"את נורמלית? איך את מרשה לילד לשחק איתם?"

"מה, את מרשה לבן שלך לשחק איתם?", עירית הביטה בי בחלחלה, מלכסנת מבט אל דודו ואל שני ילדים צעירים ממנו - מיכאל ורפאל. "הם ידועים כילדים חסרי חינוך ממש!", נהמה מתוך הלם, כשראתה את שני האחים הידועים משחקים עם דודו על הרצפה.

נראיתי כנראה שאננה מדי, שכן היא המשיכה בפאתוס: "חובה עלינו להיזהר! כהורים מוטלת עלינו האחריות והחובה לשמור על ילדינו מהשפעה חברתית רעה".

"עירית, אצלי הם מתנהגים יפה. תראי איך הם משחקים. אני עוקבת אחריהם, ולא רואה התנהגות חריגה או מילים בלתי ראויות".

"מלי, את לא נורמלית. אין לך מושג כיצד חבר רע יכול להזיק. את זוכרת את דליה?". כן, אני זוכרת את דליה - שכנה מילדות, כיצד היא הסתבכה כשהתחברה לחברה שלילית וירדה מדרך הישר. איך אפשר לשכוח אותה?

"מה את משווה", הגנתי בלהט על האחים המשחקים עם דודו במשחקי הקופסא שפרשנו על הריצפה. "דליה היתה נערה כשהתחברה לנוער שוליים הולל. השניים כאן עדיין ילדים קטנים. אני לא מאמינה שילדים קטנים יכולים לסחוף את דודו כמו שהחברים של דליה סחפו אותה!"

ועירית בשלה: "תדעי לך, החיים לימדו אותי שגם אם היסודות שההורים מעניקים בבית חזקים ואיתנים, חבר טוב (כלומר רע) אחד, יכול להרוס הכול! ההידרדרות מהירה יותר מהשקעה רבת שנים. ואם מדובר בילד שהוא טיפוס נסחף ונגרר, המצב הופך להיות ביש", עירית שלחה בי מבט מתרה רב עוצמה.

איך נדבק שם רע?

לכאורה, עוד אחר הצהריים נעים ורגיל. הזמנתי את עירית וילדיה, אך לפתע נקשו על הדלת האחים מיכאל ורפאל (בדוי, בדוי) וביקשו לשחק עם אחד הילדים. אחר הצהריים הרגיל, הפך מהר מאוד למגרש בו מתנהל משחק סוער בין דעות בחינוך.

שלחתי מבט בילד בן השבע ששיחק עם דודי שלי. מה גורם לאנשים להתרחק ממנו? מדוע הוא נחשב לילד רע? ולמה גם באחיו דבק הרבב? נולדים עם זה?

אמא שלהם, עולה חדשה מצרפת, מנסה לתמרן באופן נואש למדי בין ההתאקלמות בארץ לבין גידול שני הבנים שלה. קשה לי להצביע מה הגורם לשם הרע של שני הקטנים - אחד בן שבע ואחיו הקטן בן הארבע.

היא רודפת אחריהם מבוקר עד ערב עם הפרוסה והבננה, מכרכרת סביבם, ואילו הם משיבים לה אש. צועקים ונוגחים, בורחים מפניה, כאילו לועגים לאמם. כשהם בגינת המשחקים, כולם מביטים במחזה בתימהון וכל האמהות מרחיקות את ילדיהן מבליל הקולות בצרפתית העולה לצרחות, כאילו עוד מעט מרי אנטואנט תופיע לגליוטינה.

ילדים אינם רעים מטבעם

אני לא צדיקה יחידה בסדום. אמהות נוספות מתירות לילדיהן לשחק עם האחים הצרפתים. ומשנתי סדורה כמשנתן. באמת ובתמים אני גורסת שאם אתן למיכאל ולרפאל יחס יפה ושונה מזה שהם זוכים לו מצד החברה המתרחקת מהם, הם יחזירו לי בתמורה ויתנהגו בהתאם כילדים בני תרבות.

