בפרק הראשון בסדרה ערך גילי חסקין היכרות ראשונית עם מולדת הגבינה הבולגרית. בפרק השני הוא כבר נכנס לעובי הקורה: סיור בין אתריה המרכזיים של הבירה סופיה, שיעור על ההיסטוריה של העיירה קופריבישטיצה, וציור של "עיר הצארים" וליקו טארנובו, שמשתרעת בין פיתוליו של נהר היאנטרה, עד למנזר פראוברז'נסקי. נסו לא לשבור את השיניים.
הבירה הגבוהה באירופה
עיר הבירה של בולגריה
שוכנת על רמה בגובה 545 מ', ממערב לנהר איסקאר (Iskar) והיא הבירה הגבוהה באירופה. מדרומה מתנשא הר ויטושה לרום של 2,290 מטר, ומצפון לה נראית פסגת הר מורג (Murg).
מרכזה של סופיה הוא כיום אזור נאה, עם שטחים פתוחים בשפע, רחובות מרוצפי אבן,
בולגריה
מדינה בהפתעה / גילי חסקין
התדמית של בולגריה אינה מרגשת, מדובר במדינה שכמעט ואינה מתויירת. אך אלו שבכל זאת מגיעים אליה, אינם חדלים להתפעל מנופיה המרהיבים, מתושביה החביבים וממחיריה הזולים. גילי חסקין עורך היכרות עם המדינה שעוד תהיה להיט
חשמליות המתנדנדות מצד אל צד, ומבני ציבור מתפוררים בחלקם. העיר מצטיינת ב-80 כרי דשא ואיי ירק, ומשום כך מכונה "העיר הירוקה".
סופיה היא עיר שקטה, נקייה להפליא ומלאת חיים. נמליץ כאן על כנסיית אלכסנדר נבסקי (Nevski), שנבנתה במשך 24 שנים, בסגנון נאו ביזנטי, ומהווה גם יד זיכרון ל-200,000 החיילים הרוסיים, שמתו למען עצמאותה של בולגריה, במלחמת רוסיה-טורקיה (1877/8).
מערבית לה נמצאת בזיליקה מן המאה ה-6, כנסיית סנט סופיה (מילולית: החכמה הקדושה), שהעניקה את שמה לעיר. ליד קיר הכנסייה מצוי קברו של החייל האלמוני. סמוך למלון שרתון נמצאת כנסיית סווטה גיאורגי, שלפני כן היתה מסגד מוסלמי ולפני כן כנסיה ביזנטית. לרגלי המלון פועל "שוק פשפשים" שבדוכניו מציעים בין היתר עבודות יד ורקמות תחרה.
כנסיית אלכסנדר נבסקי. יד זיכרון ל-200,000 חיילים רוסים (צילום: יוסף ג'קסון)
כנסיית סווטה נדלה (Sveta Nadela) - "יום ראשון הקדוש", ממלאת בצבעיה הירוקים את הכיכר בה היא ניצבת. לרגליה נחשפו שכבות של קתדרלה עתיקה, והרחבה שבין החפירות משמשת כיום כבזאר של חפצי אמנות ומזכרות. לא הרחק ממנה נמצאים ארמון הנשיאות, הפרלמנט ובתי הממשל. השטח סגור לתנועה והרחבה כולה היא מדרחוב אחד גדול. הסימן היחיד המזכיר את מעמדו של המקום, הוא שומרי הסף בשער ארמון הנשיאות, ומכונית משטרה שמונעת כניסת כלי רכב לאזור.
בחזית בניין הנשיאות משתרעת רחבה ענקית מרוצפת אבנים מסותתות. עד שנת 2000 עוד התנוסס לתפארת במקום הזה המוזולאום שבו נקבר ראש ממשלת בולגריה המנוח, גיאורגי דימיטרוב, ששלט במדינה בסוף שנות ה-40 ובראשית שנות ה-50. המקום הנושא את שמו סימל יותר מכל את ימי הקומוניזם בבולגריה.
מול הרחבה מצוי מוזיאון הכתב, על שם קירילוס ומתודיוס. האחים קירילוס ומתודיוס, בני סלוניקי (שהייתה אז בשליטת בולגריה), המציאו את הכתב הקירילי בשנת 855. הם השתמשו במילים ובאותיות משפות כמו יוונית, טורקית, לטינית, ערבית ואפילו עברית, והרכיבו מהם את האלף-בית החדש. מהעברית נלקחה האות ש', וכך גם כותבים ומבטאים אותה בקירילית. בשל העובדה שקירילוס היה הדומיננטי בין שני האחים, נקרא הכתב על שמו.
בהמשך הרחוב מצויה הכנסייה הרוסית עם צריחיה המרהיבים. הגענו לכאן בשעת צהריים. השמש החמימה האירה את הצריחים המוזהבים באור יקרות, והפכה את כל המכלול למשחק מדהים של אור וצל.
מומלץ להציץ במוזיאון ההיסטוריה, על המוצגים הארכיאולוגיים שבקומה הראשונה והמוצגים האתנוגרפיים בקומה השנייה. דומני שהאתר היחידי שהביקור בו הוא "חובה", הוא בית הכנסת שממערב לשוק. זהו מבנה מרשים ולצדו המוזיאון היהודי.
