רוצים תחבורה ציבורית? בבקשה

הממשלה, הרשויות המקומיות, הגופים הירוקים ומי בעצם לא, חרדים מהצפיפות בכבישים ובעיקר מזיהום האוויר הגובר ותוצאותיו. תחבורה ציבורית, מוסכם על כולם, עשויה להוות אלטרנטיבה יעילה לרכב הפרטי, וצעד בכיוון הנכון בכל הנוגע לאיכות הסביבה והחיים בכלל.

אלא שבינתיים, חוץ מהמון דיבורים, לא ראינו הרבה עשייה. וזו שראינו, נראתה לעיתים קרובות כאילו מישהו מנסה יותר לחבל מאשר להועיל. וזה ממש חבל. כל כך חבל, שהחלטנו לעזור ולהציע חמש נקודות למחשבה עבור הממונים על הביצוע. אולי זה יעזור.

1. עזבו את הציוד הקיים: איך תגיעו מהר יותר מהתחנה המרכזית בתל-אביב לחניון רידינג שבצפון העיר? באוטובוס דו-מפרקי של "דן" או במונית שירות? התשובה ברורה: רכב קטן, זריז וחסכוני יותר, יעשה את הדרך מהר יותר, גמיש יותר, וכנראה גם בזול יותר. מסקנה: אלף או אלפיים מיניבוסים שיתרוצצו ברחבי גוש דן, יכולים להחליף את האוטובוסים הכבדים, המסורבלים, המזהמים ומייצרי העומס ברחובות. מהפיכה שכזו בתחבורה הציבורית בכרך הגדול, עשויה לעודד אזרחים להשאיר את המכונית הפרטית בחניון שליד הבית.

רוצים לחייב אותנו באגרת גודש כמו בלונדון? בבקשה. אבל קודם תדאגו לנו לתחבורה ציבורית באותה רמה (צילום: רויטרס)

ואסור לשכוח אלטרנטיבות דו-גלגליות. אופניים, קטנועים, אופנועים. כולם ביחד ולחוד מעמיסים פחות על תשתית הכבישים. בעזרת תקציב זניח כמעט ניתן לסלול נתיבי אופניים עירוניים ובין עירוניים, כאלה שיאפשרו תנועה נוחה ובטוחה למי שרוצה לוותר על הרכב הפרטי בתמורה למהירות, נוחות, עלות מופחתת וכמובן פעילות ספורטיבית. אפילו אם המהלך יגרום לכמה אלפי נהגים (וזו הערכה ריאלית למדי) לרדת מהכביש, העומס בצמתים מסוימים יצטמצם להפליא.

2. לא בנתיבים הקיימים: פעם, לפני שנים רבות, פרסם משרד התחבורה אחת למספר חודשים מידע אודות קווי אוטובוסים חדשים ברחבי הארץ. זוכרים מתי ראיתם מודעה כזו לאחרונה? במהלך השנים האחרונות נבנו שכונות מגורים חדשות עם עשרות אלפי תושבים. הוקמו ישובים חדשים (קחו לדוגמה את מודיעין, צורן, בת-חפר, רמת-ישי, עדי, להבים, מיתר). אזורי תעסוקה חדשים צצו בכל פינה (לדוגמה רמת-פולג, הרצליה-פיתוח, רמת-החיל, קריית-אריה, בר-לב, יבנה, רמת-חובב).

רוצים לדעת איך מסוגל תושב מודיעין להגיע למקום עבודתו בהרצליה, בעזרת אוטובוס? יודעים איך יכול תושב צורן להגיע לרמת-החיל ברכבת? תושב רמת-ישי לכרמיאל, תושב להבים לרמת-חובב? גם אם אתם נורא רוצים, לא תצליחו כי אין לתושבי האזורים האלה שום ברירה. ולכן, בעיקר מסיבה זו, הם ממשיכים וימשיכו להחזיק ולהשתמש ברכב הפרטי שלהם.

3. לא במחירים האלה: כרטיס נסיעה למבוגר ברכבת (הלוך ושוב) מחיפה לתל-אביב עולה כמעט 50 שקל. לסכום זה צריך להוסיף עלות נסיעה בתחבורה ציבורית (או במכונית הפרטית) לתחנת הרכבת וממנה. עלות הנסיעה במכונית לאותו מקום תהיה גבוהה יותר, אך רק בכמה עשרות שקלים. לעומת זאת, הזמן שייחסך בדילוגים בין רכבת לאוטובוס, הזמן, הנוחות, כולם הופכים את העסק לפחות נורא. ומה קורה כאשר שני אנשים נוסעים במכונית? התחבורה הציבורית מאבדת באותו רגע כל יתרון.

