תאונה קשה? חברת הביטוח תסדר
מה עושה חברת ביטוח עם אופנוע שניזוק באורח קשה בתאונת דרכים? מוכרת אותו לצד שלישי, שמחזיר אותו לכביש. בית המשפט החליט לדווח על כך לממונה על הביטוח
איך יכול אופנוע שניזוק קשות בתאונה דרכים, לחזור בזריזות לכביש? פשוט מאד. חברת הביטוח שרכשה את האופנוע מהמבוטח, העבירה אותו הלאה, לחברה שעוסקת בשירותי רכב. זו מכרה אותו - כנראה לאחר שיפוץ - לאדם פרטי, שמכר אותו הלאה. כך במהלך חמש שנים ארוכות, הסתובב אופנוע ספורט שעבר תאונה קשה במיוחד, ללא כל רישום.
אופנוע ללא בעלים
סיפורו של האופנוע המשופץ נחשף בהכרעת דין שהתקבלה אתמול (ד') בבית המשפט לתעבורה בירושלים. השתלשלות העניינים קצת סבוכה: ב-30 בינואר 2006 הוגש כתב אישום נגד נ', לאחר שאופנועו נתפס על-ידי מצלמת מהירות, כשהוא חולף על פניה במהירות גבוהה מהמותר. אולם, נ' התייצב בבית המשפט וגילה לשופט שהאופנוע כלל אינו נמצא בבעלותו. נ' הסביר לשופט כי בשנת 2002 האופנוע היה מעורב בתאונת דרכים, בה ניזוק קשות, "ונקבע כי יש להורידו מהכביש". בעקבות התאונה, העביר נ' את האופנוע לחברת "מנורה". כמובן שבבית המשפט, הציג נ' מסמכים המוכיחים את דבריו. לפני כארבעה חודשים, תוקן כתב האישום, וחברת "מנורה" הפכה לנאשמת.
תאונה קשה היא לא סוף הדרך (צילום:אפי שריר)
אולם, במקום לבוא על פתרונם, העניינים רק מסתבכים. ושימו לב להשתלשלות הדברים: חברת "מנורה" אמנם הודתה כי האופנוע הועבר לידיה, אך טענה כי לאחר מכן הוא נמכר לחברה העוסקת בשירותי רכב. עו"ד מטעם "מנורה" הסביר לבית המשפט כי הבעלות על האופנוע לא הועברה מיד, מאחר שהאופנוע היה מעוקל. למרות זאת, האופנוע עצמו עבר לידיה של חברת שירותי הרכב, שמכרה אותו לאחר מכן לאדם אחר.
לפני כחודש, התייצב עו"ד מטעם "מנורה" בבית המשפט, כשהוא מלווה בש', תושב הרצליה, שקנה את האופנוע מחברת שירותי הרכב. אולם גם כאן לא מסתיימת התסבוכת. מתברר שש' מכר את האופנוע לי', תושבת יהוד, עוד באוקטובר 2002. ומה קרה בין אותו זמן ועד לעבירת התנועה, בגינה החלה הפרשה? השופט אברהם טננבוים, שבשלב זה קצה נפשו בעלילות האופנוע, פוסק כי "איש לא ידע לומר לי מה עלה בגורלו של האופנוע והיכן התגלגל בדרכים, עד לעבירת התנועה ביום 30.1.2006". ולהזכירכם, מדובר באופנוע שניזוק קשות בתאונה, והועבר לידי חברת הביטוח.
בסופו של דבר הודתה חברת "מנורה" כי במשך חמש שנים נסע האופנוע בכבישי ישראל, ועבר מיד ליד, מבלי שנעשה רישום כלשהו לגבי הבעלים. למעשה, רק בשישי ביוני 2006 הועברה הבעלות לידי חברת שירותי הרכב.
חברת הביטוח אשמה
בעניין הפעוט יחסית של עבירת התנועה, מצא השופט טננבוים את חברת "מנורה" אשמה, מאחר שהייתה הבעלים בעת ביצוע העבירה. אולם, כמובן שהסיפור החמור יותר הוא כל התנהלותה של חברת הביטוח, ובעיקר העובדה שאופנוע שאמור היה להיות מושבת, חזר לכביש.
בהכרעת הדין, השופט טננבוים קובע: "מאד לא נחה דעתי מהתנהלותה של חברת מנורה בעניינינו. חברת ביטוח מכובדת מוכרת אופנוע שניזוק לגמרי ללא לדאוג כלל לעניין הבעלות? זוהי הדרך שבה היא דואגת ללקוחותיה?". השופט הורה למזכירות בית המשפט להעביר את הכרעת הדין למפקח על הביטוח: "מן הראוי שהתנהגות מעין זו תובא לידיעתו".
מחברת מנורה נמסר בתגובה: "הדברים עדיין לא התבררו במלואם. החברה שוקלת לערער לבית המשפט". בנוסף, החברה העבירה לידי ynet את אומדן הנזק המקורי של האופנוע לאחר התאונה. השמאי העריך את הנזק ב-55.59% מערכו של האופנוע - כלומר, "אובדן להלכה", ולא "טוטאל לוס", הגדרה המיושמת בכלי רכב שערך התיקון שלהם לאחר התאונה עולה על 60%. אולם, השמאי ציין כי "חוות הדעת נערכה לפני ביצוע פירוק ראשוני, סביר להניח כי לאחר פירוק יתגלו נזקים נוספים, אשר יעלו את גובה הנזק הכספי".
