בלתי נדפס

במסגרת ההכנות לתחרות "מר ישראל", קיפניס גילח החודש את החזה. והעורכים של ה"ניו יורק טיימס" חשבו שלפרסם את התמונות של אלה שקפצו מהתאומים זה מהלך שנוי במחלוקת

ניר קיפניס פורסם: 30.07.07, 08:56

פעם כבר חלקתי איתכם את התובנה שבודי־בילדרים הם סוג של כוסיות מאובזרות באיבר מין גברי. מה ששכחתי לציין הוא שמסוכן לחלוק את זה עם בודי־בילדרים - ואם ניסיתם, אתם מוזמנים לתבוע את המערכת. יש שם ים כסף, אולי תזכו במשהו. בכל מקרה, התובנה הזאת הכתה בי מחדש באחד השבועות האחרונים, כשנאלצתי להתאמן בערב. עכשיו, לאימון ערב יש יתרון ברור: כוסיות־על בלבוש מינימלי ובחילוף חומרים מקסימלי שמתנשפות ומתכופפות תחת כל משקולת רעננה. אבל יש לו גם חיסרון: אם בבוקר היריבים שלי נראים כמו האיש של פילסברי, אז בערב מסתובבים שם טיפוסים המשוכנעים שההמצאה החשובה ביותר בתולדות האנושות היא הגופייה - ובצדק מבחינתם.

בשביל לחדד את הנקודה, אספר שחלקתי את הערב עם אוסף נפילים שהגיעו מסניף "גו־אקטיב" בראשון לציון וגרמו לי להרגיש קטן, חלש ומאוד־מאוד שעיר. זה לא ששיער הגוף שלי הוא מהזן המתפרץ - מיטיבי־בלייזר יזכרו שפעם אפילו העלמתי חלקים ניכרים ממנו מאזור הגב והכתפיים - אבל ליד אלה מראשון נראיתי מוש בן ארי. החבר'ה האלה סחבו משקולות לא הגיוניות בעליל, ובין לבין בחנו את דמותם במראה תוך כדי צחקוקים של כוסיות, למרות שנראה את הגבר שיגיד להם את זה.

בעקבות האירוע המכונן הזה, ומתוך נאמנות לאמרה הנבונה שלפיה "אם אינך יכול להילחם בהם - הצטרף אליהם", החלטתי להרחיב את גבולות האקספרימנט הפיזיולוגי שלי, והתעניינתי בטיפול הסרת שיער מגזרת החזה והבטן אצל "מדיקל ביוטי לייט". התברר שכדי להרחיק לצמיתות כל שערה מהאזורים האמורים, אזדקק ל־10 עד 15 טיפולים. ואם זה לא מספיק, אז עלי להתייצב אליהם מגולח למשעי. אבל כמו שאמרה נינט על יודה לוי, עשיתי את זה.

תקרא לי נירה

שיער הגוף שלנו עובר כמה גלגולים: בגיל 13 אנחנו חרדים שמא הוא לא יצמח לעולם. בגיל 23 אנחנו כבר מבקשים להבהיר לו שהטיפוס האיטי מכיוון החזה לכתפיים הוא מיותר בהחלט. אבל מיותר או לא, מזמן לא הרגשתי קוקסינל כמו בבוקר שהעברתי תער על החזה השעיר לעזאזל שלי, ותהיתי מה יקרה עם הפטמות כאשר אגיע לגזרתן. כשסיימתי ואזרתי די אומץ להישיר מבט אל המראה, התבררו לי כמה דברים:

1. שאני נראה כמו עוף קפוא.

2. שקשה לתפוס כמה שיער הגוף שלנו הוא חלק אינטגרלי מהמראה שלנו. למעשה, גם אם היתה צומחת לי קרן של קרנף מהמצח, ספק אם זה היה מוזר יותר מלהתבונן אל האזור השני הכי שעיר בגוף שלי כשהוא מגולח למשעי: זה נראה כאילו מישהו השתיל את הראש שלי על גוף של מישהו אחר.

3. ולמישהו האחר הזה יש גוף לא רע בכלל. למרות כמה קילוגרמים עודפים, פלג הגוף העליון שלי נראה לי לפתע הרבה יותר מפותח ממה שזכרתי - כאילו חצי שנה של אימונים ניכרה בו לפתע ביום אחד.

עם התובנות האלה נשכבתי על מיטת הטיפולים של מדיקל ביוטי לייט, מוצף בזיכרונות טראומטיים מקרן הלייזר הכואבת שהפכה את שורשי השערות בגב שלי לאפר ואבק. לשמחתי גיליתי שבניגוד אליה, קרן האור של מ.ב.ל גורמת רק לעקצוץ קל, וגם התחושה שאחרי מאוד נעימה: כל רכיבה על האופנוע הפכה פתאום למשהו שמרגישים גם בחזה ובבטן. כשמצאתי את עצמי פותח עוד כפתור בחולצה, כבר חשבתי שאולי זה בעצם לא כל כך נורא להיות כוסית.

כמה ימים אחר כך התחילו השערות לצמוח מחדש. אוקיי, אז אני צריך עוד בערך שלוש שנים כדי להשלים את כל התהליך - אבל לפחות במשך שבוע הסתובבתי כטיפוס חלקלק למשעי.

אל תקרא לי שמן

גם בגזרת הברזלים, המשקולות והמשקלים היתה לי החודש עדנה: אחרי יוני העמוס באירועים מפוצצי אלכוהול, הצלחתי לדחוק את המשקל כלפי מטה ואת המשקולות כלפי מעלה. בנוסף החלפתי את הגיינר - השייק הטעים שנהגתי לצרוך אחרי כל אימון - באיסופרים. מדובר בשיקוי חלבונים שחברת "סיטי ספורט" מייבאת מארה"ב; יחד עם קריאטין וסוכר ענבים הוא עושה לי יפה לגוף.

אל תטעו, זה לא שאני כבר מוכן לתחרות "מר ישראל". מצד שני, כמו שאמר המאמן האישי שלי ליאור: "אם מישהו יסתכל עליך עכשיו, המילה הראשונה שתעלה לו בראש היא לא 'שמן'". בהנחה שהוא לא התכוון ל"מכוער", זאת אחת המחמאות הגדולות שקיבלתי לאחרונה.

מדד המשמנים