האמריקני ששחרר את יפן

עד שהגיע טאונסנד האריס ליפן, באמצע המאה ה-19, הייתה ארץ השמש העולה סגורה לכל מגע מערבי. בסיומו של משא ומתן מתיש, וקצת עזרה צבאית, עלה בידיו לפתוח את נמל העיירה שימודה לסחר עם האמריקנים, ואת לבם של תושבי העיר לפועלו

ויקי בן ארי פורסם: 24.07.07, 13:50

האם אתם זוכרים מתי והיכן הוקמה הקונסוליה הראשונה של ארה"ב בישראל? אני מניחה שלא. ביפן לעומת זאת, אירוע הקמת הקונסוליה האמריקנית הראשונה מהווה ציון דרך משמעותי וחשוב בהתפתחות המדינה בעת החדשה.

סיפורנו מתחיל ב-1853, כאשר הגיע האדמירל האמריקני מת'יו פרי ליפן, ודרש לפתוח את המדינה, לאחר שזו הייתה סגורה לסחר עם המערב במשך למעלה מ-250 שנה. השכנוע האמריקני התבצע בשיטת המקל והגזר. בתחילה הציג האדמירל את מיטב הטכנולוגיה של ארצו, ולאחר משא ומתן מתיש, שהתנהל רובו בשפה ההולנדית (באותה העת הייתה הולנד המדינה המערבית היחידה בקשרים רשמיים עם יפן), וכלל המחשה של הציוד האמריקני - בצורת מספר פגזים על טוקיו, חתמו היפנים, בחוסר רצון יש לומר, על חוזה לפתיחת שני נמלים - הקודטה (Hakodate) באי הוקאידו ושימודה בחצי האי "איזו".

על מהלך המשא ומתן בין שתי המדינות, ועל הסכם הסחר ביניהן, שזכה לכינוי "חוזה השלום והידידות", אשר נחתם בשימודה, בכתבה שלפנינו.

ישנונית. העיר שימודה (צילומים: ויקי בן ארי)

המרככת

שימודה היה במקורו כפר דייגים מנומנם, כיום כבר עיר (אגב לא הרבה יותר ערנית) לחוף האוקיינוס השקט, כ-200 ק"מ מדרום-מערב לטוקיו. הנסיעה מטוקיו לשימודה אורכת כשלוש שעות וחצי, כשהפרק האחרון של המסע מתנהל ברכבת מקומית שנוסעת על צלע הר לאורך החוף המזרחי של חצי האי. הנוף מדהים, והאזור ההררי המיוער מסתיים במדרונות תלולים אל קו המים. העמקים הרבים בין ההרים חוצבים דרכם אל מפרצים יפהפיים, שגוון המים שלהם כחול בוהק במיוחד.

המוזיאון והקבר של "אוקיצ'י" הם התחנה הראשונה בביקור בשימודה. אוקיצ'י הייתה עלמת חמד יפנית, שלפי אחת הגרסאות, הקונסול טאונסנד האריס, שהיה אמון על המשא ומתן מטעם האמריקנים חמד אותה, לאחר שראה אותה יוצאת מאחד המרחצאות בכפר. השלטונות היפניים, שרצו לרכך את האריס ביקשו מאוקיצ'י לעשות עבורם את העבודה, וכדי לשכנע אותה להסכים הציעו למאהבה היפני תואר סמוראי.

אוקיצ'י נעשתה פילגשו של האריס, ומילאה תפקידה בנאמנות עד שהלא עזב את יפן.

לאחר שתם ונשלם תפקידה היא הוקעה מהחברה על מעשיה המגונים, וגם מאהבה זנח אותה. בצר לה, פתחה מסעדה (קיימת עד היום) שהתבססה על שני מאפיינים עיקריים: שתייה וזנות. העסק הלך ופרח, אולם "קיצ'י" עצמה הפכה שיכורה. היא חלתה, גופה שותק, ובצעד האחרון שעוד יכולה הייתה לעשות, התאבדה בקפיצה אל המים.

את גופתה אוקיצ'י אף אחד לא דרש, והיא נקברה במקדש הופוקוג'י (Hofukuji) על ידי קבוצת נזירים. לימים, הוקם בסמוך לקברה מוזיאון, ובו איורים המתעדים את סיפורה לפרטי פרטים.

בית המרזח של אוקיצ'י. פתוח כבר 150 שנה

עולם שכולו טוב

התחנה הבאה בשימודה היא מקדש טאיהג'י (Taiheiji). במפת העיר הוא אמנם מוזכר כמקום קברתו של אחד מפרנסי העיר, אולם בכניסה אליו מוצב שלט ובו סיפור נוסף, ומעניין הרבה יותר לטעמי.

המקדש משמש קבר ל-16 סמוראים, שבשנת 1688 הפליגו על ספינה מלאה עצים מקיושו ל"אדו" (טוקיו העתיקה). טייפון שתקף אותם בדרך הביא אותם להשליך חלק מהמטען לים וכך ניצלו. כמקובל באותם ימים, הקפטן ושני סמוראים ביצעו "ספוקו" (חרקירי); הסמוראים הנותרים הושפעו מהאירוע. הם החליטו לחקות את מעשה מפקדם והצטרפו אף הם לעולם שכולו טוב.

מכאן, לביקור במקדש ריוסנג'י (Ryousenji), ששימש למעמד חתימת ההסכם בין יפן לארצות הברית. בכניסה למקדש מוצבת ליתוגרפיה של ויליהלם היין (Wilhelm Heine), נספח למשלחת האמריקאית שתפקידו היה "לצלם" בעזרת רישומים את האירועים המרכזיים. היין צייר כ-400 רישומים יפיפיים, שחלקם מונצח בלוחות מתכת בכניסה למקדש.

הבית של האריס

גולת הכותרת של שימודה היא מקדש גיוקוסנג'י (Gyokusenji) בו השתכן הקונסול האמריקני האריס במהלך ביקורו ביפן.

המקום חבוי באזור מגורים שקט בפרוורי העיר, מה שאילץ אותי להליכה ארוכה. המקדש עצמו אינו מרשים במיוחד. בכניסה מוצב שלט ובו כיתוב ביפנית ובאנגלית המספר על ימי השוגונות האחרונים, שמנעו את פתיחתה של יפן למערב - מה שמסביר בצורה ברורה יותר את ייחסם של היפנים למקום.

מימין למדרגות ניצב לוח גרניט ועליו חרוטה חתימתו של הנשיא קרטר שביקר במקום ב-1979. אגב, הביקור היה כנראה מאוד מוצלח משום שבמקומות נוספים בעיר הוקמו מונומנטים שונים לתיעודו.

בחצר המקדש ישנו לוח שיש ענק לזכרו של האריס, בו חרוט קטע מיומנו (4 בספטמבר 1856) המתאר את טקס הנפת דגל ארה"ב בפעם הראשונה ביפן. היפנים שבחרו את הטקסט ככל כנראה לא התעמקו בכתוב, שכן הקטע, המתחיל בזה שהאריס לא ישן כל הלילה בעיקר בגלל היתושים הענקיים של האזור, מסתיים בהרהורים על כדאיות המהלך עבור היפנים.

במבט לאחור, תהליך פתיחתה של יפן לעולם הצליח מעבר למצופה. מצד אחד, יפן ניצבת כבר עשרות רבות של שנים בחזית הפיתוח הטכנולוגי בעולם, מצד שני, היא מצליחה לשמר את מסורת העבר בצורה מעוררת השתאות.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו