מודל מעשי של מכונת זמן

רשתות התקשורת שיוצרות את הסייברספייס הן למעשה טכנולוגיה המהנדסת את המרחב זמן באופן המאפשר לנסוע לאחור בזמן. בניסוי שני החריצים, פוטון בודד עובר בו זמנית דרך שני חריצים ויוצר התאבכות גלית עם עצמו על מסך המטרה, ובמילים אחרות, הפוטון נמצא בו זמנית במקומות וזמנים שונים (מכונת זמן). התופעה נראית מוזרה עבור אנשים החיים בעולם הנתפס כאובייקטיבי, דיסקרטי ואיקלידי. במחשבה שנייה, זו מציאות יומיומית עבור כולנו.

פוטון הוא מידע, המצוי בסופרפוזיציה, או אינסוף מסלולים אפשריים בסייברספייס. בעת הגלישה אנו עורכים "מדידה" וצופים בניסוי רב חריצים, שתוצאותיה הן דימויים המתאבכים על מסך המטרה, הוא מסך המחשב הטלוויזיה או הטלפון הסלולרי, ומשם מוקרנים על "מסך" תודעתנו. אופי העולם הקוונטי תלוי בטיב מכשיר המדידה ותודעת הצופה ה"מודד" את המציאות. המחשב הוא המדיד המאפשר בחינה עקיפה של המרחב-זמן הקוונטי, שהתעקם ונסגר בלופ. כלל הגולשים המרוחקים זה מזה צופים במסלולים השונים של אותו הפוטון או דימוי או מידע קוונטי, המתאבך על כלל מסכי המחשבים והתודעות. מנגנון זה מאחד את הגולש הבודד עם עמיתיו הגולשים שהופכים לחלק ממכונת זמן קוונטית, המאפשרת דילוגים אסוציאטיביים במרחב המידע האלקטרוני באמצעות חורי תולעת כמו גוגל יאהו ומיקרוסופט.

מכונת דחיסת מרחב-זמן בסייברספייס

המידע בסייברספייס, מתכנס ברכזות ועובר טלפורטציה למסכים ולתודעות, המצויים לפי התפיסה של העולם ה"איטי" במרחב-זמן שונה. המעבר או הקפיצה במרחב-זמן הוא מיידי ולוקח משך זמן של מחשבה וקליק עכבר בודד.

לדוגמה, כאשר אנו משוחחים בועידת ווידאו טלפונית עם אדם מרוחק, דמותו וסביבתו מופיעים לפנינו. עיניו הפכו לעיננו, והסייברספייס הפך לשלוחה של עצב הראיה, תעלת השמע, והיום גם לחוש המישוש והריח שלנו. הדימוי על המסך הוא הדחיסה לדו-ממד של אובייקט תלת-ממדי שהואץ במהירות האור, אל אופק האירועים של חור שחור (הסייברספייס), ומשם כזרם של פוטונים לתודעתנו. האותות הנקלטים משתנים בתדר עוצמה ומופע, מתאבכים ומשחזרים חזרה דימוי עולם "תלת-ממדי".

השדות האלקטרומגנטיים שיוצרים את ה"סרטים" הפנימיים המוקרנים בתודעה, מתאבכים עם אלה של הפוטונים בסייברספייס ובונים "תמונת עולם", שהיא תוצאה דינמית של ניסוי יאנג רב חריצים, או מכונת זמן המקרינה את הפוטונים בו זמנית במקומות שונים. צביר המסה של המוח (100 מיליארד תאי עצב) מעוות את שדה הכוח סביבו תוך הפיכתו להתאבכות בעלת משמעות חושית. יכולת זו דומה לעיבוי בוז-איינשטיין של חלקיקים, לכדי מצבים קוונטים קוהרנטיים, של אטום–על בו מידע הופך את מרכיביו לבלתי ניתנים להפרדה. ככל שמסת המוח גדלה יכולת העיבוי שלו גדלה בהתאם.

מכונת הזמן כבר הותנעה

 "כדי להבין מערכת צריך מערכת מתוחכמת יותר", מאז שחר האנושות, המוח האנושי הוא המערכת באמצעותה אנו "מודדים" ומבינים את העולם. עד כה התודעה פעלה בסביבה שנתפסה כגיאוצנטרית, "איטית", איקלידית ודיסקרטית, ויצרה ראיית עולם שתאמה את הפרדיגמות הנ"ל. (לדוגמה המטר הוגדר כחלק ה-10,000,000 של המרחק על פני כדור הארץ מהקוטב הצפוני עד לקו המשווה לאורך קו האורך של פריז. היום מוגדר המטר כמרחק אותו עובר האור בריק בזמן של 1 חלקי 299,792,458 שנייה. השנייה אינה מתבססת יותר על סיבוב כדור הארץ, ומוגדרת כ-9,192,631,770 מחזורי מעבר (תדירות רטט) בין שתי רמות אנרגיה של אטום צסיום-133).

