בג"ץ מעמיק התערבותו בהחלטות היועץ. פרשנות
ההחלטה לעכב את ביצוע הסדר הטיעון עם משה קצב משדרת כי בג"ץ מבקש לשמור בידיו את השליטה על רשויות התביעה והאכיפה
החלטת בג''ץ להוציא צו על תנאי נגד היועץ המשפטי לממשלה בפרשת הסדר הטיעון עם משה קצב, אינה חסרת תקדים מבחינת התערבות בהחלטות היועץ המשפטי הממשלה. קדמו לה פסיקות בג"ץ לבחון חוקיות של היועץ שלא להעמיד לדין. עם זאת היא ראשונה מסוגה במקרה בו מדובר בהחלטה להסכים על הסדר טיעון עם חשוד. במובן זה בג''ץ מעמיק את מעורבותו בהחלטת היועץ המשפטי .
בעבר היתה נהוגה גישה שיפוטית של בג''ץ שאין מתערבים בהחלטת היועץ אלא אם אם הוכח חוסר תום לב. בהמשך אימץ בג"ץ גישה לפיה החלטות היועץ כפופות לביקורת שיפוטית. הוא קבע שהביקורת בוחנת רק את חוקיות החלטתו של היועץ ולא את תבונתו, אולם קשה מאד לעשות הבחנה בין תבונה וחוקיות כשבוחנים את סבירות ההחלטה.
לכאורה ההחלטה על עיכוב הסדר הטיעון מהווה הפרת עקרון חשוב בדיני בג"ץ, והוא שבג''ץ אינו דן בדרך כלל בענין שנתון בסמכותו של בית משפט אחר. במקרה זה אמור היה להיות מוגש כתב אישום לבית משפט השלום והוא מוסמך לקבל או לדחות את הסדר הטיעון. בהחלטתו להתערב לקח בג''ץ לעצמו את הסמכות לבחון את הסדר הטיעון שלא בהליך הפלילי כמקובל אלא בהליך מינהלי .
כל פסיקה של בית משפט - גם בהליכי ביניים - נבחנת משתי זוויות עיקריות. האחת, זווית הראייה של העניין הנידון בפני בית המשפט והזווית השנייה - זווית הראייה הכוללת ביחסי הגומלין בין הרשויות. במקרה של קצב פתח בג''ץ בהוצאת הצו על תנאי פתח לדיון מפורט בעתירות וסירב לסגור את הדלת בפני העותרים. אחרי מתן צו על תנאי נכנסים לדיון מפורט על טענות העותרים, אם כי ייתכן שבסופו של דבר יידחו העתירות.
במישור הכולל החלטת בג"ץ משדרת כי הוא מבקש לשמור בידיו את השליטה על רשויות התביעה והאכיפה - לא רק במקרים בהם רשויות התביעה והיועץ המשפטי מחליטים שלא להעמיד אדם לדין, אלא גם במקרים של הסדרי טיעון.
המסר הזה מגיע בעיתוי בעל חשיבות מיוחדת. לפני מספר שבועות נאבקו שופטי ישראל למען השארת נציג מטעמם בוועדה המקצועית-ציבורית הבוחרת את היועץ המשפטי לממשלה. במאבק זה הם נכשלו. עתה באים השופטים במסר ברור כי גם אם שופט בדימוס אינו יושב בועדה לבחירת היועץ, הרי שבג''ץ מעמיק את זיקת השליטה של הרשות השופטת בהחלטות רשויות התביעה והאכיפה. זוהי גישה המעוררת סוגיה עקרונית חוקתית של הפרדת רשויות, ועצמאות רשויות התביעה.
הכותב הינו מומחה למשפט חוקתי וציבורי מהאוניברסיטה העברית בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