המוזיאון סוקר את תולדות היהודים בבולגריה, ובמקום ניתנת הדרכה בעברית, מעט משובשת אך מאד מרגשת. גולת הכותרת של ההיסטוריה היהודית במדינה הבאלקנית היא הצלת מרביתם מן הנאצים, הודות להתנגדות עיקשת של העם, הכנסייה והמלך.
בית הכנסת היהודי (צילום: יוסף ג'קסון)
בשוליה הדרומיים של סופיה מצוי אתר הסקי של הר ויטושה, וצריך להרחיק כדי 20 דקות נסיעה מהמרכז על מנת לטפס למרומי שלושת הקילומטרים שלו וליהנות ממסלולים אטרקטיביים וזולים במיוחד. לאורכו של מסלול הרכבל מצויות שלוש תחנות עצירה, וניתן לצאת מהן למסלולי הליכה שונים ומגוונים ביערות המשתרעים לכל עבר.
הבולגרים עולים לרגל
קופריבישטיצה (Koprivishtitsa) היא עיירה ציורית השוכנת במעלה בקעת טופולניצה (Topolnitsa) שבהרי סרדנה גורה, 113 ק"מ מזרחית לסופיה. בתי העיירה, הבנויים עץ ואבן נראים כקוביות משחק שמישהו פיזר על הגבעות המיוערות. האקלים הקריר (בגובה של 1,030 מ'), הופך את העיירה למקום אידיאלי לנופש של קיץ.
למרות תנופת הפיתוח הקומוניסטית, שהיתה דורסנית בכל הנוגע לשימור טבע והיסטוריה, השכילו הבולגרים לשמר את המקום והוא הפך למעין מוזיאון פתוח של תקופת התחייה הלאומית.
קופריבישטיצה נוסדה במאה ה-14 על ידי פליטים שנסו מפני הכובש העות'מאני, והייתה מרכז לתעשיית צמר ואריגת שטיחי קילים. המקום נבזז מספר פעמים, עד שנבנה מחדש במאה ה-19, באותם ימים היתה גדולה כמו סופיה. כאן, ב-20 באפריל 1876, פרצה התקוממות כנגד העות'מאנים, אשר הובילה בסופו של דבר למלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1877-1878.
עבור הבולגרים, סיור לקופריבישטיצה מהווה כמעט עליה לרגל למקום בו גובשה מחדש זהותם הלאומית. אך גם ללא העניין ההיסטורי, המקום שווה ביקור בזכות המונומנטים האדריכליים, הרחובות מרוצפי האבן, הבתים אדומי הרעפים וגשרי האבן הזעירים החוצים פלגים קטנים. מדי חמש שנים מתקיים כאן בחודש אוגוסט, פסטיבל פולקלוריסטי ענק (בפעם הבאה ב-2010).
רחובות מרוצפי אבן. קופריבישטיצה (צילום: הלן חזן)
לחוות את ימי הביניים
וליקו טארנובו (טארנובו הגדולה), שכונתה בעבר "עיר הצארים", מתהדרת בהיסטוריה מפוארת. זוהי עיר ציורית שבתיה העתיקים נצמדים לצוק. ערוצו המתפתל של נהר יאנטרה (Yantra) עובר במרכזה של העיר, ששמשה כבירת הממלכה הבולגרית השנייה (1393-1185).
במאות ה-16 וה-17 הייתה העיר זירה להתקוממות נגד שלטון הטורקים העות'מאניים. בשום מקום בבולגריה לא ניתן לחוות טוב יותר את עוצמתה של בולגריה בימי הביניים, כמו בעיר הציורית הזאת. מיקומה האטרקטיבי של העיר ושרידיה ההיסטוריים הופכים אותה לאבן שואבת לתיירים. מומלץ ללכת ברגל מגבעת הצארים, אל השכונה הססגונית וארושה, משם לרדת לאורך רחוב ראקובסקי, עד למלון גרנד, שמגגו נשקפת תצפית עוצרת נשימה.
במרחק של 7 ק"מ מצפון לווליקו טארנובו נמצא מנזר פראוברז'נסקי (Prebrazhenski), ששרידיו מהמאה ה-14, אך מכיוון שנהרס על ידי העות'מאנים, הוא נבנה מחדש ב-1825. המנזר נבנה על ידי אשתו היהודיה של השליט איוון אלכסנדר, וכדרכם של מומרים, עשתה זאת מכל הלב.
חקלאי בולגרי עמל בשדה (צילום: גילי חסקין)
האטרקציה העיקרית במנזר היא מיקומו על צלע גבעה מיוערת. 10 ק"מ מצפון מזרח לעיר נמצא הכפר ארבאנסי, שנוסד על ידי אלבנים, התעשר במהלך השנים והתוצאה היא בתי מידות גדולים שאחד מהם הוא כנסייה בשם כנסיית המולד, עם תמשיחי קיר יפהפיים. זהו אחד הכפרים הציוריים ביותר בבולגריה ונראה כמיזוג מוזר בין כפרי הקסבה של דרום מרוקו, לבין ה"פואבלוס" של המערבונים.
בפרק הבא: סיור בעיר הנופש וורנה, בפלובדיב (העיר השנייה בגודלה בבולגריה), וברכס הרי הרילה
