הכי באזזזז
    שלי יחימוביץ' מכוונת גבוה
    בתום שנה וחצי בכנסת מבהירה יחימוביץ' בראיון ל-ynet: "באתי לפוליטיקה ל-30 שנה", ורומזת שהיעד הנכסף הוא צמרת המפלגה, אם לא מנהיגות ה"עבודה". בינתיים היא למדה איך להתפשר ולפעול יחד עם בעלי ברית לא טבעיים כמו אריה אלדר וזבולון אורלב לטובת קידום חקיקה בנושאים הקרובים לליבה, ומצהירה: "אני מוכנה לוותר כדי להגיע ליעד שהצבתי לעצמי"
    שלי יחימוביץ' יצאה אתמול לספארי בטנזניה, מתנת בת מצווה לבתה חובבת הטבע. ההכנות לחופשה הקצרה אחרי שנה וחצי מפרכת בפוליטיקה המתיקו מעט את הגלולה המרה שהאכילו אותה שרי העבודה בשבוע האחרון. הם תמכו פה אחד בהצעות האוצר לחוק ההסדרים הקרוב, למרות הפצרותיה להשליך לפח האשפה את המסמך "הדרקוני, האנטי-דמוקרטי והבלתי הגיוני" בעיניה.

     

    יחימוביץ' לא נוטרת. "למדתי בכנסת לא להסתכל אחורה אלא רק קדימה", אמרה ערב נסיעתה. "עמדתם לא מחייבת אותי. אני ממשיכה את המאבק ומתכוונת להפעיל קבוצות לחץ על האוצר ועל השרים מפעילי העבודה, כדי לקלף מהחוק כמה שיותר גזירות שפוגעות בחלשים. לא אבחל אפילו בקואליציה עם האופוזיציה בוועדת הכספים".

     

    השרים שלך מכרו את עצמם בנזיד עדשים?

     

    "לא תוציא ממני מלים בגנותם. זו גם איננה מכירה אלא תהליך שחוזר על עצמו בכל הרכב קואליציוני. הם פרטנרים שלי שאני מעריכה גם אם לא תמיד רווה נחת מהתנהלותם. אבל אינני מצליפת הסיעה ומתכוונת למשוך אותם למאבק שאנהל בכנסת ואף להיאבק אתם, אם ירצו או לא. אין לי ספק שהם מבינים שלא אקבל עלי את דין התנועה. לא אסכים להיכנע למכבש הקואליציוני ולא אתן שיחליפו אותו בהצבעות בוועדה".

     

     

    קנו אותם בתקציבים כמו שהזהרת גם את ראש הממשלה?

     

    "שיחקו אתם כרגיל בהפרד ומשול. פקידי האוצר הוציאו אותם לחדרים נפרדים ושכנעו כל אחד לתמוך בתקציב ובחוק ההסדרים אחרת יקצצו לו במשרד או שלא יקבל את מה שהובטח לו. הדילים הנפרדים הם סחטנות שמונעת דיון רציני בממשלה על עתיד המדינה".

     

    יחימוביץ' התמקמה מזמן סביב שולחן ועדת הכספים באגף של האופוזיציה, בין חיים אורון ממרצ לרובי ריבלין מהליכוד. הם המורים הרוחניים שלה, והיא לומדת מהידע ומהניסיון הפוליטי העשיר שלהם. היא אפילו מעריצה את חכמת היו"ר הקודם, יעקב ליצמן החרדי, הכריזמטי בעיניה, שידע לנווט ועדה שסועה לפתרונות בהסכמה לתועלת הציבור ולא רק של בוחריו. "אני מאד מעריכה מקצוענות ומיומנות", היא אומרת.

     

    אבל הדעתנות שלה, המבוססת על אג'נדה חברתית מוצקה עוד מימיה בתקשורת, מאלצת אותה להלך על חבל דק בסיעתה מיום שהחליטה כי שהקפיצה לפוליטיקה איננה הרפתקה לרגע. "באתי ל-30 שנה", אומרת יחימוביץ', שכבר מבינה שלא תשרוד בעימותים ובסביבה עוינת, אם ברצונה להגיע ליעד הנכסף עליו רמזה לנו השבוע - צמרת המפלגה, אם לא מנהיגות ה"עבודה". "המנהיג האידיאלי שלי זה מי שהוא סוציאל-דמוקרט בכל רמ"ח איבריו, וגם אישה", אמרה בוידוי נדיר.

