אמור מעתה: אני אוהב אותך, נביילה שלי
אם לא נולדת "זכר אלפא", על כל המשתמע מכך, תזדקק לארסנל מחוות מלא וגדוש כדי לחפות על פרצוף של דב נמלים, שלד של הגיבן מנוטרדם וחשבון בנק עם בלי כסף. בואו נודה, מי שנראה טוב והפרוטה נמצאת בכיסו לא ממש צריך לבזבז את זמנו על זוטות כמו חמשירים על דלת המקרר. כל השאר צריכים להיעזר בכל טריק אפשרי, כולל קללות
יש כל מיני דרכים להגיד "אני אוהב אותך", רובן מדיפות ריח עז של מחווה הומניטארית. קחו כל ציפור ממוצעת - הזכר ידאג להתקשט בנוצות מרהיבות, יצפצף את עצמו לדעת, ובעיקר, יקפיד ללקט זרדים וענפים ויבנה לאהובתו את הקן המושלם. גם בני האדם לא חורגים מהמתכונת הזו, ודי ברור שאם תנסה להרשים מישהי באמצעות חליפת שלושה חלקים משוק רמלה-לוד, פורד פיאסטה שנת 78' עם מאוורר על הדאשבורד ודירת חדר בקומה חמישית (בלי מעלית) בשיכון טרומי, סיכוייך, איך לומר, לא משהו...
גם עבדכם הנאמן לא חרג הרבה מהטכניקה דלעיל. אף שבאותה תקופה קשה היה לגרד ממני את הליווייס 501, הג'יפ החבוט שלי ממש לא עשה עליה רושם, והדירה בה גרתי, שבדיעבד נקראה בשם החיבה ה"דיר", שיכנה מלבדי גם משפחת מקקים מרובת ילדים - הצלחתי להרשים את זו שלימים תקרא אשתי (להלן "הזוגית"). עשיתי זאת באמצעות מתק שפתיים, שלא לומר דמגוגיה זולה.
אין ספק שאם לא נולדת "זכר אלפא", על כל המשתמע מכך, תזדקק לארסנל מחוות מלא וגדוש כדי לחפות על פרצוף של דב נמלים, שלד של הגיבן מנוטרדם וחשבון בנק עם בלי כסף. רבותיי, בואו נודה, מי שנראה טוב והפרוטה נמצאת בכיסו לא ממש צריך לבזבז את זמנו על זוטות כמו השארת פתקיות עם חמשירים על דלת המקרר, או הקלטת פזמונים נוגים.
אבל אם עד עתה הייתי משוכנע ששליחת זרי פרחים, הצעות נישואים בומבסטיות ומכתבי אהבה על קלף שנחרך מעשה מרכבה בקצותיו הם הדרך ללב האהובה, הרי שבאחרונה נתקל אני יותר ויותר בשיטה חדשה, שלא לומר מקורית, להעביר לבחירת לבך את בשורת האהבים.
קבלו את הטרנד החדש, שלמעשה גאוני בפשטותו: כל הטריק הוא להוסיף בסוף כל משפט אהבה קונבנציונלי מילת נאצה או איזה ניבול פה חינני. לדוגמה, אם עד אתמול שחת לה "אני אוהב אותך" מלווה במבט מצועף, מעתה אמור: "אני אוהב אותך, נבלה" וגו'.
"כל המכפיש את בן זוגו, הרי זה משובח"
הרוח החדשה שמנשבת בשיחות הסלון ובבתי הקפה אף חורגת מגבולות הפראפרזות החד-פעמיות. הן הפכו לנרטיב שלם, במסגרתו "כל המכפיש את בן זוגו, הרי זה משובח". ואם חשקה נפשך להשתייך לאליטה, עשה זאת בפרהסיה.
מודה ולא אבוש, גם הזוגית ואני חוטאים מידי פעם בענף הספורט המשעשע הזה, אלא שבעוד אנחנו עושים זאת במסגרת טורניר החובבים, אחדים משכנינו נמצאים אי שם במרומי הדירוג המקצועני העולמי. תראו, יש בהחלט משהו מרענן ומהנה בלהכניס לבן זוגך בקטנה מתחת לחגורה, לחשוף את תסבוכיו, מוגבלויותיו וגחמותיו בצורה חיננית לעיני כל. זו דרך נהדרת לפרוק מתחים ותסכולים, ובעיקר שיטה יוצאת מגדר הרגיל להעביר באופן לא רשמי מסרים דיפלומטיים למי שחולק איתך גבולות משותפים במיטה.
