בין בן-גוריון לברק
ברק איש ראוי, בגלל זה לא מפסיקים לשנוא אותו ולייחל לכשלונו
בפינת בן יהודה ושדרות נורדאו עמד קיוסק שהיה שייך למר גרין. מר גרין היה אחיו של בן-גוריון. הם לא דיברו ביניהם. גרין היה נגד בן גוריון. בשביל תוספת לגזוז היינו אומרים לו שבן-גוריון ימיט אסון על עם ישראל והיו נאספים שם חורשי רע ומקללים את בן-גוריון.
אנחנו היינו ילדים של המחנות העולים והיינו בעד טבנקין, ולכן קיללנו את בן-גוריון. אבי היה מצביע לפרוגרסיבים ובשבילו בן-גוריון היה בולשביק יהודי מרוסיה עם מבטא מצחיק. לשכנה שלנו, הגברת ליכטמן, בן-גוריון היה קוריוז והייתה עומדת במרפסת שלה ומביטה על הגג שלו בקרן קיימת ואומרת שראתה אותו בחצר שלו שפנתה לרחוב לאסל. וברחוב ממול היו הילדים מהשומר הצעיר שהיו מתעבים את בן-גוריון כמשרת האימפריאליזם עוד כשהיו בגן והיו כמובן בעד יערי.
בפינת רחוב קיבוץ גלויות, שנקרא אחר כך רחוב ז'בוטינקי, היו רבים בעד הרויזיונסטים, דודי יוסף משדרות רוטשילד 57 היה בעד ביתר ואחר כך ייצר פצצות בשביל האצ"ל וברחוב ירקון, בצריף ליד שדרות קרן קיימת, היום שדרות בן-גוריון, היו שני חוגים קומונסטים האחד היה הקומוניסטים העבריים שלא היו נגד הציונות והשני פק"פ שכן היו.
לבן-גוריון היו איפוא הרבה יריבים. לא סתם יריבים , הוא היה איש שנוא. אחר כך הייתה אלטלנה, והיה פירוק הפלמ"ח והמפקדים הכי טובים של הפלמ"ח התפטרו מן הצבא החדש כי היו נגד בן-גוריון, שהיה אויב העם. אמרו שבן-גוריון היה איש ריב ומדון, רבים היו מתעוררים בוקר כדי לשנוא אותו. כל זה מול העובדה שהאיש ייסד את המדינה ניווט אותה בימים קשים, ניהל את מבצע ההעפלה והיה גדול המדינאים שהיו לנו יען כי היה חכם וידע מה שנחוץ.
היום זה ברק. אין אדם שאוהבים לשנוא כמו את ברק. קודם כל הוא חכם. זה רע. הוא עשיר. זה נורא. כאילו שהדור הקודם למנהיגות, לא בן-גוריון ודורו הסגפני, אינו גר ברמת אביב גימל וחי יפה מאוד. ברק הוא היחידי – לדעתי - שמבין בדיוק מה הבעיה כאן ובאיזה גיהינום טרגי אנחנו נמצאים ואיך כל יום מביאים איזו תוכנית שלום חדשה שבאה עם הריקוד אבל בלי הצעדים, יען כי אין. אז אין סולחים לו שהוא הבין בימי המשא ומתן.
הוא גילה את האמת, לפיה גם בשנות השלושים כאשר ירו עלינו מיפו וירו עלינו בדרך לרעננה או גדרה בגלל הכיבוש שעוד יגיע. הוא יכול לשקם צבא יותר מכל אחד אחר ומה שחשוב יותר מכל שהוא אינו איש קיצוני. הוא יודע לשקול. רק אתו יהיה אפשר לעצור את הגל הימני שבנימין נתניהו הוא רק הצד המתון בו.
וכיוון שהוא חכם ויכול להיות ראש ממשלה טוב יושבים חבריו של מר גרין ולא חדלים לתקוף אותו. כאשר אין להם על מה, הם ממחזרים את הבחירות במגזר הערבי ומודדים בכמה קולות הוא גבר על איילון שפתאום נשכח שגם אצלו הערבים לא התנהגו כל כך יפה.
גדול מהחיים
פעם לפני שנים, כשעוד הייתה פה טלוויזיה והיו תוכניות של אומנים צעירים שלא נראו כמו כוכב נולד שהוא הכלאה של לאס וויגס ועזה, כששרו ולא צרחו, כשדיברו ולא צדקו כל כך, פעם ראיתי בטלוויזיה החינוכית, זכר צדיקה לברכה, תוכנית שבו רואיין איש צבא במדים שאותו לא הכרתי ששמו היה אהוד ברק והוא רואיין שעה ארוכה בימים שמותר היה לדבר דקות ארוכות ולא לדקלם שורות מחץ בלבד, והוא רואיין על מלחמות בהיסטוריה.
ואני זוכר שישבתי מרותק לשמוע את הצעיר הזה מנתח מלחמות, יודע לשים אתן בחיק ההיסטוריה והאיוולת, מלשונה של ברברה טוכמן. ברק דיבר שם בשכל, והייתי גאה שאני ישראלי כי ישנו דור חדש אחרי טליק, ורבין, ואלעד פלד ויצחק שדה ויגאל אלון ומשה דיין שהיו האגדות שבראו את צה"ל.
אבל ברק נהיה ראש ממשלה וניסה ללכת בגדול וכמובן גם נכשל פה ושם, אבל הוא קורץ מהחומר הבן-גוריוני של אנשים שנורא רוצים לשנוא אותם כי הם מעט גדולים מהחיים. על-פי הפתגם, אם אתה כועס סימן שאתה לא צודק; אם כל כך הרבה אנשים קטנים רוצים שאנשים טובים ייכשלו סימן שיש באיש הזה משהו שהציבור צריך מאוד, לכן אולי הוא לא כל כך רוצה.
מומלצים
