היי דרומה

אחת החוויות היותר נעימות, שלא כדאי לפספס הקיץ, היא התערוכה "דרום דרום – מיפו עד פלורנטין", במוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק. המבנה ההיסטורי בן שתי הקומות, ששיכן בעבר את יוסף חיים ברנר, דבורה בארון ואת יוסף אהרונוביץ' ומערכת 'הפועל הצעיר' אינו חלל מוזיאלי רגיל ואופי בית המגורים נשמר בו בקפדנות. זהו קושי שבתערוכה 'דרום דרום' הופך ליתרון ופותח אפשרויות אחרות. התערוכה הזאת היא חגיגה של האנדרדוג. האוצרת האמנותית של המוזיאון, טלי תמיר, הזמינה שמונה עשר אמנים עכשוויים תושבי האיזור להציג פרויקט אישי. לתוך המבנה נדחקו, לפעמים התערבבו זה בזה, שמונה עשר גופי עבודה מעניינים, אחרים, למשהו מלא צבע, קושי, חיים ושמחת עניים.

עבודה של דוראר בכרי מתוך התערוכה

התערוכה "דרום דרום" היא מבט ישיר אל מציאות שבה דרום תל אביב: נווה צדק, פלורנטין, המקומות שגוטמן צייר וכתב בהם, הם מקומות זנוחים, דחוסים, קוסמופוליטיים ומהופכים לעיר שטופת השמש של גוטמן. היא מחברת בין גבוה לנמוך ומציבה את המבט הבהיר של גוטמן ברצף אחד עם שלל מבטים של תושבים שחיים

בה כעת. למשל, אחד המבטים המלבבים בתערוכה הוא של בילו בליך שבנה מיצב בחומרי יום יום של שכונת פלורנטין, שהסטודיו שלו ממוקם בלבה. בליך, אדריכל בהכשרתו, בנה את המיצב, ששמו "הצד האחורי", ממבנים תלויים בין הרצפה לתקרה, עשויים קערות פסטיק, כלי מטבח, חלקי לבוש, כריות ומפה של סין – משהו מתודעת הגעגוע של הזרים החיים בשכונה. סרט וידאו שצולם תוך הליכה ברחובות פלורנטין ומוקרן באלכסון אל עבר המבנה משלים את חוויית הצד האחורי, החצר האחורית הענייה, הצבעונית והכאוטית של הצפון השבע.

כבר לא שכונת ילדות

אמנון ניסים הוא איש המטקות של חוף גורדון. את בית ילדותו בנווה צדק הוא הפך למקדש למשחק. המטקה, מגה-מושג תל אביבי-ישראלי, מככבת במיצב שהעמיד במוזיאון: קטע קיר, שולחן מעוצב בצורת מטקה, הכל מכוסה בלוחות העץ הקטנים שמכילים חתימות, איורים וטקסטים. דוראר בכרי ורמי סעדי מציגים ציורי שמן של דיוקנאות תושבי יפו, אירית חמו מציגה שלושה רישומים בנייר קופי מתוך הסדרה "סלמה", המבוססת על צילומים רחבי זווית של ילדים עם אופניים, במרחב שנפתח להם פתאום בעיר הדחוסה ביום כיפור בצהריים. לארם גרשוני, צייר ריאליסטי, יש בתערוכה ציור אחד שהלך ונבנה במשך חצי שנה, של הנוף הנשקף מחלון הסטודיו שלו ברחוב אבולעפיה. הציור שלו חסר פניות ומביט אל הריבוי הארכיטקטוני של יפו מבלי להצביע על עמדה: מבנה מודרני שמאחוריו מצטופפים גגות רעפים וברקע שכונת יפו ד', והכל מתאבך באד הצהבהב העולה מהעיר.

ארם גרשוני. יפו ד'

בספר שכתב יחד עם אהוד בן עזר, "בין חולות וכחול שמים", מספר נחום גוטמן איך באחד מימי אוקטובר 1905, בגיל שבע, הושלך מסיפון האניה שעגנה בנמל יפו, ישר אל זרועותיו של ספן ערבי חסון שנשא אותו אל החוף. בבת אחת נפתח בפניו מרחב שהיה בעיניו קסום, לא ממשי: "יפו לא עשתה עלי רושם של עיר," הוא מספר. "אלא התנשאה כמבצר אגדתי בספר, כפי שראיתי באילוסטרציות של דורה. חסר ממשות ואין בו תועלת לבני אדם".