     

    נשמע שהמודל תפור למידות שלך...

     

    "אין כרגע מנהיג כזה", היא צוחקת, "לכן בחרתי באהוד ברק. אבל אני כפמיניסטית חותרת שהנשים יגיעו לביטוי הולם בצמרת הממשל ובאליטות בכלל".

     

    דווקא ברק, הרחוק מעמיר פרץ שהביא אותך לכנסת?

     

    "מבחינת השקפת העולם החברתית-כלכלית, שהיא הכי משמעותית בעיני, אין הבדל בין ברק לעמי איילון, והבחירה שלי בלית ברירה היתה לטובת האיש שיוביל את העבודה לניצחון על נתניהו".

     

    התאכזבת מעמיר פרץ?

     

    "אני לא מדברת במושגים של אכזבה. זה לא עניין פרסונלי. עמיר היה הסיבה למעבר שלי לפוליטיקה במחשבה שהוא רוצה ומסוגל לשנות את סדר היום החברתי-כלכלי. חשבתי שאני הולכת להיות חלק מהשינוי, אבל הדבר המשמעותי הזה לא קרה".

     

    רק בגלל שפרץ העדיף את הביטחון לא נלחם על האוצר?

     

    "אג'נדה שלמה לא יכולה להיות על ראשו של אדם אחד. לכן הלקח שלי הוא להכניס עוד חברי כנסת סוציאל-דמוקרטים כמוני בבחירות הבאות, כדי לעצור את השחיקה במערכת הפוליטית. אחרת יבואו במקומה בעלי ההון שכבר היום חזקים מכל פוליטיקאי ומאיימים על הדמוקרטיה. הסכנה מחלחלת מעצם התפיסה שכל דבר ממשלתי הוא לא טוב ורק אנשי העסקים יביאו את האור. ההון הוא דבר מבורך ואני בעד תחרות בשוק חופשי. אבל מדינה לא יכולה להתנער מאחריותה לרווחת אזרחיה ולהתפרק מכל השירותים הבסיסיים כפי שהאוצר חותר בחוק ההסדרים".

     

    מה בדיוק מפריע לך בהחלטות הממשלה לגבי החוק?

     

    "כל ההחלטות מפריעות לי יחד עם הדרך הלא אחראית שבה הן התקבלו, מבלי שהשרים קראו והבינו אותן עד הסוף, ובלי לראות את המכלול הערכי שלהן. הבעיה עם המכלול הזה שככה לא מנהלים מדינה. אולמרט אמר כי הוא מנהל עסק, אבל התגלה כמנהל גרוע. שום חברה עסקית לא תחליט כמוהו על שינויים מבניים בלי לבדוק חלופות בדיון לעומק".

     

    מהו בדיוק המכלול הזה?

     

    "העדר הראיה לטווח רחוק. לפקידי האוצר יש השקפת עולם קלוקלת ולא כלכלית, אם היא מתעלמת ממה שלא נמצא מתחת לאפם. למשל, כשהעבירו את ההחלטה לסגור את המרכזים להכשרה מקצועית, הם ביקשו לחסוך 110 עובדים. הם רק לא הביאו בחשבון שהתעשיינים תכננו לקבל מהמרכזים 3,000 עובדים מיומנים, ועכשיו יישארו עם הלשון בחוץ. המשק יפסיד את הכסף הגדול שמייצרת תעשייה משוכללת בגלל שהאוצר חוסך את הכסף הקטן. זו גאונות כלכלית? זה העדר חזון והתייחסות למדינה כמו לחנות מכולת.

     

    "ככה הם גם מכניסים למעגל העבודה רק עובדי קבלן לא מקצועיים וחסרי זכויות. המעגל הזה נהפך מזמן לשוק עבדים, שיכולים להיזרק לרחוב מהיום למחר. איזו תועלת תצמח למדינה מהמון עובדים נטולי ביטחון תעסוקתי? הם לא יוכלו לקחת משכנתא או לספק בריאות וחינוך טוב לילדיהם אם יצטרכו לקנות את השירותים שיעברו לידים פרטיות. זו תהיה קריסה חברתית ובכיה לדורות".

