בניגוד לאנשים רבים, האטרקציה העיקרית במדורי האוכל עבורי היא דווקא התמונות. עם כל הכבוד לפסטות ומאפי השמרים שיוצאים לי מהתנור, ללא תיעוד משכנע הם ייעלמו כאילו לא היו. עד עכשיו התבססתי על עקרון המאסה: צילמתי מאות תמונות מעשרות זויות ותנוחות, בחרתי את התמונות הטובות ביותר, ושיפצתי להן את הצורה בפוטושופ. אבל מה, נשארתי נבובה מבפנים, שכן החוכמה האמיתית היא לדעת איך לצלם נכון - שהתמונות ייצאו טובות "אחת-אחת" ונאמנות למקור.
החלטתי שמספיק להיות חובבנית ושהגיע הזמן ללמוד איך המקצוענים עושים את זה. לשם כך התכנסתי יחד עם עוד חמישה צלמים חובבים לסדנת צילום מזון בהדרכת הצלם המוכשר דניאל לילה, שמצלם בין היתר עבור "על השולחן", מגזין "גורמה", שפים ומחברי ספרי בישול). הסדנה התקיימה בסטודיו "צילום בעם" היפהפה והמואר (כמו שהמטבח שלי לעולם לא יהיה מואר) של דיווי ושגיא בתל אביב. לאחר כל שיעור אעביר לכם את עיקרי הדברים ואולי ביחד נוכל לשפר את יכולות הצילום שלנו.
ככה עושים צילום אוכל אמיתי (צילום: מיכאל טופיול)
מאחורי תמונת אוכל מקצועית ומושלמת אחת עומדות, לרוב, שעות של עבודה קשה של צוות שלם של סטייליסטים, טבחים, אנשי תאורה, עוזרים, וצלם אחד מוכשר. מה שרוב האנשים לא יודעים, זה שבעזרת הצטיידות בכלי בסיסי אך איכותי - מצלמה טובה - וקצת יצירתיות ועין לפרטים, אפשר ליצור יצירות אמנות של ממש במטבח הפרטי והלא מקצועי שלכם. אם האוכל שלכם טעים וטרי - קל מאוד יהיה לעבוד איתו ולהפוך אותו לצילום טעים לא פחות.
היתרון הבסיסי שעומד לרשותכם, קודם כל, הוא הנגישות שלכם לטכנולוגיה. צלמי האוכל של פעם עבדו עם מצלמות גדולות ומסורבלות, והדפיסו שקופיות
מיוחדות בשביל לבדוק כל צילום מבחינת תנאי התאורה והקומפוזיציה. אתם, לעומת זאת, יכולים להיות מפונקים - המצלמה הדיגיטלית שלכם יכולה להתחבר בכבל USB ישירות למחשב, שם תוכלו להוריד ולעבור על התמונות בזמן אמת - בלי הדפסות ובלי כאב ראש. הדבר העיקרי שעומד כרגע בדרככם הוא מחסום הציוד. וכמה שנלך סחור סחור - אי אפשר להמנע מזה: אתם צריכים מצלמה נורמלית. השקעה במצלמה מאיכות טובה תעשה את כל ההבדל.
אבל היום נשתדל לדבר על טכניקה, ולשם כך נניח מראש שאתם מצויידים במצלמת טובה שאפשר לכוון ולכייל אותה, ובידע בסיסי על תפעולה. אם אתם מתחילים בתחום, אין שום בעיה - באינטרנט אפשר למצוא אלפי מדריכים מצויינים שיעזרו לכם ולמצלמה שלכם להכיר אחד את השני יותר טוב.
מהו האור הכי טוב לצילום? רמז: כמו כל הדברים הטובים האמת, הוא לא עולה כסף. ניחשתם נכון: אור יום. רק צריך לזכור כמה דברים בנוגע אליו. קודם כל, אף פעם לא מצלמים עם אור שמש ישיר, ובמיוחד בצהריים. יש לכך שתי סיבות: הראשונה היא שאור שמש ישיר יוצר צל מאוד חד וכהה שגונב את כל תשומת לב בצילום הסופי ונראה מאוד לא מקצועי. השנייה היא שהשמש זזה כל הזמן, וזה יוצר לנו הרבה דאגות בנוגע למיקום של המנה ביחס לאור שמשתנה. הסיבה הראשונה תקפה גם לגבי פלאש, ולכן - התרחקו ממנו. הוא משטח את התמונה לגמרי ויוצר פריים עם צבעים מוזרים.
