לא פוּקוֹ, פּוֹטר

רע הוא רע. טוב הוא טוב. הטוב צריך להילחם ברע עד הסוף, בין אם הרע מגיע מעולמות חיצוניים או שוכן במרתפים עמוקים של הטוב עצמו. ואם הטוב יתמיד במלחמתו ברע, יקריב קורבנות ויהיה נכון לדם, יזע ודמעות, הרע יובס.

המסר המוסרי הפשוט הזה, הברור הזה, השחור-לבן הזה, עובר כחוט השני בכל ספרי הרפתקאותיו של גיבור העל הבלתי-נלאה של תחילת המאה העשרים ואחת, הארי פוטר, החל מהספר הראשון וכלה באחרון, שנחת בשבת לפנות בוקר בחנויות הספרים. מאות מיליוני הצעירים - והמבוגרים - שכבר קראו ועוד יקראו ספרים אלו סופגים מהם ערכים מוחלטים של אתיקה אנושית, המעלה על נס את המידות הטובות ומגנה ומענישה את המידות הרעות.

סדרת הארי פוטר היא אפוא המענה המרשים ביותר לפוסט-מודרניזם - כאידיאולוגיה ולא כשיטת ניתוח - ולמאמיניו. האידיאולוגים הפוסט-מודרניסטים מנסים מזה שנות דור לשכנע אותנו שאין, "בעצם", הבדל בין "טוב" ל"רע", כי גם הטוב וגם הרע הם "קונסטרוקציות" מילוליות.

לפי הפוסט-מודרניסטים, מערכת הערכים שאימץ לעצמו הארי פוטר אינה עדיפה משום בחינה על מערכת הערכים של אויביו; שתיהן רק המצאות, רק דפוסים של השיח. שתיהן יחסיות ולכן אי-אפשר לדרג אותן, לקבוע מה עדיף על מה, שקר על אמת, נאמנות על בגידה, אהבה על שנאה. אין טוב ואין רע כשלעצמם בעולמנו. שום דבר לא עקרוני והכול יחסי, מוקם ומופל בעיני המתבונן והמשוחח.

סדרת "הארי פוטר" העמידה אתגר לתפיסת היחסיות הזו, ויכלה לה. דווקא משום שאין בה פשטנות, דווקא משום שגם הגיבורים הטובים שלה אינה טובים מלידה אלא נאלצים כל פעם מחדש לבחור בטוב מרצונם הטוב - דווקא משום כך המסר שלה כה מושך, כה מטהר וכה חשוב. במיוחד לקוראיה הצעירים.

מבחינת אמירותיה הפילוסופיות, סדרת הארי פוטר לא שונה ממופע נפוץ אחר של תרבות פופולרית של המאה ה-21 : סדרת "24" של הטלוויזיה האמריקנית וגיבורה ג'ק באוור. שם וכאן ישנו גיבור-על היוצא להצלת האנושות והוא עצמו לא טלית שכולה תכלת. הארי פוטר וג'ק באוור שניהם קוסמים ולשניהם אישיות מורכבת, שלעתים סוטה מדרך הישר, משתמשת בשיטות הראויות לכל גנאי, נושקת קרוב מאוד לשולי הרע - ובכל זאת ואף על פי כן, נושאים ג'ק באוור והארי פוטר את בשורת הניצחון של הטוב על הרע כבחירה אולטימטיבית.

התרבות האנושית מלאה וגדושה בגיבורים טובים החשופים כל העת לפיתויים להיות רעים. מה שעושה אותם לטובים היא היכולת הפנימית להתגבר על פיתויי הרוע. מבקרי ספרות מוציאים בספרי הארי פוטר יסודות מובהקים של מלחמת העולם השנייה, המתורגמת לפנטסטיקה של קוסמים, שדים ורוחות, כדי להרחיק עדות ולעשותה נגישה לעולמם של בני הנוער.

בין פוטר לצ'רצ'יל

ווינסטון צ'רצ'יל הזקן, כמו הארי פוטר הצעיר, ידע כראש ממשלת בריטניה לדחות בקיץ 1940 את ניסיונות ההתקרבות של היטלר ולא לסגת מעמידתו האיתנה נגד פתיחת משא ומתן עם "השטן מברלין", כדי לא להחליק על מדרון חלקלק שבתחתיתו מחיקת ההבדל המוסרי הבסיסי בין טוב לרע.

ילדי "הארי פוטר" לא יודעים על צ'רצ'יל. הם מקבלים באמצעות סדרת ספרים בלתי-רגילה שיעור שאין חשוב ממנו בהיסטוריה של המין האנושי: תהיה אדם טוב ולא אדם רע. לך עם הטוב, הלחם למען הטוב, אל תהסס לבחור בטוב ואל תתפתה להיכנע לרע. כי הרע רק מחכה לרגעי החולשה שלך כדי להשתלט עליך ולשעבדך למטרותיו הזדוניות.

זו גם הסיבה שבגללה מבכים המטיפים הפוסט-מודרניסטים יצירות מהסוג של "הארי פוטר" או – להבדיל – סדרת הסרטים "מאטריקס". מי קבע, הם שואלים, מה זה טוב ומה זה רע? מי מסוגל ומי רשאי בכלל לדרג את מערכות הערכים האנושיים מלמטה למעלה ולשים את זו של הארי פוטר או ווינסטון צ'רצ'יל בראש? הכול הרי יחסי; גם לנאצים היו ערכים ואמונות. גם לאל-קאעידה יש. מי אנחנו שנכריע ביניהם? מי שם אותנו להיות שופטים ושיפוטיים?

אף אחד זולת עצמנו. אין בשבילנו אותות בשמיים - וגם אם יש כאלה הם חלשים, מטושטשים, פתוחים לפרשנויות סותרות. האור המוסרי החזק לא דולק בחוץ, רק מבפנים; נלחמים באל קאעידה כי צריך להילחם בו. שאלו את הארי פוטר ויספר לכם איפה ואיך.