ילדים אינם רעים מטבעם, כמאמר הפתגם הידוע: "אין ילד רע. יש ילד שרע לו". הסביבה, המצב, הרקע, גורם להם להתנהג בצורה שונה. אמא שלהם אולי אינה מבינה שלהיות פולניה הרודפת עם בננה, כבר לא באופנה, במיוחד אם כל האמהות סביב מביטות עליך באלכסון. יש שיטות חינוך והאכלה שונות ומוצלחות יותר.

ובינתיים, הילדים שלה מגיבים בתוקפנות כלפי ניסיונותיה, וכולם מקטלגים אותם כפראים ובלתי ממושמעים. אפילו עירית שאני מעריכה את האינטלגנציה הרגשית שלה. ושתינו עדיין מתווכחות: "הם קטנים ומשחקים רק בבית שלי, תחת הפיקוח שלי. אני מאמינה שסביבה רגועה, עם ילדים רבים מסביב – רק תיטיב עמם".

"ואם את טועה?", עירית שואלת בקול. "עכשיו הם קטנים. אולי הם יפגשו עם דודו כשיגדלו ויהיו פראים יותר, והילד שלך פשוט ייגרר אחריהם?"

"אני מאמינה שהילדים הללו יכולים להשתנות. הם לא פראים מטבעם. כשיתחנכו בסביבה הולמת, יהיו לאחרים".

"הורים חייבים לדאוג לחברויות חיוביות של ילדיהם", היא ממשיכה לטעון בלהט, ושוב מעמידה אותי מול התאוריות. סימן שאלה גדול מרחף מעלי. קצת מאיים.

חיסון נגד השפעות שליליות

יש דברים שאולי אין להם תשובה ברורה. היכולת שלנו כהורים לשמור אותם חסינים מפני חברה שלילית, אינה ברורה. ופתאום מבזיק בי רעיון: "אולי כן צריך לחסן אותם חיסון נגד חברים שליליים? כפי שאת יודעת, בכל חיסון יש חיידקים אומנם מוחלשים או מומתים, אבל שייכים לזן ממנו אנחנו רוצים להיות מחוסנים.

"ואולי זהו החיסון שאני נותנת לילדים שלי בצורה זו, בה אני פותחת את הדלת לילדים שתווית המחיר השלילית מוצמדת לבגדיהם, ומאפשרת לילדי להכיר ילדים שגם מתפרצים לפעמים, וזקוקים יותר לשליטה?"

אך מי ערב לי שהחיסון הזה לא יגרום לילדים שלי לתופעות לוואי, ובמקום שיחוסנו, המחלה תתקוף אותם? הוספתי ביני לבין עצמי. בדיוק כשחשבתי שאין בנמצא תשובה חד משמעית, פעמון הדלת צלצל. אלי אחי נכנס פנימה והצית בי זיכרון ישן.

לאלי היה בכיתה חבר שנכנה אותו יואב. הוא היה ילד קפצן, עצלן, מרביצן ומחולל בלגן. אמא שלו טענה בלהט שיש לו ראש של גאון, אבל לכו תתווכחו עם כל אם יהודיה ממוצעת שיש לה בעל חסר מזל ובן גאון, בעסקת חבילה של תזמון מושלם.

גם המורים הקשוחים לא הצליחו להושיב את יואב ליום לימודים ארוך. הוא תמיד ידע לחולל תעלולים, להמריד, להצחיק במקומות הלא נכונים, ולגרום לכל המבוגרים להיאנח. עד שבא היועץ החינוכי בכיתה ח'(!) וקבע שיואב סובל מבעיות קשב וריכוז. הילד טופל. הוא החל ללמוד בצורה מסודרת והיום הוא חבר מועצת העיר - אדם מחוזר ומבוקש, הממונה על תיק תכנון ובנייה, ועתידו עוד מונח לפניו.

הבטתי במיכאל ורפאל וצחקתי לעצמי. עירית בטוחה שיושבים כאן שני הקרימינלים של הדור הבא. האם היא צודקת? אינני יודעת. ואולי יושב כאן משפטן מבריק, ואולי הרופא הגריאטרי שיטפל בכולנו לעת זקנה?

ימים יגידו.

• מלי גרין, בת 34, ילידת ארה"ב, היא סופרת ועיתונאית במשרה מלאה. נשואה פלוס תשעה.

• לכל הטורים של מלי גרין.