הידיים ידי פרידמן - והקול?
כולם הזהירו מעימות עם מערכת המשפט, אבל אהוד "לא-בג"ץ-יחליט" אולמרט החליט שזה האיש. הוא פשוט מאמין בפרידמניזם הזה - והוא לא היחיד. ומה באמת חותרת קונדי-הפקות להשיג כאן?
הם לא אומרים את זה בקול רם, אבל במסדרונות הממשלה סופקים כפיים בהנאה מול הייאוש של דורית בייניש. "מה אתם רוצים? בית-המשפט העליון מקבל בדיוק את מה שמגיע לו", אומר אחד השרים, משהיה בין מתנגדי ה"אקטיביזם השיפוטי" של אהרון ברק. "פרידמן שם גבולות לכוח הבלתי מוגבל שניכס לעצמו העליון. מישהו צריך לדאוג לחלוקת הכוח בין הרשויות", אומר השר.
דניאל פרידמן בהחלט לא לבד. כבר בנובמבר אשתקד כתבה הממשלה לבג"ץ, שהורה לה לנמק מדוע לא תמונה ועדת חקירה ממלכתית למלחמת לבנון: "בית-המשפט הנכבד לא יחליף את שיקול דעתה של הממשלה בשיקול דעתו הוא". עוד קודם לכן תקף השר אבי דיכטר, בעקבות הביקורת על מינויו של בנצי סאו, ממבוקרי ועדת אור: "בית-המשפט העליון נוטל סמכות יתר, לעתים תוך חריגה מסמכותו. אני חרד מעודף הכוח ברשות השופטת".
מי ששומע היום את השרים, מוצא שאין הרבה הבדל. הסמכויות שנטל בג"ץ לעצמו, אומר אחד מהם, פוגעים ביכולת המשילות שלו. "כל נושא מובא לבג"ץ. כל החלטה במשרד מעוכבת. בג"ץ מבקש נימוקים, בג"ץ דוחה. אין כל דרך לנהל כך מדינה, כשבית-המשפט לא נותן לך לקבל החלטות. שר הוא שר, הוא לא לבלר של בית-המשפט".
דברי השר הזה משתלבים היטב בהחלטה למנות את פרופ' פרידמן כשר משפטים. כולם הזהירו שהוא יתעמת עם העליון ועם מערכת המשפט, אבל אהוד "לא-בית-משפט-יחליט-איפה-נמגן" אולמרט החליט שזה האיש. כי אולמרט - למרות אמירותיו האחרונות בעד רוממות בית-המשפט העליון, כאילו הוא מבצרה של הדמוקרטיה והקטר המוביל אותה - מאמין בפרידמניזם הזה. הידיים ידי פרידמן - הקול קולו שלו.
זאב זאב
אהוד ברק, אומרים בסביבתו, לא רצה עכשיו קרב פוליטי. הוא באמת ובתמים רצה להתריע שככה לא בונים חומה. עם כל הכבוד להמלצות ברודט, כך אי-אפשר לעמוד מול האיומים האסטרטגיים החדשים שמציבות איראן וגרורותיה בפני ישראל. בטח לא אחרי מה שראינו בלבנון.
על רקע המציאות האסטרטגית החדשה, הציג שר הביטחון את הרשימה הבאה - שבעה מיליארד שקלים שוויה:
- בניית מערכת הגנה אקטיבית ליירוט טילים ורקטות מכל הסוגים, שתוך 7-5 שנים תמנע פגיעת טילים בישראל.
- הגדלת סדר הכוחות, תוך החזרת שתי אוגדות לצה"ל.
- בניית אורך נשימה לוגיסטי ומלאי להתמודד ביותר מזירה אחת - נניח: הפלסטינים, סוריה וחיזבאללה - במקביל.
- הגדלת כמות האימונים באש חיה.
- טיפול בזרוע הארוכה של צה"ל, המיועדת לפעול הרחק מגבולות ישראל.
אבל אולמרט חושב כלכלית. "זו אחריותו", אומרים אנשיו, "הוא לא יכול להשליך את כל ההישגים הכלכליים. חוץ מזה, הצבא תמיד יטען שחסר לו". אז מה, מר ביטחון מזהיר לשווא שישראל לא תהיה מוכנה למלחמה הבאה? "זה התפקיד שלו - והתפקיד של ראש הממשלה הוא לקבל החלטות בראייה הכוללת של כלל המשק", עונים מקורביו.
השאלה אם ברק רק מתרגל את אולמרט בקריאות "זאב זאב", תיענה מן הסתם רק במלחמה הבאה.
קונדי הפקות
כן או לא מלחמה, במחשכים מכינה קונדוליזה רייס את ועידת השלום. לא, לא השלום בין ישראל לפלסטין על ראש שמחתה; היא חותרת להקמת ציר מתון כנגד ממלכת הרשע בטהרן.
זה יקרה כנראה בתחילת נובמבר 2007. המקום עוד לא ידוע, ייתכן שוושינגטון; גם המשתתפים לא נקבעו. אבל מזכירת המדינה קיבלה על עצמה את ההפקה, וכנמלה חרוצה היא תשלים את המשימה.
בוש דוהר אל סוף קדנציה לא מוצלחת בסוף בשנה הבאה. אולמרט מבקש לגמד את כשלי לבנון. הערבים המתונים חוששים מהאיסלאם הקיצוני. לכולם אינטרס בציר כזה. אלא שוועידה בינלאומית אחת, נוצצת ככל שתהיה, לא יוצרת קואליציה. מה עוד שגם אם תקום קואליציה - וראה מלחמת עיראק האחרונה - כלל לא בטוח שהיא תשרת את "שוחרי הטוב", בראייתה של ירושלים.
בחודשיים וחצי הקרובים נראה אותה באה ויוצאת כמי שכפאה שד. פעם תשגר חיוך קפוא, פעם תכעס בחדרי חדרים, פעם תביא אתנן כספי - ופעם תאיים בסנקציות. קונדי-הפקות יודעת את מלאכתה. הוועידה קום תקום. ציר מתון נגד איראן וגרורותיה, תוך השגת שלום ישראלי-פלסטיני, או ישראלי-ערבי? לא בטוח.
מה שמגיע: פרידמן
צילום: חיים צח
תצא ותבוא: רייס
צילום: איי אף פי
עניין של כלכלה: ברק
צילום: רויטרס
מומלצים