לדוגמה, אם באחרונה נמנעת ממך ההנאה הצרופה שבמשחק המוּכר בשם "בוא נמצא עוד שיטה להעמיד לה את הפטמות", תוכל תמיד כאילו להתלונן בפני שכניך הקשובים ש"בזמן האחרון נעלמה הספונטניות אצלנו במיטה. איפה הימים שהיינו משתוללים כמו שפנים...." ואידך זיל גמור בחיוך ומשלוח נשיקה אווירית לבת הזוג, כמו הנשיא בוש הקורץ בשובבות למלכת אנגליה הצפודה והנדהמת.
טכניקה זו, המשלבת נאצות ומחמאות כמקשה אחת, טבועה עמוק בהוויה הישראלית. הרי מוכרת לכם היטב התופעה, אלא אם כן אתם רשומים בחוג הצפרות של פתח תקווה, בה כשנפגשים חברים טובים זה תמיד נשמע ככה: "מה המצב יא זבל", או "איפה נעלמת, שרמוטה קטנה?" מסתבר שיש יחס ישר בין כמות האהבה או החיבה שאתה רוחש לבן שיחך לבין רמת הטינופת וניבולי הפה שיצאו לך מהג'ורה לכשתפגוש בו.
עכשיו כשאני חושב על זה, יש לי יסוד סביר להניח שלתופעה המוזרה יש אפילו עוגן ביולוגי. הרי מי בילדותו לא התנכל בשיטתיות וביסודיות לילדה שהכי אהב? האם יש הסבר הגיוני אחר, לבד מאהבת בוסר גדולה ותמימה, לעובדה שאהובתך הראשונה נאלצה לאמץ את התספורת של דמי מור מ"ג'י.אי ג'יין" אחרי ששרפת לה את הצמות שגדלה בעמל רב במשך עשר השנים האחרונות?
ובכן, אם לחזור לחדר האורחים שלנו, הרי שלרוב אנו מקפידים להשתלח זה בזו בנמרצות, ואיננו בוחלים גם בתיאורים פלסטיים שנחסוך מכם, הקוראים מפאת, כבוד המדור. אין לך נושא שיחה בעולם שלא יצית התקוטטות מילולית מתובלת בחיוכים מאוזן לאוזן.
"מה לעזאזל שני אלה עושים יחד?"
מובן שבאופן טבעי נחלק הקהל לשתי קבוצות מגדריות, ובכל פעם, לפי התור, נציג הבנים סונט בבת זוגו בעידודו המאסיבי של חברו לקבוצה. שהרי צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים, וכל מה שיגיד תקף שריר בריר וקיים גם לגבי זוגתך שלך, והבנות ישיבו מלחמה שערה בתורן. המביט מהצד, שאינו מצוי בפרטים, יכול בקלות לחשוב לעצמו "מה לעזאזל שני אלה עושים יחד?". אבל תנו לי להרגיע אתכם, אנחנו אוהבים אחד את השני. מאוד. וזאת בלי שום קשר לתלונות הטענות והמענות שיש לנו אחד כלפי השנייה.
לעיתים, כשהזוגית ואני מאבדים שליטה, אנחנו מוצאים את עצמנו נסחפים למה שמתחיל כשעשוע קליל, המתפתח מאוחר יותר ל"מלחמת מזון" בה כולם מטיחים בכולם רפש, אגב שאגות צחוק רמות.
אבל יש מוקש בכל העניין. בדומה לסיטואציה שהיטיב לתאר אחד הכותבים האחרים כאן, במי רדר, המספרת על תוצאותיו של ערב חילופי זוגות ספונטני, מה שנדמה לך כחוויה בזמן נתון יכול להתגלות כאסון כמה דקות מאוחר יותר. ולא פעם, אחרי שנפרדנו משכנינו על המפתן, עדיין נאבקים בשאריות הצחוק המתגלגל, ממש בשנייה שהדלת נסגרה והפניתי מבטי אל הזוגית, גיליתי לחרדתי שאת החיוך הרחב החליף כבמטה קסם מבט חמוץ, שלא לומר זועם, כהקדמה למשפט בסגנון "ואני בטיפשותי האמנתי לך כשאמרת לי אתמול שלא מפריע לך שהתחת שלי גדל קצת..."
"איפה נעלמת, שרמוטה קטנה?"
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