     

    קריסה חברתית לא מאיימת על קיום המדינה?

     

    "אני לא רואה שחורות. נכנסתי לפוליטיקה כי אני מאמינה בהפיכת תהליכים. קריסת הביטחון החברתי יכולה להיות בעיה ביטחונית בהיבט רחב, רק שאצלי לא קיימת הברירה בין ביטחון צבאי לביטחון חברתי. ישראל עשתה את שני הדברים אחרי מלחמת השחרור. הקימה צבא מאפס כשלא היה לה כסף אבל גם הנהיגה חינוך חובה חינם בעלות מטורפת. היום, כשיש עודפי הכנסות בקופה, המשוואה הזאת עוד יותר לא רלבנטית ".

     

    האוצר טוען שהעודפים נועדו להורדת החוב הלאומי כדי שנהיה אטרקטיביים בשוקי ההון בעולם.

     

    "וזה נראה כמו קוסמטיקה שמטייחת סדקים בבשר החי. גם אני בעד שמירה על מסגרת ההוצאה אבל מגבלת הגידול של 1.7% איננה קדושה כשבסיס התקציב השוטף הורחב ב-3.8% ושל התקציב הבא ב-2.8%. לא מקובל עלי שאפשר לפרוץ את המסגרת רק בשביל הצבא. אחוז נוסף לחינוך, לרווחה או לעידוד התעשייה פחות לגיטימי? אנחנו לא חיים על החרב. אנחנו חיים בשביל לחיות אבל מתעסקים במוות ולא בחיים. המלחמה שאני מנהלת למען ביטחון העובדים איננה סקטוריאלית. היא על כבוד האדם, כי אם צלם אנוש נגזל מאדם שמועסק כעבד אפשר לזרוק לפח את הדיבורים על חופש הביטוי וזכות הקניין".

     

    איך נראית לך הברית שנרקמה בין שרגא ברוש לעופר עיני?

     

    "זו נקודת אור בזירה שבתקופת נתניהו נהפכה לשדה קרב במקום במה להידברות. זה קרה הודות לשני האנשים שהחליטו לשקם את הברית בין ארגוניהם. אני מציינת בצער שרק הודות לנפשות הפועלות הם בונים אותה מחדש, בכוח הכימיה וחוש האחריות שלהם. במדינה נורמלית השותפות הזאת צריכה להיות ממוסדת. המעסיקים, העובדים והממשלה צריכים לקיים הידברות מתמדת. האינטרסים השונים הרי נושקים אחד לשני".

     

    עברת מטמורפוזה בקפיצה לפוליטיקה?

     

    "למדתי להיות יותר משימתית, להשיג תוצאות. בתקשורת עסקתי רק בהכשרת התודעה. בכנסת אני משקיעה פי 5 זמן ואנרגיה בשיעורי בית, נעזרת ביועצים מומחים, קשובה לשטח שבחר בי, אבל יכולה להוביל תהליכים לגמר. למדתי לעשות בריתות בלתי צפויות עם גורמים שאין לי אתם דבר וחצי דבר מלבד מטרה מסוימת. את חוק המאבק בשחיתות אני מובילה עם אריה אלדד מהאיחוד הלאומי. את חוק הקופאיות העברתי עם גדעון סער מהליכוד וזבולון אורלב מהמפד"ל. אני לא מתביישת לאמר שאני פוליטיקאית למרות שכשרוצים להחמיא לי אומרים שאני לא פוליטיקאית. שינוי חברתי יכול לבוא בעיקר דרך הפוליטיקה".

     

    נשרו הקוצים והתעגלו הפינות?

     

    "זה מטבע הדברים. אני מתפשרת הרבה. בחקיקה אני מוצאת את עצמי, לראשונה בחיי, יושבת עם הרבה גורמים מנוגדים ומשמשת מפשרת ומגשרת. זה תפקיד חדש ולא טבעי בשבילי, אבל אני מוכנה לוותר כדי להגיע לכל יעד שהצבתי לעצמי".

     

    לפנייה לכתב/ת
      קישורים ממומנים
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה שלי יחימוביץ' מכוונת גבוה
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד