לו הייתי פלסטיני
אלה המעוניינים להשמיד את מדינת ישראל לא צריכים להתאמץ יותר מדי, אנחנו עושים את זה בעצמנו
שר "הביטחון" המעוטר, זה שלפני שבע שנים הבריח את צה"ל מלבנון וזרע את הזרעים למלחמה השנייה בלבנון, זה שנתן לנסראללה את הרקע המתאים לנאום קורי העכביש המפורסם, אמר פעם שאילו היה פלסטיני היה מצטרף לארגון טרור. בימים אלה שבהם הוא שב לכיסא ממנו סולק בבושת פנים בבחירות 2001 הוא שוב מראה מה רב כוחו, והפעם הוא משסה את צבא ההגנה לישראל נגד אזרחי ישראל. נזכרתי בדבריו של בעל "הראש האנליטי" ושאלתי את עצמי מה הייתי אני עושה אילו הייתי פלסטיני. האמת, לא הייתי עושה מאומה.
אילו הייתי פלסטיני הייתי ממתין ליהודים. אלה להוטים כל כך למכור את ארצם – סליחה, למסור, כי מדובר ב"מכירה" ללא תמורה – עד שהם מחזרים אחר האויב בתקווה שיתרצה וייקח מהם את ארצם. אהוד ב' הציע בעבר לערפאת כ-95% מלב הארץ ובתמורה קיבל את מלחמת אוסלו. אהוד א', בעידודו של שמעון פ', אדריכל מלחמת אוסלו, מציע היום למכחיש השואה אבו-מאזן 100% מלב הארץ. אם חלילה ציפי ל', החותרת לרשת אותו, תזכה בכיסא הנכסף היא צפויה ככל הנראה להציע לאויב 105% מלב הארץ. ככה ייעשה לאויב אשר מלך היהודים חפץ ביקרו.
אם כך, מדוע למהר? ניתן להתחבק עם אהוד א' ביריחו ועם איסמעיל הנייה בעזה, לקבל נשק מהיהודים וכסף מהאירופאים למען חיזוק המחבלים הטובים, ולהראות לחאלד משעל כי בתחבולות "שלום" ניתן להשיג מהיהודים יותר. ובינתיים, המחבלים הרעים, אחיהם לנשק, ימשיכו לאגור ולהתבצר ולהתחמש: מלט מהיהודים לבניית בונקרים שיקיזו בעתיד את דמם של חיילי צה"ל, נשק מהמצרים מעל פני הקרקע ומתחתיה, כסף מהאח הגדול מטהרן. ישראל, זו שסימלה בעבר את הנחישות במלחמה בטרור, הפכה היום לסייעניתו, למען "השלום".
מיום ליום צצות באזורנו עוד מדינות פלסטיניות. "חזון 2 המדינות", זה שירש את החזון הציוני שנס ליחו בעיני הפוסט/אנטי ציונים, הוא כבר מיושן. היום כבר יש מדינה פלסטינית של המחבלים הרעים בעזה; היום מוצעת מדינה פלסטינית למחבלים הטובים ביהודה ובשומרון – התקשורת הישראלית, למשל, שכחה שבעל הבית ביהודה ובשומרון הוא עדיין בכל זאת צה"ל, ומתנהגת כאילו "הנשיא" עבאס הוא בעל הבית בלב ארצנו; וכמובן, יש כבר מדינה פלסטינית בעבר הירדן המזרחי. מה שנותר כדי להשלים את חזון פלסטין השלמה הוא להקים מדינה פלסטינית רביעית, מן הים עד הקו הירוק, לתפארת ערביי ישראל.
לתפארת מדינת ישמעאל
אילו הייתי פלסטיני, לא הייתי ממהר. צדיקים מלאכתם נעשית בידי יהודים. מי שהתגייסה כדי לקדם את רעיון המדינה הפלסטינית בתחומי הקו הירוק היא שרת "החינוך" המהוללת, שספרי הלימוד שהיא משווקת לילדי כיתה ג' הרכים בגליל ובנגב (השר שדיבר גבוהה גבוהה על פיתוחם כבר נטשם לטובת משכן הנשיא), כוללים את המינוחים של האויב. מה לנו כי נלין על ההסתה בספרי הלימוד של רשות הטרור הפלסטינית? המהדורה העברית שלהם יוצאת לאור עם גושפנקא רשמית של מדינת ישראל המתאבדת.
אילו הייתי פלסטיני, לא הייתי ממהר. בינתיים היהודים הורגים זה את זה בכבישים וברחובות, הרג פה ורצח שם, אונס פה ושוד שם. בצר להם הם מגלגלים עיניים ושואלים: מדוע אין רואים שוטרים ברחובות? והיכן השר ל"ביטחון הפנים"? מסתבר שלמשטרת ישראל – כמו גם לצה"ל – לא חסר כוח אדם ולא חסרים משאבים. מי שלא ראה את 3,000 השוטרים שעטו על 2 משפחות עם 14 ילדים בחברון לא ראה מבצע קפדני מימיו, או למען הדיוק, מאז הגירוש המדוקדק והמצוחצח של יהודי רצועת עזה וצפון השומרון בידי אחיהם שחורי המדים המצוחצחים, המצוידים כהלכה.
אילו הייתי פלסטיני, לא הייתי ממהר. מעולם לא היו היהודים חרוצים כל כך ויסודיים כל כך בהכשרת הקרקע לתפארת המדינות הפלסטינאיות שבדרך. אפילו יהודי כל העולם התאחדו, באמצעות הקרן הקיימת לישמעאל, כדי לתת עוד אדמה למי שעד היום מצטופף בשטח הזעיר שבין קזבלנקה לטהרן.
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005
לפנייה לכתב/ת 
