עולם הפוך: דגים אוכלים אנשים וזה אפילו בריא

בין הגבעות החומות של קנגל במרכז טורקיה נחבא לו מעיין טבעי של מים חמים, שם תוכלו לשלם כסף כדי לשמש מזון לדגים. טבלו יד או רגל, ובתוך שניות יקיף אותה נחיל של דגים קטנים שינקרו וינגסו בה. עמדו על סף אחת הברכות, והדגים יתאספו לרגליכם בהמתנה.

לשחיינים מכוסי הקשקשים, "הדגים הרופאים של קנגל", אמורה להיות יכולת ריפוי. ואולם, במקרה יוצא דופן זה של אקולוגיה הסתגלותית, מועילים בני האדם המבקרים לדגים כנראה יותר משהם מועילים לעצמם.

מים חמים מדי לאצות

הדגים האלה התרגלו לטעמם של בני האדם בעיקר באין ברירה. מי המעיין חמים מכדי שיוכלו להתקיים בהם די אצות או פלנקטון להזנת הדגים. בעבר, היו יכולים הדגים לצאת מן המעיין ולשחות אל הנחל הזורם סמוך. אבל משנודע סיפורו של רועה בן המקום שרגלו הפצועה נרפאה ב-1917 לאחר שטבל אותה במי המעיין, בנו בנאים (בשנות ה-50) קיר מפריד בין המעיין ובין הנחל כדי לשמר ולשבות את להקת הדגים.

היום יש שם בית מלון, חווילות ומגרש משחקים בבעלותה של משפחה טורקית המשווקת את המקום לחולי ספחת (פסוריאזיס). כ-3,000 איש בכל שנה משלמים בשביל הזכות לשבת במעיין ולהניח לאוכלי-הכול האלה לכרסם את פיסות העור המת שלהם. הכרסום גורם אולי לגירוי שמביא להתחדשות העור ואולי מרגיע את החולים ומקל בכך על התפרצויות ספחת הנגרמות בשל לחץ נפשי.

עור אדם מזין

אין ספק ש"עור האדם עוזר לדגים מאוד," אומר פווזי ברדקי, ביולוג מאוניברסיטת עדנאן מֶנְדֶרֶס הטורקית. "בשבילם זה כמו לאכול בשר." בשנת 2000 פרסם ברדקי ב"כתב העת לביולוגיה באינטרנט" (w3jbio) מאמר העוסק במין Garra rufa, אחד משני המינים שחיים במעיין החם.

הוא גילה שבני אותו מין, השוחים בנחל הסמוך, מגיעים לאורך ממוצע של 97 מילימטרים ולמשקל ממוצע של כ-11 גרם. במעיין החם, אורכם של הדגים כשלושה רבעים מזה ומשקלם כרבע. בקיץ, בעונת ההשרצה, מייצרות הנקבות הכלואות ביציות קטנות ומועטות יותר.

בלוטת המין של דגי הנחל מתנפחת בקיץ מ-3% ממשקל גופם לכמעט 8%. במעיין החם, מתנפח האיבר מ-1% ל-2% ממשקל הגוף. הבלוטות היו גדלות אפילו פחות אלמלא פיסות העור שהדגים מכרסמים במים, אומר ברדקי. כ-90% מן המבקרים באים לשם בקיץ, ומספקים לדגים את תוספת המזון בדיוק בזמן.

מין נבדל תוך כמה אלפי שנים

הדגים האלה קרובים לקרפיונים ולצדפנונים, הידועים בסתגלנותם, אומר ריצ'רד לונדרוויל, ביולוג מאוניברסיטת עקרון שבאוהיו. הוא מוסיף שהדגים במעיין עשויים להתפתח בסופו של דבר למין נבדל בתוך כמה אלפי שנים.

יש דגים אחרים השורדים במים חמים לא פחות ממי המעיין הזה שהטמפרטורה שלהם היא 34 מעלות צלזיוס בערך, ויש השורדים במים חמים אף יותר. אבל לא ידוע על דגים אחרים הניזונים מעור אדם. זאת הסיבה אולי לשימוש ב-Garra rufa גם במקומות אחרים.

חברה סינית שעוסקת בפיתוח מעיינות מרפא טוענת שהיא המציאה את הרעיון, ומפרסמת באתר האינטרנט שלה שאימנה דגים רופאים משלה ובנתה עשרה מרחצאות בסין, בין השאר בבייג'ין. כמה דגים שנאספו בטורקיה גויסו לשירות במעיינות מרפא ביפן, וגם שם הם עוסקים בפדיקור תת-מימי.

(מאט מוסמן מתגורר באיסטנבול)

מתוך גיליון אוגוסט של "סיינטיפיק אמריקן"