על רקע מאבקם
של ניצולי השואה בישראל למען שיפור זכויותיהם, מפרסם היום (ד') משרד מבקר המדינה דו"ח מיוחד בנושא הסיוע לניצולים. השופט מיכה לינדנשטראוס מותח ביקורת נוקבת על המוסדות השונים בכל הנוגע לתמיכה בניצולים, הגדרות החקיקה בנושא, הקצאות התקציבים, הסיוע במימון פעילותם של מרכזי התמיכה, דרכי הטיפול בתביעות נכים והאי-שוויון בקבוצות הנכים בקרב ניצולי השואה. "ליקויים חמורים בטיפול", מסכם המבקר.
"פעולותיה של המדינה, על זרועותיה השונות, לסיוע לניצולי שואה מתנהלות בעצלתיים", פוסק השופט לינדנשטראוס. "בהתחשב בכך שאוכלוסיית ניצולי השואה היא מבוגרת וחולה ומתמעטת משנה לשנה, על הממשלה להאיץ את קצב הטיפול בה ולעשות את כל הדרוש כדי להקל על מצוקתה", הוא דורש.
"למרות ההבנה כי הטיפול בניצולים מחייב אמצעים מיוחדים ... נמצא כי התנהלות רשויות המדינה כלפי הניצולים מתאפיינת פעמים רבות מדי בעיכובים מיותרים, בשיהוי וב'גרירת רגליים', שאינם עולים בקנה אחד עם תכליתם של ההסדרים החוקיים", לשון המבקר. באותו הקשר נכתב כי "רשויות המדינה חייבות לנהוג ברוחב לב, באנושיות ובפתיחות ולפעול בנפש חפצה, מתוך רצון להקל על סבלם של ניצולי השואה.
"הדעת אינה סובלת שחסמים ביורוקרטיים יעכבו את הטיפול בניצולים אלה, שעברו שבעת מדורי גיהנום בשואה הנוראה שהתחוללה לעם היהודי ... כל סחבת ו'גרירת רגליים' כלפי אנשים קשישים אלו ירבצו על מצפונה של המדינה. מיידיות הפעולות להקלת מצבם מתחייבת איפוא בכל תוקף".
הנשיא שמעון פרס, שקיבל את הדו"ח מידי המבקר, אמר כי עודכן על התקדמות במגעים בין נציגי לשכת רה"מ וראשי ארגוני הניצולים. הוא שיבח את מאמצי הסיוע האחרונים של הממשלה: "זו פעם ראשונה שממשלת ישראל נכנסת לעובי הקורה בנושא חשוב זה, ואני חייב לציין כי ראש הממשלה מפגין דעה נחושה לתקן את העוול שנגרם לניצולי השואה ולמצוא פתרון הולם למצוקתם". פרס הוסיף: "אני מודע היטב לעובדה כי כל תושבי המדינה חרדים למצבם של ניצולי השואה וכואבים את כאבם, כאב הנוגע בנפש האדם ומעורר את המוסר הפנימי הקיים בבסיס מדינת ישראל. חובתי כנשיא המדינה לעקוב אחר התקדמות המשא-ומתן וישום הפתרונות המוצעים, וכך אעשה."
מיהו בעצם "ניצול שואה"? בחקיקה בישראל, מתברר, לא קיימת עדיין הגדרה למונח, והדבר "ייתכן ופגע ביכולתה של המדינה לתחום קבוצה זו ולבחון את צרכיה ואת היקפם למטרות תכנון הסיוע ותקצובו". ובכל זאת, 250 אלף ניצולים חיים כיום בארץ. מתוכם, לפי הדו"ח, כ-50 אלף מקבלים תגמולים מהלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר, 57 אלף - מממשלת גרמניה וממשלות אחרות, וכ-143 אלף "אינם זוכים כלל, לדאבון הלב, לסיוע של המדינה".
הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל היא המוסד העיקרי, המסייע להם
| שאלה טעונה |
|
| רק לניצולי שואה מגיע? / סבר פלוצקר |
|
האם מוסרי להפלות בין שני קשישים נזקקים רק על-סמך קורות החיים שלהם, או התחייבויות מעורפלות שניתנו לפני חמישים שנה לממשלת גרמניה? |
| לטור המלא |
|
|
|
בשירותי סיעוד וצרכים קיומיים שאינם כלולים בסל הבריאות - טיפולי שיניים, משקפיים, מכשירי שמיעה ועוד. על פי הדו"ח, ביוני 2006 הייתה אמורה הקרן לקבל ממשרד האוצר תוספת תקציב של 21.6 מיליון שקלים, אולם בפועל אושר מתן התוספת רק בסוף אותה שנה. עיכוב זה גרם לניצול חלקי של 34% בלבד מהתוספת (7.4 מיליון שקלים), ובשל התנהלות זו נפגעה יכולתה של הקרן לסייע למספר גדול יותר של ניצולי שואה באותה שנה.
לדעת משרד המבקר, מאחר שמדובר באוכלוסייה מבוגרת, נזקקת וחולה, יש להגיש לה את הסיוע הנדרש בלא דיחוי, ולפיכך על הגורמים המעורבים בדבר - ובראשם אגף התקציבים במשרד האוצר - להקצות כספים המיועדים לתמיכה באוכלוסיה זו בבסיס התקציב, בלוח זמנים קצר ובתחילת שנת הכספים.
מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל הינו ארגון הגג, המרכז את הפעילות בתחום השגת הפיצויים האישיים לניצולים החיים בארץ והשבת רכושם. על פי הדו"ח, בעקבות הנחיית החשב הכללי במשרד האוצר להגביל את שיעורי הוצאות ההנהלה וההוצאות הכלליות של מוסדות ציבור הזכאים לתמיכה, נפגעה עבודת המרכז באופן חמור. מאז פורסמה ההנחייה, ב-2004, "המרכז אינו מקבל סיוע מתקציב התמיכות של האוצר, מה שמשתק את פעילותו ועלול לפגוע ביכולת המרכז והממשלה לקיים משא-ומתן עם ממשלות בחו"ל כדי לקדם את נושא הסיוע לניצולים".
וממשיך המבקר: "לנוכח הפעילות הציבורית החיונית והייחודית שבה עוסק המרכז - פעילות שהמדינה עצמה הייתה צריכה לבצע - יש לראות במרכז כמעין 'סוכן' של המדינה ולסייע במימון פעילותו". מהממשלה הוא דורש למנות צוות או להקים גוף מתאים אחר, שיבצע את עבודת המטה הנדרשת במקום מרכז הארגונים.
הלשכה לשיקום נכים הינה אגף במשרד האוצר, המטפל בניצולי שואה המוגדרים "נכי רדיפות הנאצים". מדובר בניצולים שלקו בנכות, החמרת מחלה או חבלה, שאילולא תקנות הסכם השילומים, היו זכאים עקב נכותם לתגמול, קצבה או פיצוי אחר מממשלת גרמניה. נהלי הלשכה, קובע הדו"ח, אינם תורמים לקיצור תהליכים, והנתונים במערכת הממוחשבת אינם מעודכנים. לא אחת, בעיקר בתקופות העומס, חולפים חודשים רבים ממועד פתיחת התיק ועד מועד שליחת האישור. התוצאה: תלונות רבות על סחבת, שאף באה לידי ביטוי בבדיקה מדגמית שערכו במשרד המבקר.
מחאת ניצולי השואה (צילום: גיל יוחנן)
לדעת המבקר, על הלשכה לבסס מנגנון שיתריע על פיגורים בטיפול בתיקים, וכן לנהל פיקוח ובקרה על כל אחד מהעובדים ודרכי טיפולו בתיקים. עוד הוא סבור כי ראוי שהטיפול יסתיים בתוך פרק זמן סביר: "טיפול בתיקים, הנמשך שנים ארוכות, פוגע קשות בתובעים, ובגין גילם המבוגר חלקם אף לא זוכה לקבל את תוצאות הטיפול".
החברה הוקמה לצורך איתור נכסים של נספי שואה והשבתם אליהם. המבקר קובל על העובדה שעברו שמונה חודשים תמימים מיום פרסום חוק נכסי נספי השואה, ועד להקמתה. "נתון זה חמור גם בהתחשב בכך שישראל היא בין המדינות האחרונות שעדיין לא נקטו צעדים ממשיים להשבת רכוש נספים ליורשיהם".
עוד מעלה הדו"ח כי הגורמים היחידים במדינה, המחזיקים בנכסים של נספי שואה ומסרו לחברה חלק מהנכסים שברשותם, הם הקרן הקיימת לישראל והאפוטרופוס הכללי. שאר הנכסים, כגון: פיקדונות כספיים, מקרקעין וחפצי אומנות, מוחזקים עדיין בידי גורמים שונים במדינה, בהם בנקים, מוזיאונים, גופים ציבוריים וגורמים פרטיים. לדעת המבקר, התמשכות המשא-ומתן מצד החברה עם הגורמים המחזיקים בנכסים של נספי שואה פגעו ביכולתה ליישם את הוראות החוק.
פרק מיוחד בדו"ח מוקדש לפער בין הניצולים, המקבלים גימלה מהלשכה
לשיקום נכים, ובין אלו המקבלים את התגמולים החודשיים שלהם מממשלת גרמניה. כך, נכה המקבל את קצבתו בארץ מסתפק בסכום של 1,040 שקלים - לעומת ניצול שמתוגמל מגרמניה, עם סכום של 2,400 שקלים. לדעת מבקר המדינה, לנוכח האי-שוויון הזה - ושוב, בשל גילם המבוגר של הניצולים ומצבם הבריאותי - ראוי שהממשלה תחתור להסדר שוויוני יותר עבור שתי הקבוצות.
בדברי ההקדמה לדו"ח מציין המבקר - אולי כדי להדוף מראש טענות על עיתוי הפרסום, בשיאו של גל מחאה - כי משרדו העניק עדיפות לנושא הרגיש, לאור חשיבותו. "לנגד עינינו עמדה מצוקתם היומיומית של ניצולי השואה, שארית הפליטה שניצלה", כך נכתב, ובהמשך הובהר כי העבודה על הדו"ח נפתחה כבר באוגוסט אשתקד: "אין כל קשר בין עיתוי הפרסום לבין ההד הציבורי האחרון, ובוודאי שמשרד המבקר לא עושה שימוש באווירה שנוצרה בעת האחרונה". את פרק ההקדמה, אגב, בחר השופט לינדנשטראוס לסיים בציטוט מפי נשיא ארצות-הברית לשעבר, ג'ון קנדי: "אומה מתגלה לא רק על-ידי אנשי השם שהיא מוציאה, אלא על-ידי האנשים שהיא מכבדת והאנשים שהיא זוכרת".
