צה"ל דרש מהזמר עברי לידר לחתום על התחייבות שהוא "אוהב את צה"ל ומכבד את ערכיו" ובנוסף מתחייב להופיע בפני חיילים במהלך השנתיים הקרובות באופן שייחשב כימי מילואים. מאחר שלידר סירב לחתום על המכתב, בוטלה השתתפותו באירוע ההצדעה של האגודה למען החייל.
עצם הדרישה לחתום על "מסמך האהבה" הנה עלבון צורב לאמן ישראלי, שהנו אחד היוצרים הצעירים המשפיעים ביותר בפופ הישראלי. עצם הצבת הדרישה לחתום רשמית על "אהבת צה"ל" הנה הפגנת-שרירים לא חכמה במיוחד, המעוררת בצדק כעס ועלבון בקהילת האמנים הישראלית כולה. לא הגיוני להטיל ספק אפילו בעקיפין באהבתו של עברי לידר לארצו, עמו, מולדתו ואף לקהילתו ההומו-לסבית (אם כי ליאונרדו יודע שהסכמתו להופיע ולהרוויח שכר נאה כמתוכנן ביום הסטודנט באוניברסיטת בר-אילן, על אף סירובה של אותה אוניברסיטה לאשר הצבתו של דוכן הומו-לסבי בשטחה, עדיין מעצבנת).
| אהבה צבאית |
|
| צה"ל לעברי לידר: הצהר על תמיכה / מרב יודילוביץ' |
|
הופעה מתוכננת של הזמר מול חיילי צה"ל הותנתה בשליחת מכתב ובו ההצהרה: "עברי אוהב את צה"ל ומכבד את ערכיו", ובנוסף הוא מתחייב להופיע בפני חיילים במהלך השנתיים הקרובות באופן שייחשב כימי מילואים. עברי סירב לחתום על המכתב והשתתפותו באירוע בוטלה. דויד ברוזה: "להיטפל לאמנים באופן כללי זה קל מדי. אנחנו לא חוליגנים, אנרכיסטים או ונדליסטים" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
אז למה להחתים את עברי לידר על התחייבויות שונות ומשונות? בצה"ל מסבירים כי הצבא מקפיד לשלוח חיילים רק להופעות בהן מופיעים אמנים ששירתו בצה"ל. ובכן, עברי לידר מעולם לא השתמט משירות בצה"ל, לא סירב לשירות מטעמי מצפון או מחאה על התמשכות הכיבוש למשל. הוא לא השתמט אלא השתחרר משירות כחוק מסיבות רפואיות.
אילו עברי לידר היה כופר בעיקר ותוקף בחריפות את עצם קיומו של צה"ל, ניתן היה להבין איכשהו את סירובם של שלטונות צה"ל לאפשר לו להופיע במסגרתו מבלי שייתן לפני כן כמה הבהרות פומביות. אך לא כך הוא הדבר.
למיטב ידיעתי, עברי לידר מעולם לא השתלח בצה"ל, מעולם לא כפר בצורך לקיים צבא מקצועי, יעיל ואמין שיספק הגנה לתושבי מדינת ישראל. אף לא זכורה לי ביקורת פוליטית כלשהי מצד לידר באמצעי התקשורת על חלקו של צה"ל בפלישות ללבנון ו/או בכיבוש המתמשך בשטחים ו/או הצבת גדר ההפרדה והעוול הנגרם לתושבים פלסטינים קשי-יום לפחות בחלקים מסוימים שלה.
אף אם עברי לידר היה יוצא בביקורת על צה"ל בנושאים אלה, היה מקום לאפשר לו להופיע כרגיל בפני חיילים, מאחר שבמדינה דמוקרטית מותר לעם להביע ביקורת על צבא העם, גם אם זו ביקורת קשה. אזרחי ישראל מממנים במיסיהם את קיומו השוטף של צה"ל, מתגייסים אליו ולעיתים נפצעים קשה ואף מקריבים חייהם במהלך השירות הצבאי ולפיכך, מותר להם להביע ביקורת על צבאם.
אל לצבא להחתימנו על הצהרות-אהבה משונות כתנאי להופעה במסגרתו. זכותנו לשרת במסגרתו, לבקר את מעשיו, לקוות ליישום מלא של קודים אתיים מחייבים, להציע דרכים לשיפורה וייעולה של המערכת הצבאית, לחלוק באופן ענייני על מדיניותו ותפקודו כלפי יהודים ופלסטינים, מתנחלים ושמאלנים, מתנחלי השוק ומגורשי השוק בחברון, לקבל פטור רפואי כחוק או למלא חובתנו האזרחית והצבאית במלואה ואף לבדר את חייליו בעת הצורך, מבלי שניאלץ לחתום קודם לכן באפסנאות על ערכת אהבה (רעיון ארוטי לכשעצמו).
גלעד פדבה הוא ד"ר לפילוסופיה, חוקר ומרצה לתקשורת חזותית, קולנוע ומיניות
