ברק לוינוגרד: לא הייתה תוחלת להישאר בלבנון

שר הביטחון אהוד ברק - מי שעמד בראשות הממשלה בזמן נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 - משוכנע שמהלך זה היה נכון. בעדותו בפני ועדת וינוגרד, שמתפרסת היום (ב'), הוא מתח ביקורת מרומזת על שר הביטחון בזמן מלחמת לבנון השנייה, עמיר פרץ.

• לקריאת עדותו של השר אהוד ברק בוועדה
• מהדו"ח ועד העדויות - סיקור נרחב על ועדת וינוגרד
  

בתחילת עדותו הסביר ברק מדוע החליט על הנסיגה לפני שבע שנים. "המצב בלבנון היה שהוא הוביל לשום מקום. בשנה שקדמה לי, היו בוודאי יותר ממאה הרוגים, כולל התאונה המבצעית שנהרגו בה 70 וכמה בחורים (אסון המסוקים - א.ז). בעיניי, הסתירה הפנימית של אזור הביטחון הייתה, שתכליתו היא לספק ביטחון לתושבי הצפון - ובעצם התארכות שהותנו שם, נהפכת לבעיה במקום לפתרון".

על ההחלטה לצאת מלבנון, לאחר שישראל שלטה 18 שנה ברצועת הביטחון, אמר ברק: "הבחנתי שנוצר מעגל קסמים מרושע במקרה הזה. כשאין לחץ שם, אין שרשרת אירועים שחושפת את חוסר התועלת המבצעית ואת חוסר התוחלת המבצעית לכל אזור הביטחון הזה, כשאין לחץ, אין סיבה לפעול. כשיש לחץ, יש שרשרת של פעולות יותר אינטנסיביות, זה בא בתקופות ככה מרוכזות לפעמים, אז אנחנו איננו פועלים תחת לחץ, כדי לא לשדר חלילה חולשה. עכשיו, כשהלחץ נוצר מחדש, גם ההנהגה בשלבים מסוימים היתה די בשלה לקבל החלטות כשהיה לחץ, סר הלחץ, מחדש אין סיבה וכו'".

ברק מגיע להעיד בוועדת וינוגרד. נובמבר 2006 (צילום: ניב קלדרון)

שר הביטחון, שלא היה חלק מהמערכת הפוליטית בזמן המלחמה, התייחס לחטיפת החיילים עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד באוקטובר 2000. "בשבועות שקדמו לחטיפה, ... אני כמה פעמים ככה הנחיתי את המטה הכללי, ... בצורך להיערך לאפשרות של חטיפה. היה בהערכת מצב מראש, היה ברור שאיזור חוות שבעא נשאר אזור רגיש. אני הערכתי שהם לא יעיזו לפעול בגלל החיץ הבלתי נלאה של העדר לגיטימיות, אל הגבול ואל תוך ישראל ואל היישובים במקומות שבהם נקבע מה זה הגבול הבין לאומי ונסוגונו אליו עד המטר האחרון".

החטיפה ב-2000: כישלון מבצעי מביש

בהקשר לסוגיית חוות שבעא, שחיזבאללה טוען שמדובר בשטח לבנוני הנמצא בשליטת ישראל, אומר ברק כי מדובר בשטח שנכבש מסוריה: "היה ברור שחוות שבעא הן לא בקטגוריה הזאת, כי הן בעצם אזור שבו הוכרע שהוא סורי ולא לבנוני, והיות ואנחנו שם, זה מאפשר להם להמשיך לטעון שמשהו שם איננו שלם. עכשיו, החטיפה אותרה על-ידי, החטיפה עצמה היא כישלון מבצעי מביש שלנו. בלי קשר, היא לא כורח ולא דבר שהיה חייב לקרות, בטח לא בכמות ההתרעות והדריכות שהיתה צריכה ויכולה להיווצר עד דרג השטח".

בהמשך דבריו אומר ברק כי לאחר חטיפת שלושת החיילים באוקטובר 2000 היה ברור שמצבם קשה. "מצד שני, הדיווח הגיע, שאנשים שהגיעו אל הג'יפ שבו הם נחטפו וראו את כמות הדם שם, ההערכה היתה שהם פצועים קשה ... היה חשוב מאד להשיג אינפורמציה ... שהם חיים. כדי להמשיך אחר כך את המשא ומתן, כשיודעים קודם כל באופן עובדתי ואחר כך אם אפשר לנעול לזה יותר מאוחר את הצד השני לעובדה שהם חיים. בתקופתי כראש ממשלה, התקיים מערך אימונים אינטנסיבי וסדיר של צה"ל. היו עושים תרגילים חטיבתיים מלאים באש חיה. המילואים היו עושים כל כמה שנים תרגילים".

