דרים טים

האם יזכו המעריצים לראות בקרוב את אליליהם בארץ הקודש? "זו שאלה טובה. אני לא יודע", עונה ל-ynet מתופף הלהקה מייק פורטנוי, מי שלרוב נחשב כדובר הלהקה. "אנחנו בציפייה גדולה להגיע לישראל ומחכים לכך, ממש כמו המעריצים. אנחנו מקווים שזה יקרה מתישהו בעתיד, זה קשור כמובן לתזמון ולהצעה הנכונה. אנחנו רוצים להגיע, אז אנחנו מחזיקים אצבעות ממש כמו המעריצים".

אלה שסוגדים ואלה שמתייאשים

אז מה הסיפור? למה הסגידה הגדולה דווקא ללהקה הזו? המעריצים הרבים של הלהקה לרוב מתמכרים למוזיקה שלה כאילו מדובר בסם מסוכן. בדרך כלל זה מתחיל איפשהו בשלב חטיבת הביניים. מוזיקאים צעירים חובבי רוק שמנסים להתפתח על הכלי שלהם, מגלים את הלהקה ותוך כמה ימים היא הופכת ללהקה האהובה עליהם ביותר.

המשיכה לצלילים של דרים היא לא מפתיעה. המשקלים שבקצב מאוד מסובכים, המהירות מטורפת, ההתחכמויות בלתי פוסקות, ובתוך כל אלה גם נכתבת טרילוגיה שלמה בין השורות. בעיניי רבים, רק ההאזנה למוזיקה נחשבת אתגר. מהר מאוד, אלה שמגלים את הלהקה, מפיצים את השירים לכל פינה בסביבתם החברתית, וכך נוצרים עוד ועוד מעריצים.

אבל לא כולם נשארים נאמנים. ברחבי העולם תוכלו למצוא מעריצים לשעבר שהתייאשו מהלהקה בטענה שכל החומרים נשמעים בדיוק אותו הדבר, ושהחברים בה אף פעם לא טורחים לחדש או לפנות לכיוונים אחרים, הם רק ממשיכים להשוויץ בזריזות ובטכניקה המשוגעת שלהם. 

דרים ת'יאטר. "אני אוהב לחשוב שעדיין לא הגענו לשיא שלנו"

הביקורות הרבות על ההתנשאות המוזיקלית של הלהקה ממש לא מפריעות לפורטנוי. "אנחנו רגילים לזה, אנחנו שומעים את זה במהלך כל הקריירה שלנו", הוא אומר, "אנחנו יודעים שאנחנו לא בדיוק כוס התה של כולם, ועל כל כמות האנשים שאוהבת אותנו, בטח יש אותה כמות אנשים ששונאת אותנו. ואנחנו מבינים את זה. מה שאנחנו עושים זה סגנון מסוים שלא כולם אוהבים ולא כולם יכולים להיכנס אליו.

"עם זאת, אני חושב שאמירות מהסוג הזה הן לא ממש הוגנות. תמיד שמנו דגש על כתיבת שירים ועל קטעים מלודיים. הנגינה המתוסבכת והמטורפת שלנו היא ודאי חלק גדול מאיתנו ומהסגנון שלנו, אבל אתה יכול לקחת כל אחד מהאלבומים שלנו ותמיד יהיו שם שירים ששייכים לצד השני, המלודי והפשוט יותר. אם מבקרים טוענים שאנחנו רק יודעים לעשות משהו אחד, אז הם בטח לא הקשיבו לאלבומים".

מצחיק אך רציני

עכשיו לדרים ת'יאטר יש אלבום חדש - "Systematic Chaos", התשיעי במספר, בלי לספור את ההופעות החיות שיצאו באלבומים שונים והוצאות הבוטלג. אחרי יותר מ-20 שנה שהחברים בלהקה צמודים אחד לשני, פורטנוי עדיין בטוח לחלוטין שללהקה יש עוד שנים רבות בתעשייה. "אני חושב הרבה על הקריירה שלנו, וגם על האלבומים", הוא מספר,  "בדרך כלל לוקח לך כמה שנים להפריד את עצמך מהאלבומים ולהסתכל עליהם במבט לאחור. אני לא חושב שיש דבר שנקרא 'הכי טוב', זה הכל עניין של מה אתה מעדיף יותר או מעדיף פחות. אתה יכול לשאול 20 מעריצים שונים, וכל אחד ייתן לך תשובות אחרות, בגלל שהכל מבוסס על טעם אישי. מבחינת השיא, אני אוהב לחשוב שעדיין לא הגענו לשיא שלנו".

בעיניי רבים פורטנוי נחשב לאחד המתופפים הטובים בעולם. במהלך השנים הוא הוציא שלל סרטי הדרכה בוידאו ובדי.וי.די (פריטים נחוצים בכל ספרייה בבית מעריציו), העביר אלפי כיתות אמן וזכה לשלל תארים ממגזיני מוזיקה בעולם, ובצדק. "זה מחמיא", אומר פורטנוי, "זה נחמד לראות שההקדשה שלי לכליי היא מוכרת ומוערכת. במשך הרבה הרבה שנים, כשהייתי צעיר, הקדשתי את כל חיי לתיפוף. במשך עשר השנים האחרונות, פלוס מינוס, הקדשתי את החיים שלי לעשייה שהיא מעבר לתיפוף: להפקה, לכתיבה וכל הגורמים האחרים שמגיעים כשאתה מוזיקאי. הרבה ממה שאני עושה זה בשבילי ובשביל הסיפוק היצירתי שלי, אבל העובדה שזה מתחבר עם מתופפים ומוזיקאים צעירים, זה ממש מחמיא".

מי שמסתכל בסרטי הוידאו שלך או קורא ראיונות איתך, מבין שאתה אדם ציני, מלא בחוש הומור. אבל במוזיקה של "דרים ת'יאטר" אי אפשר ממש למצוא את זה.

"הדי.וי.די שמביא את מאחורי הקלעים של האלבום מלא בקטעים נורא מצחיקים. אנחנו לא מנסים בכוונה להיות מצחיקים ולספר בדיחות, זו פשוט כימיה טבעית שיש לנו אחד עם השני. המוזיקה שלנו היא אכן רצינית. הכתיבה והביצוע זה משהו שאנחנו לוקחים ברצינות, ואנחנו מנסים ליצור משהו שהוא אינטנסיבי ככל האפשר. אבל בתוך הסביבה היצירתית הזו, אנחנו עושים כיף. כל מי שראה אותנו בהופעה חיה, יודע שאני כל הזמן מתלוצץ עם הקהל ומתחבר איתו".

קיימת תאוריה שאם פרנק זאפה  היה בחיים, הוא בטח היה מזמין אותך לנגן איתו.

"זה אחד מהחלומות הכי גדולים שלי. פרנק הוא אחד הגיבורים הגדולים שלי מכל הזמנים. תמיד הייתה לי אליו את ההערכה הכי גדולה. אבל לא רק אליו אלא גם לכל המוזיקאים שניגנו בלהקות שלו. בשבילי, הכבוד לא יכול להיות יותר גדול מאשר לשבת מאחורי המאסטר".