מה זה אומר? שתעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית פשוט יקרים מדי. והבעיה הגדולה היא, שהם עשויים להפוך יקרים עוד יותר. כל זאת מכיוון שפקידי האוצר - שעוסקים בהפרטה וקיצוץ בסובסידיות בכל-מחיר - רואים את החיים אך ורק דרך החור בגרוש, או חיסכון בתקציב. מבחינתם, אם אחרי תהליכי ההפרטה יעמוד לרשות המדינה כולה אוטובוס בודד אחד, אבל הנסיעה בו תהיה זולה בשקל, זו תהיה הצלחה.

תחבורה ציבורית, בדיוק כמו שירותי חינוך, בריאות, ביטחון, משטרה ודואר, הם שירות ציבורי. כזה שהציבור צריך לקבל במחיר שווה לכל נפש. אם לצורך העניין צריך לממן את זה באמצעות סובסידיות, אולי זה לא עניין רע כל כך. בפעם האחרונה שבדקנו, בשביל זה - בין היתר - אנחנו משלמים מיסים.

4. לא בזמנים ובתכיפות הנוכחיים: איך מצפים ממישהו להשאיר את המכונית הפרטית בחניה, כשחלק לא קטן מקווי האוטובוסים בפרברים מסיים את הפעילות ב-19:00 או ב-20:00, ובערים הגדולות ב-22:00 עד בחצות. ועוד לא אמרנו מילה על ענייני שבת וחג, בהם התחבורה הציבורית שובתת בעיקרון. תחבורה ציבורית צריכה לשרת את ציבור הנוסעים סביב השעון, כל יום, כל ימות השנה (מלבד יום כיפור). מי שמתגורר ביישוב מרוחק ועובד במרכז הארץ, צריך להיות בטוח שגם אם יום העבודה שלו מסתיים אחרי השעה 21:00, עדיין יעמדו לרשותו אוטובוס ו-או רכבת כדי להגיע הביתה. ולא אמרנו מילה על התדירות. מאות ישובים זוכים בביקור אוטובוס פעם-פעמיים ביום. ישובים עם 10,000 תושבים ויותר, זוכים ל-6-5 ביקורים. זה כמובן לעג לרש.

וגם הרכבת לא חפה מבעיית התדירות: למה למשל יוצאות רכבות פרבריות - הפועלות בין בנימינה ונתניה בצפון, דרך תל-אביב ועד רחובות ואשדוד בדרום - אחת ל-20 דקות בשעות העומס, אבל רק פעם בשעה בערך בין 10:00 ל-14:00, וכנ"ל בשעות הערב, החל מ-21:00? למה שמישהו ימתין לרכבת ברחובות במשך שעה, כשבמכונית הפרטית הוא יכול לעשות את הדרך לגוש דן תוך 25-20 דקות.

5. לא בכוח: כדי שאזרחי ישראל יסכימו להשאיר את המכונית הפרטית בבית ולהשתמש בתחבורה ציבורית, העסק צריך לעבוד ביעילות, בנוחות ובביטחון, להשתלם כלכלית ובעיקר לא להפריע למהלך החיים התקין. הרעיונות שעולים לאחרונה, לשבש לנו את החיים באמצעות אגרות גודש וסגירת מרכזי ערים כדי להכריח אותנו לעלות לאוטובוס ולרכבת הלא יעילים ונוחים, רק יהפכו את החיים למעצבנים ומעיקים יותר.

אלה שמצביעים על הצלחת אגרת הגודש במרכז לונדון, כדוגמה למה שאפשר לעשות בתל-אביב, שוכחים שמדובר בעיר שהתחבורה הציבורית בה ובפרבריה (רכבות, תחתיות, אוטובוסים, מוניות), היא מהטובות בעולם. אצלנו מדברים על רכבת תחתית כבר 40 שנה, ובינתיים לוקח חצי יום לנסוע באוטובוס(ים) מבת-ים לפתח-תקוה. במצב כזה, על מעבר יעיל והמוני לתחבורה ציבורית קשה לדבר.