קירגנגה: למרות הכל שווה להגיע
אזור המעיינות החמים של קירגנגה, בו נרצח השבוע המטייל הישראלי דרור שק ז"ל, כנראה אינו מסוכן יותר ממקומות אחרים בעולם, ובהחלט מדובר באתר ששווה להגיע אליו. באופן פרדוקסלי, דווקא המקום הזה מזכיר לנו למה שווה לחיות
קירגנגה, אתר המעיינות החמים בעמק הפרווטי אשר בצפון הודו, הוא מקום יפהפיה, והטיול אליו טומן בחובו גם סכנות. מצד שני, סביר להניח שהוא אינו מסוכן יותר ממקומות רבים אחרים בכל רחבי העולם.
יש הסבורים כי דווקא הישראלים הם אלו המושכים אליהם את הסכנות בכל מקום שאליו הם הולכים, אבל אין ספק שזהו סטריאוטיפ, וברוב המקרים אין בבסיסו דבר. פשע מזדמן עודנו אחת הבעיות שעימן מתחבטים קרימינולוגים, ולפעמים זה רק עניין של מזל. או במקרה של דרור שק ז"ל, שנרצח השבוע בידי שודדים וגופתו נמצאה ליד קירגנגה, חוסר מזל גדול.
למעשה, התקרית הזו שארעה השבוע, באזור הררי ומקסים בגובה 3,000 מטר, הייתה יכולה לקרות לכל אחד או אחת, ובכל מקום, אפילו אצלנו בארץ.
המקומיים דווקא תרמו לתחושת הביטחון
רק לפני מספק שבועות מספר, הלכנו, חברתי רוית ואני, את הטרק לקירגנגה, ככל הנראה במסלול זהה לזה שעשו דרור שק וחבריו. בבוקר אביבי ושטוף שמש יצאנו מקלגה, כפר ציורי קטן ושליו, בחברתו של מלווה הודי ששכרנו, שהיה גם מדריך טיולים מקצועי. אמנם ידענו מראש שההליכה קשה ומעייפת, אבל התנחמנו בעובדה שהיא תמשך לכל היותר שש שעות.
יוצאים לדרך. הנוף מהכפר קלגה (צילומים: אסף מאייר יצחקי)
האוכלוסייה המקומית שנקרתה בדרכנו דווקא תרמה לתחושת הביטחון שלנו, אך לא ניתן לומר זאת על תוואי הדרך. השביל היה מונח לו, כאילו במקרה, בין יערות של עצי אורן עתיקים שבהם שלגים מפשירים וביניהם פזורות עקבותיהם של מגוון בעלי חיים. במדרונות התלולים במסלול הזה חלפנו על פניו של גל-עד לזכרו של ישראלי נוסף שנהרג במקום בשנת 1999.
הנוף בדרך מהמם, עוצר נשימה ממש. ההליכה איטית, ונעשית קשה יותר ככל שמתקדמים - הטיפוס הופך את האוויר הצלול לדליל יותר, והנשימה נהיית קשה וכבדה. בהמשך גם הרגליים מתחילות להראות סימני עייפות, אבל אנחנו מנסים לזכור שמדובר במקסימום שש שעות עד לצ'אי שופ הראשון בקירגנגה.
באמצע הדרך אנחנו עוצרים להפסקת שתייה בתחנת ביניים שמנהלים זוג הודי-טיבטי, ובהמשך גם לשכשוך במימיו של מפל שנמצא בשני שליש הדרך. עצירות הצילום של מראות היער המופלא ושתיית מי השלגים המופשרים, סייעו לנו להשיב את כוחנו.
למלא את החיים ביופי
לבסוף, אחרי שש שעות, הגענו אל העלייה התלולה האחרונה, שהיא גם הקשה מכולן. כמו תמיד, יש כאלה שמטפסים אותו בחצי שעה, ויש שמדלגים אותה בחמש דקות זריזות, העיקר שתיכף מגיעים.
ההרים המושלגים מקיריגנגה
בקיריגנגה, שהיא מקום קדוש להודים, קיבלו אותנו אנשים טובים – מקומיים, אבל גם ישראלים שמנהלים במקום גסט האוס. הנוף, כמו הטיפוס, עוצר נשימה. המעיינות החמים הטבעיים, שהם הסיבה העיקרית לצאת לטיול הזה, קיבלו את פנינו בחום של למעלה מ-30 מעלות. נשארנו במקום שלושה ימים. והאמת היא שגם אז היה קשה לעזוב, ולחזור בחזרה לקלגה.
אין ספק, שלמרות הרצח המזעזע שהתרחש במקום לפני מספר ימים, קירגנגה הוא עדיין מקום מדהים ששווה לחזור אליו. באופן פרדוקסלי, זהו אחד מהמקומות שעוזרים למלא באנרגיה את ההווייה שלנו, ושמזכירים לנו למה שווה לחיות.
לפנייה לכתב/ת 
הסבל עושה את דרכו למעלה
צילום: אסף מאייר יצחקי
גל-עד לזכר ההרוג הישראלי
צילום: אסף מאייר יצחקי
מנוחת המטייל. המעיינות שווים את הטיפוס
צילום: אסף מאייר יצחקי
מומלצים
