישה שמבקשת לשמור את המשפט בתוך קליקה סגורה ולהרחיקו מהציבור הרחב, זה שבדמוקרטיה מחוקק בעקיפין את החוקים וקובע את הנורמות שמזוז אמור להיות כפוף אליהם. ומזוז בינתיים נהנה מכל העולמות - בגלל ה"אמת המשפטית", הוא נמנע מהגשת כתב אישום. אבל הדיון הציבורי, התקשורתי, העממי הוא לא בתחום המקצועי שלו, אז שם הוא ממלא פיו מים. וכי אלו כלים יש לציבור לקבוע בצורה עניינית, יסודית ובלתי-מתלהמת מה קרה ומה לא, אם לא דרך המשטרה והפרקליטות - שאותן אנו מממנים מכיסנו כדי לעשות בדיוק את זה? אבל הם כבר לא משרתי הציבורי, הם עבדי "האמת המשפטית".
ובכן, מהי אותה "אמת משפטית" שמזוז התכוון אליה? לכאורה הכוונה לרף הראיות הגבוה הנדרש במשפט הפלילי, שבלעדיו פשעים קשים וחמורים היו כלא היו. אבל מי קובע את הרף הזה? באיזה עולם מרוחק ונסתר הוא נקבע? כנסת ישראל, זו המוכרת לנו מהעולם הזה של המציאות האובייקטיבית, קבעה לפני ארבע שנים ענישת מינימום לעברייני מין. החקיקה הזו באה לעולם בעקבות לחץ ציבורי שהובילו ארגוני נשים בשר ודם, ושאומץ על-ידי חברות וחברי כנסת מהעולם הארצי שלנו. פתאום נוצרה "אמת משפטית" חדשה. גם רף הראיות הנדרש להוכחת עבירות מין השתנה עם השנים, בעקבות פסיקה של בית-המשפט העליון (שאגב, גם שופטיו הם בשר ודם). כיום מספיקה תמיכה מזערית לעדות של קורבן אונס כדי להרשיע נאשם. בעבר היה צורך בראיות הרבה יותר חזקות. גם השינוי הזה לא נולד באוויר העולם המשפטי; הוא נוצר משום שהציבור מאס בתמונות של עברייני מין סדרתיים המחייכים בחצר ביתם. הציבור דרש, השופטים שמעו - ו"האמת המשפטית" שונתה. עד שבא מזוז.
מזוז טען שהדוגמה הקלאסית לפער בין האמת המשפטית למציאות הוא נושא ההתיישנות. הנה למשל אונס שבוצע בוודאות לפני עשרים שנה, היה כלא היה בעולם האמת המשפטית. עם כל הכבוד, זה פשוט לא נכון: האונס הזה היה גם היה, אלא שמסיבות שלא קשה להסבירן לא ניתן עוד להעניש בגינו. זאת מציאות מאוד אובייקטיבית. בעזרת הדוגמה הזו מבקש היועץ שנבין כי גם אם קצב אנס, לא ניתן להענישו בעולם האמת המשפטית בשל רף הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי. על כך יש תשובה אחת: מי אמר?! האם איזו תוכנת מחשב משפטית קבעה זאת? האם אין משפטנים לא פחות טובים עם דעות אחרות? האין זה קשור בנחישות וביכולת השכנוע של התובעים, שכולה נעוצה חזק בעולם המציאות האובייקטיבית של הגיון, רגש ותחושות בטן?
השבוע מלאו חמש שנים למותו של השופט האגדי חיים כהן, שהיה בשנות החמישים היועץ המשפטי לממשלה. באותן שנים (ולמעשה עד 1988) היה בישראל חוק שאסר על קיום יחסי מין הומוסקסואליים. במסגרת ה"אמת המשפטית", אותם "חוטאים" צריכים היו לשבת מאחורי סורג ובריח. חיים כהן לא היה מוכן לסבול את הפער בין "האמת המשפטית" לערכים הליברליים הבסיסיים, שגם מדינת ישראל אמונה עליהם. לכן החליט שהפרקליטות לא תגיש כתבי אישום בגין "עבירה" זו. הנה, בהינף הגיון פשוט מהעולם שלנו השתנתה באחת "האמת המשפטית". המחשבה מה היה קורה אילו מזוז היה היועץ המשפטי במקום כהן, מעוררת בעתה.
מני מזוז הוא כידוע אדם ישר והגון ומשפטן מעולה. כל זה לא עוזר לנו הרבה בעולם המציאות האובייקטיבית. התגובה לתפישת "האמת המשפטית" שלו צריכה להיות אחת - אין לנו חפץ במשפט הזה, אם כך הוא נראה. הבא לנו אמת משפטית אחרת, או תן ליועצים אחרים לבצע את המלאכה. איננו מוכנים לקבל משפט המתקיים במעגלים סגורים ומרוחקים; הרצון הכללי דורש שהמשפט ישתנה ויתאים עצמו למציאות האובייקטיבית, כאן ועכשיו. אל תגיד לנו שזה בלתי-אפשרי; אין לא יכול, אולי רק לא רוצה.
הכותב הוא משפטן, מנכ"ל "האגודה לחופש המידע" ומתנדב בצוות התקשורת של א', המתלוננת מבית הנשיא
מומלצים
