רומנטיקה יהודית? יש חיה כזו

תארו לעצמכם ילדה קטנה, חרדית, פותחת את שיר השירים בפעם הראשונה. לא הבנתי חצי מהדברים שנכתבו שם. ממה שכן הבנתי, היה נראה לי "שהדוד שם לא ממש בסדר" ו"הם אומרים דברים לא יפים". השילוב הזה של גבר ואישה בצורה כל כך מוחצנת במשהו שנחשב בעיני חז"ל כקודש הקודשים, היה נראה לפוריטאנית הקטנה שהייתי, מאוד לא ראוי. ההסברים שמדובר בדימויים לכנסת ישראל ויחסיה עם הקדוש-ברוך-הוא לא ממש הסתדרו לי. פשוט היו דימויים עזים שהסתירו אותם. רק שנים אחר כך התחלתי להבין.

הסנונית הראשונה בדרך לגילוי, הייתה ההלם למצוא רבנים גדולים וחשובים, שאיש לא יעיז לפקפק במידת צדיקותם - כותבים בדיוק כך. אפילו מוסיפים ומרחיבים עם הרבה דימויים ציוריים. הם לא היססו לכתוב על טבע ויין ו"לא עלינו" גם על חשק ואהבה. קחו לדוגמה את צמד המשפטים הבא, שנבחר בקפידה רבה כשהוא נטול דימויים מעוררי הסמקה:

כְּלִילַת הוֹד יְפַת מַרְאֶה / אֲנִי חֹלֶה בְּאַהְבָתֵךְ

וְהַעְלִי מִשְּׁאוֹל נַפְשִי / וְאַל אָמוּת לְעֻמָּתֵךְ.

לא מדובר בהעתקה משיר השירים. גם לא חיקוי הסגנון ששכתב בחור בן זמננו עם שרוואל ורסטות. כתב את זה אחד הרבנים המשפיעים והבולטים בתקופתו - ר' שלמה אבן גבירול.

אין לי מושג כמה אנשים מהציבור החרדי שלומדים את פירושו של הברטנורא על המשנה ואת אבן עזרא על התורה ומה לא, יודעים על היצירות "האחרות" של אותם אישים רמי מעלה. אין להשיג את היצירות בחנויות הספרים התורניים. העותקים שברשותי נמצאו בחנות תל אביבית קטנה ומאובקת עומדים מבוישים בפינה. מעמדם המחתרתי של היצירות האלה בקרב הציבור התורני בכלל והחרדי בפרט מעורר את השאלה המתבקשת: אם אכן מדובר בדבר 'לא ראוי', איך רבנים גדולים בסדר גודל כזה 'חטאו' בכתיבתם?

מה בין ט"ו באב ליום כיפור?

אחד המקורות לט"ו באב, קרי חג האהבה היהודי, נמצא במסכת תענית שבגמרא. רבן גמליאל מסמיך את ט"ו באב ליום הכיפורים ומכנה את שניהם ימים טובים לישראל. רמז עבה מאוד למעמד של אהבה בין גבר לאישה ביהדות.

בניגוד לנצרות שרואה באיחוד הגשמי חטא שמוטב היה לוותר עליו - היהדות רואה בכך קודש. ביום הכיפורים היו מגוללים את הפרוכת ומראים לבני ישראל כמה הם אהובים בשמים ושחטאיהם התכפרו, באמצעות ציפייה בכרובים שלובים אחד בשני באהבה. אחר כך היו פונים לעזור לרווקי התקופה במציאת זיווג - בדיוק כמו בט"ו באב. אהבה מסתבר, היא קדושה מסוג של קודש הקודשים ויום הכיפורים.

הבעיה היא שהצליחו להחביא אותה כל כך טוב, עד שלמתבונן מהצד יש פקפוק רציני באמיתות קיומה. במהלך השנים האחרונות נראה שהיא הצליחה להידחק פנימה עוד יותר בעיקר לנוכח ההקצנה שמשדר העולם החילוני בחוץ. פחד שאי אפשר להגיד שאינו מוצדק, מערבוב המושגי האהבה "שלנו" לבין המושגים מבחוץ בעיקר אצל בני העשרה. פחד שהביא להפיכת האהבה היהודית למסורת נסתרת עבור זוגות נשואים. אכן קל להתבלבל בין הרומנטיקה "המערבית" כפי שהיא מוצגת, מוחצנת ותעשייתית. זרוקה בפניהם של האנשים באופן זול וחסר רגש. לבין מה שאצלנו זה רומנטיקה - משהו אישי ואינטימי וכן, קדוש.

אך הסיבה שהובילה את משוררי ימי הביניים בזמנם להעלות את האהבה היהודית והאישית על הכתב שרירה וקיימת ביתר שאת גם בימנו. רצון להביא אלטרנטיבה לרומנטיקה שמציע העולם.

לצערי בדורנו, אנו חיים בידיעה הברורה שכל רב שיעיז לדבר על אהבה ותשוקה סופו להיות מוקע אל עמוד הקלון. ההסתרה הזאת הביאה לדור של צעירים חרדים שחושבים שאהבה זה משהו מערבי, המצאה של חנויות פופ, ביחד עם בלונים אדומים בצורת לב ונרות בניחוח ורדים.

אף אחד לא טורח להראות לנוער שיש לנו מה להציע, שזה קיים, שזה משלנו. אז עד היום בו נראה את "מגדל עוז" של הרמח"ל (רומנטיקה עם מסר) עולה על הבמה בהצגות תיאטרון גלאט כשר, נוכל אנחנו לצטט להם משירו של האבן עזרא על מהות הרומנטיקה היהודית:

כִּי מֵה' לֶאֱנוֹשׁ אִשָׁה

הֵבִיא אֲשֶׁר שָׁאַל, וְהִיא גַם הִיא

מָצְאָה אֲשֶׁר דָּרְשָׁה וּבִקֵּשָׁה

אַךְ לוֹ לְבַדּוֹ יָאֲתָה כָזֹאת

לוֹ מִנְּעֻרָיו הִיא מְקֻדָּשָׁה...