המדבר של הירדנים ירוק יותר
אם היה "נחל זרד" זורם בצד הישראלי של הערבה, כנראה שמימיו היו נשאבים לחקלאות או למילוי בקבוקי מים מינרלים. עזרא כהן-ישר שב מטיול מדברי רווי מים בירדן, וראה שהדברים יכולים להיראות אחרת
חיפשנו במפה אחר קווים כחולים שמסמנים נחלים ומעיינות, ואולם היחידים שמצאנו השתרעו בצד השני של ים המלח, בלב ממלכת ירדן. כך התחלנו את דרכנו לממלכות אדום ומואב.
מקלחת לילית
לצערנו, רבין וחוסיין שכחו לארגן מעבר גבול באזור ים המלח, ונאלצנו להדרים עד אילת, רק כדי לעלות צפונה באותה דרך, בצד השני של הערבה. לפנות ערב הגענו לחמאם עפרה, נקודת ההתחלה של הטיול לנחל זרד. ירדנו במהירות לתוך הוואדי והתארגנו ללינה בצד הנחל. הקניון אליו נכנסנו החביא אותנו משאר העולם כך שיכולנו להתחבר במהירות לשקט של המדבר.
נחל זרד במלוא הדרו (צילומים: עזרא כהן-ישר)
אחד הקשיים הידועים שעומדים בפני מטייל שטח הוא שלא מחכה לו מקלחת אחרי יום הליכה ארוך ומיוזע. עם הריח של כל היום והבגדים מלאי האבק צריכים לנוח, לאכול ואחר כך לישון. מדורה עשנה פותרת לרוב את הבעיה - העשן סותם את בלוטות הריח באף, ואם מצליחים להשכיח את האופי העירוני אפשר לנוח בבטחה בבגדים שנשא גופנו במשך יום שלם. הפעם חיכתה לנו הפתעה בדמות מפל מים בטמפרטורה של מקלחת חמה, כך קרה שהגעתי למדורת הערב נקי כמו שלא הייתי מעולם.
עם שחר הודיעו לנו אלפי זבובים שאיננו התושבים היחידים במקום. שתינו תה חם והתחלנו ללכת לכיוון נחל זרד. בימי המקרא, היווה נחל זרד את הגבול בין אדום למואב. האדומים נודעו כאנשי מדבר מנוסים, ובני ישראל חששו מפניהם, אבל לא מן הנשים המואביות, שנחשבו לחתיכות, משוחררות ומפתות. ארץ אדום הייתה סלעית ומדברית, אך במואב, בהרים שמגיעים עד לגובה של 1,300 מטר, התקיימה חקלאות ים-תיכונית, בדומה להרי יהודה.
מים: זורמים בטבע ולא מינרלים
בנחל זרד חם בכל עונות השנה. כיוון שאגן הניקוז שלו גדול מאוד, מצטברים בנחל מים רבים הזורמים לאורך כל השנה (למרות האקלים מדברי) ואפשר ללכת בתוכם לאורך כל המסלול. "בישראל לא היו מרשים לנחל כזה לזרום סתם כך", אומר לי בידענות גדעון, חברי הטוב מזיכרון. "אצלנו תמיד ימצאו שימוש למים. בארץ כבר היו מפרידים בין המים החמים לקרים, בין המתוקים למתוקים פחות, וכך הלאה. 95% מנפח המים היה נשאב כבר בדרך לטובת חקלאות במקרה טוב, או בקבוקי מים מינרלים במקרה פחות טוב. למה הירדנים יכולים לתת למים לזרום ואנחנו לא?"
נחל זרד. בישראל היה הופך אכזב
אנו מתקדמים במורד הנחל ועמנו מתקדמת גם השמש שעולה וקופחת על ראשנו. הנחל כאמור מלא מים, ואנו מדשדשים בו בהנאה. המים לא מקררים אותנו כיוון שהטמפרטורה שלהם די גבוהה. מתחת לכל סלע מציצים סרטני הנחלים, ונראה שהמים החמימים והדגים הקטנים עושים להם את החיים קלים.