דוגמה לאופן שבו אור שמש ישיר (מימין) מעוות את צבעם הירוק של האגסים ומשנה את מרקמם. התמונה השמאלית צולמה בחדר מואר עם מכסה כסוף של חמגשית כרפלקטור (צילום: מאיה מרום)
חשוב מאוד לרכך אור שמש בכדי להימנע מתופעות הלוואי שתיארתי. אפשר לעשות זאת תוך שימוש בציוד עזר (כמו נייר פרגמנט פשוט), או שאפשר פשוט לבחור סצינה לצילום שלא נמצאת בשמש ישירה אלא בחדר מואר היטב. כך האור יפוזר בצורה רכה מסביב למנה, ולא ייצור צלליות חדות מדי.
אם חסר לכם אור בצד מסוים של התמונה - אפשר להשתמש במחזיר אור (מה שהמקצוענים מכנים "רפלקטור") שאותו אפשר לאלתר מהמון דברים חוץ ממראה. אפשר להשתמש בקלקר לבן או נייר קאפה (קרטון לבן עבה שממולא במעין קצף, להשיג בחנויות לציוד אמנות). עוד תחליף זול ומוצלח במיוחד להארת חלקים חשוכים בתמונה הוא מכסה כסוף של מגשית אלומיניום, או תחתית חד-פעמית מבריקה של עוגה. התחתיות לפעמים מוזהבות ואז האור שתקבלו מהן יהיה כתום - שזה מצויין כשמעוניינים תמונה עם מצב רוח "חמים" יותר. המקבילה המקצועית של האלתורים הללו נקראת בלנדה - מסך בד עגול מתקפל, שאפשר להלביש עליו כיסויים בצבעים שונים (אפילו שחור, כדי לחסום אור מיותר) - כל צבע לצרכיו.
כשמסיימים לבנות את האובייקט שרוצים לצלם ומחליטים סופית על איך הוא יושב ואיך הוא תופס את הפריים, מביטים בו דרך עינית המצלמה ובוחנים מה ניתן לשיפור מבחינת תאורה. המטרה בצילום היא להעביר בצורה נאמנה את כל המימדים והמרקמים, וכעת עליכם לבדוק שהצילום שלכם באמת ממחיש את זה. העוגייה נראית רכה או קריספית? האפרסק חלק ומבריק או פלומתי ורך? רואים את הפירורים בצד? האם החלקים הכהים בתמונה צריכים להיות באמת כהים כל-כך? אולי אפשר להבהיר אותם?
דניאל לילה מדגים צילום בעזרת רפלקטור (צילום: מיכאל טופיול)
לאט לאט ובזהירות בנו לכם סביב המנה מערך של רפלקטורים בגדלים שונים (אם רק החורים בתוך הפסטה צריכים קצת אור, עדיף לא להאיר את כל הפסטה כולה - זה יהיה יותר מדי) - כל גודל משרת את האיזור שהוא מאיר. תוכלו להדביק את הרפלקטורים שלכם לכוסות או בקבוקים יציבים עם נייר דבק או עם דבק פלסטליני גומי (שניתן להשיג בחנויות לציוד אמנות). כך התאורה תעמוד לבד ולא תצטרכו שסבתא תחזיק.
כשנראה לכם שהפריים סגור והכל מוצב ומואר כמו שצריך, הגיע הזמן לצלם. אמרו תפילה ובהצלחה. בשבוע הבא נדבר על כיול המצלמה לתנאי התאורה. שיעורי בית: בחרו לכם כמה יחידות של אובייקט יבש ופשוט (מומלץ עוגייה) וצלמו אותן על משטח פשוט כמו שולחן או שיש נקי (עדיף לא על צלחת או על מפה). שימו דגש מיוחד על חלקים שבעייתיים מבחינת תאורה (חלקי החיבור המוצלים, חורים או חלקים שקועים, וכד').
בפרק הבא נלמד על עומק שדה. יש לכם טיפים לגבי צילום ואור? אתם מוזמנים לטקבק ולהסביר.
- מאיה מרום מתארחת בסדנת צילום מזון שמועברת על ידי הצלם דניאל לילה בסטודיו "צילום בעם
".