נחום גוטמן. יפו כמבצר אגדי

החווייה החושית והוויזואלית של גוטמן, שבמידה רבה צרבה בתודעה את המראה התל אביבי , עומדת במאמר מול זכרונותיו של יוסף אליהו שלוש, בן למשפחת סוחרים עשירה שנולד בנווה צדק והיא היתה לו המובנת מאליה. ללא המבט הרומנטי של גוטמן, שלוש ער לקיום הממשי של תושבי יפו כחלק מהמרקם העירוני, ומכאן עולה הביקורת שלו כלפי העמדה הציונית, על פיה הארץ היא "מדבר שממה ועזובה רבה בה ואין יושב בה". "אחרי תיאור כזה את הארץ", כותב שלוש, "אך ורק בתור קרקע בתולה... הועמדו כל השיטות הציוניות בבניין הארץ, שהכל יש בהן חוץ מדבר אחד ששכחו והוא, תשומת לב לאותם התושבים אשר יושבים כבר בארץ זו.".

אין כמו יפו בלילות 

התודעה המעמדית נקשרת בתערוכה אל החומרים שהדרום עשוי מהם ואחד הביטויים שלה משתקף בסדרה מאוירת המוצגת בוויטרינה בקומה השנייה. "ההורים של לב אפור" הוא סיפור שנכתב וצויר

על ידי עדי קפלן ושחר כרמל, שני יוצרים שעובדים במשותף. הוא עשוי במתכונת של ספר ילדים טראשי כשאל כל ציור של סצנה בסיפור מודבק מלבן לבן המתאר את המתרחש בה. זהו ספר ילדים אלטנטיבי, אגדה אורבנית על זוג עם חתול המכונה "לב אפור", שמוצא את עצמו יום אחד מחוסר עבודה אחרי שעבד "אצל תאגיד ממשלתי מתחום התקשורת" ומאותה נקודה חייו הולכים ומידרדרים אל הזבל, על פי עקרונות השיטה הגלובלית.

בני הזוג מצוירים בעירום כמעט מונוכרומי, תמיד על רקע צבעוני מלא פרטי מציאות עירונית תל אביבית. הסדרה נפרשת בוויטרינה באופן שמוביל את הצופה מעמוד אחד לשני והסמיכות בין איורי העיר העכשווית לאיורים של גוטמן מעניינת וטעונה. זוהי אחת העבודות המרגשות בתערוכה, יש בה מימד אירוני, חיספוס ובעיקר מבט נטול אשליות אל המציאות.

קובי לוי יצר קשר עם הכומר פסטוס, הכומר של הקהילה הניגרית בדרום תל אביב, המתפרנס מניקיון בתים. סרט הווידאו שהוא מציג מראה את פסטוס יושב ומנגן באורגן כשלראשו הנרכן סמוך זר פרחים. את רחובות דרום העיר בלילה מצלמת נועה בן שלום בסדרה "אין כמו יפו בלילות" ועוד משתתפים נטלי קראוס וזאב מאור בצילום מטופל המגלה את קו החוף שמסתתר והולך, קרן שפילשר במיצב "עמק הברכה", רועי מרדכי בסדרת אקוורלים המייצגת פנטזיות נעורים, וכמובן דוד טרטקובר, ציפה קמפינסקה, יואב מאירי, רות שלוס, חנה בן-חיים יולזרי, מאיר טאטי, רות שלוס וחנה בן-חיים יולזרי.

הקטלוג לתערוכה נפתח בעבודות העכשוויות ומסתיים בסדרת הציורים של גוטמן. בנוסף יש בו גם מאמר מעניין של תמר ברגר, המגולל את סיפורן של השכונות הדרומיות, אופיין התרבותי ומעמדן המשתנה כנגד השכונות הצפוניות.

• דרום דרום – מיפו עד פלורנטין. מוזיאון נחום גוטמן לאמנות. אוצרת: טלי תמיר. בימי שישי של אוגוסט הכניסה חינם