כלי התקשורת מספרים שהפיצוץ אתמול במפעל מכתשים יכול היה להתפתח לאסון נורא, אבל האמת היא שעדיין מוקדם לקבוע מה היו ממדיו המלאים של האירוע. בתקלות מן הסוג הזה אי אפשר לאמוד את מלוא הנזק אלא לאחר שנים רבות. ככל הנראה, חומר ההדברה שהשתחרר בפיצוץ לא התפשט באוויר, אבל ודאי עושה דרכו כעת אל מי התהום. מספר קטן של עובדים נפגע עד כה מהחשיפה לחומרים (עבורם ועבור בני משפחותיהם זה עלול היה להפוך לאסון אישי), אבל רבים נוספים נחשפו אליו במידה זו או אחרת. כך גם עובדי המפעלים הסמוכים והתושבים הבדואים באזור. כיצד ישפיע הדבר על בריאותם?
תקוותי היא שאמנם הפיצוץ במפעל מכתשים לא היה אירוע בקנה מידה גדול. אבל גם אם הוא היה רק תמרור אזהרה הרי שיש לקרוא את המסרים שהוא נושא בתשומת לב רבה. שכן לרוב, מאחורי תמרורי האזהרה מסתתרות סכנות של ממש.
בשיא חגיגות הסביבה, אחרי מופעי הצדקה הירוקים, וכשכלי התקשורת כולם מתלבשים ירוק, בא הפיצוץ במפעל מכתשים ומזכיר לנו שהדרך לפנינו עוד ארוכה מאוד. ככל שהתעוררות הנושאים הסביבתיים מעודדת, וככל שפתרונות טכנולוגיים של מיחזור אשפה ביתית, או מעבר לרכבים היברידיים הם ראויים, הרי שסיפור מכתשים מצביע על כך שאין בהם די. הסכנות הגדולות לסביבה ולבריאות, כך מסתבר, דורשות מענה גדול יותר מאשר החלטות צרכניות כאלה או אחרות של האזרחים.
ראשית, מסיפור מכתשים אנחנו לומדים ששאלות סביבתיות אינן נושא שאפשר להגיע בו להסכמה מקיר אל קיר. בתנאים הכלכליים שבהם אנחנו חיים, לתעשיינים הגדולים יש אינטרס קבוע להוריד את עלויות הייצור ולחסוך היכן שאפשר. לעתים בא הדבר גם על חשבון הסביבה. את הרווח הכלכלי גורפים התעשיינים לעצמם, ואת המחיר הסביבתי אנו משלמים. ביחסי הכוחות הללו, אנחנו מוכרחים לרתום את המערכת השלטונית לצידנו כך שתפקח באופן פעיל על בטיחות המפעלים, ושתפעל באופן נמרץ כנגד מפעלים המסכנים את חיינו ואת בריאותנו.
שנית, יש בסיפור מכתשים כדי להצביע על האופי החברתי של השאלות הסביבתיות. תקלות קורות, ולצערנו הן קורות גם במפעלים ובמתקנים המטפלים בחומרים מסוכנים. השאלה המרכזית היא כיצד לצמצם את פגיעתן של התקלות הללו, והתשובה לכך עוברת בהרחקת המפעלים והמתקנים המסוכנים מריכוזי אוכלוסייה. כך, למשל, נעשה בסגירת מתקני פי גלילות, אשר גבלו ברמת השרון ובשכונות הצפוניות של תל אביב. אלא שבאר שבע אינה צפון תל אביב, וקולם של הבדואים שסביב רמת חובב אינו נשמע באותה העצמה בשדה הפוליטי.
אין חולק על הצורך ביירוק הצריכה שלנו, ובפתרונות אקולוגיים מקומיים אחרים. אבל מעבר להם, אנחנו חייבים לחזור ולהתמקד בשאלות הגדולות של המדיניות הלאומית. תשובות סביבתיות שאינן מתייחסות לבעיות הגדולות שביחסי הכוחות שבתוך החברה הישראלית, בין מרכז לפריפריה, ובין עשירים לעניים, אינן תשובות של אמת. האירוע במכתשים מראה שאין לנו זמן לפתרונות סרק, והתנופה הסביבתית שאנחנו רואים כעת חייבת להיות מתועלת לשינויים של ממש בהתנהלות מערכות השלטון בישראל.
ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש) הוא יושב ראש עמית של השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת.
