משוררת הנשמה

היא לא ראפרית ולא זמרת, אלא משוררת כהגדרתה. אורסולה ראקר, מלכת "השירה המדוברת" ("Spoken Word") מפילדלפיה, תופיע היום (ה') ומחר לראשונה בישראל, במועדון הברזילי בתל אביב, כשהיא מלווה בגיטריסט וקלידן שהוא גם די.ג'י. רגע אחרי שנחתה בישראל ביצעה קטע במיוחד לשוק השחור.

ראקר החלה לכתוב שירה בשנות התשעים, ובמהלך השנים שיתפה פעולה עם אמנים גדולים כמו קינג בריט, "ג'אזנובה", " 4hero", "הרוטס" ("Things Fall Apart"), ג'וש ווינק והרכבי היפ-הופ וגרוב. ראקר, החתומה בחברת התקליטים "K7!", הוציאה עד היום שלושה אלבומי סולו.

מה הכי מטריד אותך?

"הממשלה שלי פשוט מפחידה אותי. הדברים שהיא עושה. המלחמה הזאת נמשכת כל כך הרבה זמן. לכל כך הרבה אנשים יש כיסוי על הפנים או שהם עם אטמי אוזניים, ובוחרים שלא לשים לב שהמלחמה הזאת היא רק סביב הקפיטליזם. זה לא על נשק להשמדה המונית, בגלל שזה לא קיים. המלחמה הזאת לא על טרור. אני שואלת, מי כאן הטרוריסט? המלחמה הזאת היא לא בשביל להרים דמוקרטיה בשביל העם העירקי. זה לא רחוק מעבדות".

איך את מתמרנת בין האמהות לקריירה מוזיקלית?

"רק להיות אמא לארבעה, זה דבר קשה בפני עצמו. זה טוב, אבל מאתגר. אני לא

כותבת כמו שהייתי כותבת בעבר, למשל בזמני הפנוי. הייתי פותחת יומן באמצע הלילה, מדליקה נר ועושה את כל הדברים הכיפיים. אבל עכשיו אני נעשית עייפה והולכת לישון בעשר בלילה. אני כותבת מתי שאני יכולה. השירים, המילים, המחשבות והתחושות מכתיבים לי מתי הזמן שלהם לצאת, ומתי שזה קורה אני מוציאה את זה. אני לא מכריחה את עצמי לכתוב או משהו כזה".

את זוכרת את הרגע שבו התחלת לכתוב?

"זו שאלה שכל כך קשה לענות עליה. אני חושבת שזה נולד מתוך צורך לבטא את עצמי. כשהייתי ילדה קטנה תמיד הייתי קריאטיבית, הייתי מציירת, אז תמיד ידעתי איכשהו שישמעו אותי דרך האמנות שלי, או לתת לאמנות להיות מפלט עבורי. אני חושבת שזו הסיבה שבזכותה התחלתי לכתוב שירה, רק על מנת שאוכל להחצין רגשות".

• למייספייס של השוק השחור