ברק, שהפסיד בבחירות לאריאל שרון בפברואר 2001 ומאז עזב לשש שנים את החיים הפוליטיים, התייחס לשינויים שאירעו עד המלחמה. "ברגע שהיה לנו מצב שבו יש - אין חיזבאללה בגבול, יש טפטוף בודד של אנשים בודדים, בגדים אזרחיים חונים מעל השטח ועם משקפות ושמשיות, אנחנו לא משלים את עצמנו שאפשר לחסל את זה, אבל יש לנו את הכוחות עם הכשירות המבצעית לתקוף בחזרה, ויש את מציאות המנופים האפשרית. לתקופה הזאת, לצורה הזאת, זה תשובה סגורה. יכול להיות שב-2002/2004/2006 זה בהדרגה השתנה. אבל זה כבר שלוש ממשלות יותר מאוחר, שלושה רמטכ"לים יותר מאוחר וגומר".

"לתת מכה חזקה ולהמתין" 

שר הביטחון ציין כי גם כאשר צה"ל יצא מרצועת עזה לא נפסקו האיום מצד אירגוני הטרור. "אני כבר לא רוצה להפליג לדוגמה של היציאה מעזה במסדרים יפים. אז מה, אין קסאמים בשדרות בגלל זה? אבל גם המסדר היה עובר מייד לחיזבאללה, כי הרי משתתפים במסדרים, היה עובר מייד: מחר בבוקר בשמונה מסדר, ב-2 בלילה מתחילה האש על כל הדבר הזה, כדי לדרדר את זה לאפשרות שהם יודעים בביטחון שכבר נצא, ולא נוכל לעצור את זה, ואז יצא שהם גירשו אותנו באמת".

לקראת סיום עדותו התייחס ברק למלחמת לבנון השנייה. הוא אמר כי מטרת המלחמה היא לנצח. עם זאת הוא פירט בקצרה את הצעדים שהיה עושה אילו היה חבר בממשלה בתקופת המלחמה. "אנחנו נותנים מכה חזקה, אבל אנחנו אומרים לכם: אם תוך שישה שבועות לא חוזרים שני הבחורים האלה, ישראל תפעל על פי שיקוליה. ועכשיו, קח את השישה שבועות האלה, ותכין את התזמורת לנגן את היצירה שאתה רוצה שהיא תופיע אתה . . . זה דבר שצריך להכין אותו".

שר הביטחון כיום התייחס לישיבת הקבינט, בה הוחלט לצאת למלחמה למרות שלא השתתף בה: "אני חושב, אני לא רוצה להעיד על עצמי אבל בהחלט יכול להיות שיצחק שמיר או אריאל שרון או יצחק רבין, היה טופח על השולחן ואומר: אדוני הרמטכ"ל, תענה בבקשה לשאלתו של השר שמעון פרס. זה סוג הדברים האלה, זה כמעט הקצה של מה שאני יכול להגיד. כי לא היתה כתוצאה מיציאתנו מלבנון במאי 2000, עד המטר האחרון עם 425 ולא בלי הסכם, עם גיבוי של החלטת מועצת הביטחון, נוצרה לגיטימציה שלא היתה כמוה לפעולה".

ברק גם מתח ביקורת מרומזת על שר הביטחון ועל הצבא. "פה היה נדרש איזה דבר שיבוא מהצבא, איזו אמירה פשוטה, ישרה וברורה, שיכול להיות שהיא נובעת מדבר - שעוד פעם, אני לא יכול לשפוט אותו, כי אני לא בקי בעובדות. זה גשטלט שבו זה משפיע על זה וזה משפיע על זה, ואתה לא קובע מטרות שלא קשורות למה ניתן לבצע, כי אין בזה היגיון, הרי צריך לנצח. ראו בדרך כלל מחובתם, וגם שרי ביטחון בממשלה, ראו מחובתם להיות אלה שפוקחים את עיני הממשלה בכל המקרים הטובים שלה".