רישות כולנו בסייברספייס, מאחד למעשה את מסת המוחות והתודעות, וחושף אותן בו-זמנית למידע המתגלה כהתאבכות פוטונים על מסכי המטרה. החיבור יוצר מערכת-על מקבילית הקולטת בו זמנית את סביבת כלל משתמשי הרשת, תוך יצירת תודעת-על המעבה את המידע לכדי אטום-על. גולש המחובר לרשת באמצעות רכזת כמו גוגל או יאהו ומיקרוסופט, מכופף את המרחב-זמן ההיפרבולי, ומבצע בקליק עכבר, מסע במרחב-זמן לכל קוארדינטה של מידע. שטף הפוטונים המתקבל מהמידע, גורם כאמור להתאבכות של דימוי רצוי בתודעה. תפיסת העולם הממשי שהייתה דיסקרטית, והבחינה בין מקומות וזמנים, הופכת להוליסטית בסייברספייס, דהינו כל אחד חש ורואה באופן "סובייקטיבי", כאשר למעשה כולם חשים את אותו הדבר, זאת באמצעות החיבור המיידי לאחרים (מרשל מקלוהן).

יכולת מעין זו נתפסה עד כה כאלוהית (האנס יונס). הגוף הפיזי שודרג באמצעות מערכת לוגית בעלת מספר רב של כניסות - שלוחות קיברנטיות. מוצא כניסות אלה הן הייחודיות של התודעה שלנו. מוצא התודעה הוא משוב המתחבר חזרה לסייברספייס (מכונת הזמן) שסוגרת את הלופ. המשוב הוא מקור המידע או זרם הפוטונים בניסוי החריצים שזורם באלקטרודה שמעוררת ומניעה את מוח ותודעת-על השוכנים בסייברספייס. המערכת שנבנית מאפשרת להבין מערכות מורכבות יותר. חיינו הפכו לקוונטיים, מתועדים ונצפים ברצף בכל שנייה ושניה, כפי שמדגימים סטיב מאן וגורדון בל. החוויה הדיגיטאלית ניתנת לשחזור ועיבוד מיידי באמצעות מנועי חיפוש ומעבדים.

מרגע שהתגבש הסייברספייס מתאפשר לחוות את חיינו, חיי הורינו וילדינו או כל אדם אחר מרושת, באמצעות קליק עכבר. (היצירה "שיר ערש ל-3 דורות" מתעדת את אבי ינקל ז"ל, אותי, ואת בתי אלה, שמבלה את זמנה בגלישה). המידע ימשיך להצטבר בסייברספייס ויהיה זמין לדורות הבאים. מערכות אינטליגציה מלאכותית מעניקות כיום לאוואטרים יכולות אינטראקטיביות, כך נוכל לשאול את הסבא שנפטר לפני שנים, מה דעתו על נושא מסויים. במילים אחרות המרחב-זמן אינו פסיבי, אלא מודע ומגיב לפעולותינו. הסייברספייס הוא אכן מכונת זמן, הדוחסת את המרחב-זמן לייחודיות תודעתנו המתרחבת.

המיחשוב שהעניק לנו את היכולת לבחון את הממדים הגבוהים של המציאות הקוונטית, "מנתק" אותנו מהמציאות ה"ממשית" בה התפתחנו במשך מיליוני שנים. ילדינו באמצעות תשתית הרשת יהפכו את תקופתנו ותחושותינו לחלק אינטגרלי ומיתי של חייהם. מה שנותר זה להתרווח ללא ניע בכורסה על אופק האירועים המרושת, ולבצע קפיצה דרך חור התולעת למקום ולזמן הרצויים, כמו "מסע" בעזרת רובוט על המאדים, "השחלה" של פצצה חכמה לחלון של מבנה מרוחק, דחיפה של פתק לכותל המערבי, וצ'ט עם אלוהים, עם חבר רחוק או עם עצמי :) . במכונת זמן זו, אין אנו נוסעים למקומות וזמנים רחוקים, הם מגיעים אלינו. כאשר נחזור ל"כאן", לא נרגיש איך שהזמן "שם" רץ. טיול נעים!