המסלע מתחלף מקרטון רך, לגיר קשה, לאבן חול ואז לדולומיט ושוב לאבן חול. כל פעם שהנחל עובר שכבה של סלע קשה במיוחד ההתחתרות של הנחל הופכת ליותר קניונית. קירות הנחל מתגבהים מעלינו, הנחל נעשה צר ובמקומות מסוימים נוצרים מפלים ובריכות. כל פעם שאנחנו מגלים בריכה עמוקה ומפל שוצף אנחנו מניחים את התרמילים הכבדים ונכנסים למים לרחצה מרעננת.
הגנים התלויים
אבן החול הוא סלע שבו מים יכולים להיספג בקלות. אין זה פלא, גרגרי החול גדולים יחסית למולקולות הגיר ומים יכולים להיספג בניהם כמו בספוג ענקי. כל פעם שהנחל חותך באבן החול נובעות מדפנות הקניון מלא נביעות זעירות. אנחנו ממלאים בקבוקי מים לשתיה מנביעות אלו, כך אנחנו בטוחים שהמים שנשתה לא התערבבו בגללי עיזים. לרגלי הנביעות צומחים עצי דקל גדולים, שכמו נשתלו על דפנות הקניון ופורצים למעט השמים שנתחמו בין קירות הסלע. הגנים התלויים בבבל נחשבו כאחד משבעת פלאי העולם העתיק. הגנים התלויים על קירות הקניונים בירדן יכולים להתחרות בהם בהצלחה.
את הלילה אנחנו מבלים על אי קטן בלב הנחל. סלע ענק חסם חלק מזרימת השיטפונות ואיפשר לחול העדין לשקוע מאחוריו. המוניטין של הנחל לא מאכזב אותנו, אנו מוצאים הרבה זרדים והמדורה נדלקת חיש קל. העייפות מכריעה אותנו ואנחנו מסתפקים באורז עם רוטב לספגטי, מתובל בהרבה שמן זית וגבינה צהובה. את החלומות שלי על ציד סרטנים ומרק אסייתי משובח אני שומר להזדמנות אחרת.
מרק סרטנים. בהזדמנות אחרת
מידי פעם אנחנו עוצרים באחד הערוצים הצדדים, מניחים את התרמיל ויוצאים לטפס בו. לרוב זורם בתוך בו פלג קטן עם מים קרירים. אנחנו מטפסים על כמה מפלים, מגלים פינות עם ברכות קרירות ונסתרות, מתרחצים וסופגים את היופי והשקט.
מנגליסטים: התמחות חוצת גבולות
השבילים היחידים הם משעולים של ציידי יונים. הבדואים המקומיים יעשו כל מאמץ כדי לארוב ליונה מחגווי הסלע ולבשל את בשרה על מדורה מאולתרת. לאורך הנחל ראינו הרבה נוצות, כמה מתקני גריל מאולתרים ואפילו צייד או שניים. את יונת השלום הצחורה לא ראינו בכל הטיול. המנגליסט הירדני אגב, אינו שומר על ניקיון השטח יותר מעמיתו הישראלי. חבל.
כשהנחל מגיע לסלע קשה הוא מתחתר לעומק ויוצר מפלים ובריכות
אנחנו שבים לערוץ הנחל וממשיכים ללכת לכיוון ים המלח. החום עולה ואיתו גם קירות מצוק אבל החול. את הקילומטרים האחרונים אנחנו הולכים בתוך קניון עמוק ומתפתל שנראה שלא יגמר לעולם. חולפים עוד כמה פיתולים ואנו מגלים קירות קטנים שהמקומיים הקימו כדי לחסום מעט את המים וליצור בריכות רדודות. לכאן באים תושבי הערבה הירדנית כדי לעשות פיקניק ולהשתכשך במים. סימנים ראשונים של ציביליזציה.
אנו חולפים על הבריכות האחרונות מגלים להפתעתנו שקניון אבן החול נכנס לשפך גדול. בדיוק במקום בו אוספים את המים ששרדו את המסלול הארוך בחום הנורא ולוקחים אותם להשקיית השדות אנחנו מוצאים את הרכב שמחכה לנו ומתחילים את הנסיעה הארוכה הביתה.
לפנייה לכתב/ת 
