מקארתיזם נוסח ישראל
סדר היום הלאומי צריך להדגיש את חשיבות הצבא בחברה הישראלית, אבל ייכשל אם ננסה לשכנע את הנוער שאין חברה מלבד צבא
אין ספק שנושא ההשתמטות מגיוס לצה"ל ראוי לדיון ציבורי רחב היקף. חבל שהנושא החשוב הזה מתבזבז על ססמאות פופוליסטיות של פוליטיקאים נלהבי כותרות, התרגשות לא-אותנטית של עיתונאים שמחפשים במה למלא את עונת המלפפונים של יולי-אוגוסט וגורמי צבא שמחפשים מטרה קלה לירות בה את חיציהם. כל אלה מרחיקים את הדיון מהעובדות ומהנושאים הדורשים טיפול של ממש, וממקדים אותו בתדמיות שקריות ובדיון כוזב שלא יביא לשום תוצאות.
אלא שהצורך בהתרגשות של קיץ סביב נושא שמצריך דיון מעמיק, יצר אויבי עם חדשים, אומני ישראל, כאלו שמסיבה כזו או אחרת לא שרתו בעבר בצה"ל. איזו כתובת נוחה יותר לחיצי הצבא והפטריוטים מטעם עצמם, במיוחד בתקופת הקיץ בה האמנים ממלאים את הפארקים, את "כוכב נולד" ועומדים במרכז תשומת הלב הציבורית. העליהום הזה נודף מפופוליזם במקרה הטוב וממקארתיזם במקרה הרע. בקרוב עוד יתחילו לערוך כאן "רשימות שחורות" של אלו שלא שרתו בעבר וכל "חשוד" יצטרך לדווח לציבור למה לא התגייס, תוך חשיפה ופגיעה בפרטיות לה זכאי כל אזרח במדינה מתוקנת.
ראשית לעובדות. אין שום חדש בנתונים שפורסמו לאחרונה, ואין מקום לפאניקה שמנסים לעורר בנו כאילו הצבא עומד בפני פשיטת רגל. הגידול במספר הלא מתגייסים נובע בראש ובראשונה מהגידול בחלקם של הצעירים החרדים בשכבת הגיל הרלוונטית. העובדה שחרדים משתמטים מגיוס לצבא היא ידועה לכולנו מזה שנים רבות, וגם השפעתה ההולכת וגדלה על מחזורי הגיוס לא מפתיעה את מי שמכיר את הנתונים הדמוגרפים. מעבר לחרדים המשתמטים, יש משוחררים מטעמי בריאות של ממש, שהצבא מחליט על שחרורם. מספרם של ה"משתמטים" היה ונותר נמוך מאד. אז אפשר ורצוי להירגע, לא קרה שום דבר דרמטי בשבועות האחרונים.
אהבה כואבת
עברי, תעשה לי ילד קרבי
גלעד פדבה
אל לצבא להחתימנו על הצהרות-אהבה כתנאי להופעה במסגרתו. זכותנו לשרת במסגרתו, לבקר את מעשיו ולאהבו (או לא) בדרכנו
חברה אזרחית
הקרבנות התורניים של העליהום הזה הם שניים מהאומנים המוכשרים והמוערכים ביותר הקיימים בתרבות הישראלית, אביב גפן שצה"ל ביטל את השתתפותו בתכנית לילה בגל"צ ועברי לידר שהופעה שלו במופע הצדעה לחיילי צה"ל בוטלה.
שירות לכלל האזרחים בצה"ל הוא הכרחי מכיוון שזה הסיכוי היחיד לשמור על צבא חזק לאורך זמן וכיוון שמרכיב הביטחון הוא עדיין מרכיב מרכזי בקיומה של מדינת ישראל. אבל מדינת ישראל איננה רק צבא, זוהי חברה אזרחית שהצבא הוא מרכיב אחד בה, גם אם מרכיב מרכזי. חברה אזרחית יציבה בנויה על אלמנטים נוספים וקיומה של תרבות מתקדמת היא אחד החשובים שבהם. אביב גפן ועברי לידר הם נכס צאן ברזל של אותה תרבות ומי שפוגע בהם פוגע בסופו של דבר בחוסנה האזרחי של המדינה. עם כל הכבוד לקציני הצבא, גם הם תורמים תרומה משמעותית לחברה, לתרבות ולתודעה המשותפת של כולנו כישראלים.כמי שתרם למדינה בשירותו הצבאי, אני מלא הערכה גם לתורמים לה את כשרונם התרבותי.
ההתנפלות על אומנים לא תעזור במאבק נגד ההשתמטות. קהל היעד במאבק חשוב זה הוא הצעירים, שרבים מהם מעריצים את המוזיקה של גפן, לידר ואומנים שכמותם. ה"ענישה" שלהם בגלל שצה"ל עצמו שיחרר אותם מטעמי בריאות, היא איוולת וחוסר הבנה למבנה החברה הישראלית של ימינו. היא עוד תחזור כבומרנג לאותם קובעי מדיניות כאשר יגלו שהצעירים לא משתכנעים מכך, אלא להיפך - מפתחים התנגדות כלפי הממסד האטום שרואה בשירות הצבאי לא חזית חשובה בשירות המדינה אלא חזות הכל שבלעדיה אין - מסר שהצעירים של היום לא ימהרו לקנות ללא חשיבה ביקורתית של אנשים עצמאיים.
כדי להצליח במאבק הזה צריך לעשות עבודה חינוכית אפורה ומתמשכת בבתי הספר וצריך ליצור סדר יום לאומי שהצעירים יוכלו להתחבר אליו. סדר היום הלאומי הזה צריך להדגיש את חשיבות הצבא בחברה הישראלית, אבל ייכשל אם ננסה לשכנע נוער ביקורתי וחושב שאין חברה מלבד צבא.
התנועה הקיבוצית לדוגמא אשר יש בה פחות מ 3% משתמטים ורוב צעיריה מתגייסים ליחידות קרביות לא משיגה את זה על-ידי החרמת האומנים אלא חורשת את בתי הספר שנה אחרי שנה ופוגשת את הצעירים שלה לפני גיוסם. על-מנת לשוחח, להקשיב, לדבר על החברה הישראלית כולה ועל מרכזיות הצבא בה. זוהי מורשת שעוברת משנה לשנה באמצעות תכניות אינטנסיביות שאנו משקיעים בהם זמן ומשאבים חומריים ואנושיים.
טוב תעשו ראשי ערים, פוליטיקאים וגורמי צבא, אם תפנו את מרצכם בנושא לעבודה החינוכית בקרב בני הנוער והניחו לאומנים.
הכותב הוא מזכיר התנועה הקיבוצית וסא"ל במיל.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
