כלבת מריבה או צער בעלי-חיים?

מחלוקת חריפה בין משפחה שהצילה כלבה ברחוב לבין צער בעלי-חיים בת"א. הדרמה החלה ביום שבת האחרון, כששקד, נערה בת 14 מצאה גורה נטושה בסמוך לקן השומר הצעיר בעיר והביאה אותה לביתה, בתקווה כי משפחתה תאמץ את הכלבה. "נאלצתי לסרב מאחר וכבר אימצנו לפני שלוש שנים כלב מצער בעלי-חיים בתל-אביב", מספרת אריאלה, (37) אם המשפחה, שהחליטה למסור את הכלבה לידי אותה אגודה.

 

אריאלה הגיעה למקום ונשארה להשגיח על בנה בן השנה ברכב, בזמן שילדיה נכנסו עם הכלבה למתקן האגודה. לאחר מספר דקות, יצאו הילדים נסערים. לדבריה, בתה מסרה כי הכלבה הוכנסה למכלאה ואולצה לחתום על טופס מסירה. "לא הבנתי איך אפשר להחתים קטינה על טופס משפטי", היא תוהה. "רק כשהגענו בחזרה הביתה, הילדה שוטטה בפורומים של בעלי-חיים והופתעה לגלות כי מרדימים במקום כלבים".

ביום ראשון בבוקר יצרה אריאלה קשר טלפוני עם האגודה, במטרה לברר את מצבה של הגורה וביקשה לאמץ אותה בהקדם. "אם הייתי יודעת שאכן נכון הדבר, לא הייתי מוסרת אותה לאימוץ במקום", היא אומרת. "אך העובדים במקום סירבו למסור לי את הכלבה לאימוץ , בטענה כי הם מחוייבים על פי חוק להשאירה בסגר למשך 30 יום. מי הם בכלל שיקבעו כמה זמן מותר להחזיק בכלבה שנמצאה על ידינו?". היא מתקוממת.  

אמש הגיעה אריאלה עם משפחתה לאגודה ולטענתה, כבר בכניסה למקום, המתין דובר צער בעלי-חיים בישראל, גדי ויטנר. בין השניים פרץ עימות קולני ואחת העובדות במקום אף תקפה את בתה. "באתי בתמימות כדי לאמץ כלב וקיבלתי יחס גס רוח, מזלזל ותוקפני", היא אומרת בכעס. "למרות שהצעתי לשלם עבור סל האימוץ, באגודה סירבו לשחרר את הכלבה ודרשו שאעזוב את המקום. אני מצטערת שלקחתי עימי את הילדים לחזות באירוע לא חינוכי".

 

מנגד, משיב ויטנר, כי המשפחה הגיעה טעונת רגשות ומוסתת על ידי גורמים מעמותות אחרות. "המשפחה דרשה לשחרר את הכלבה על מנת שלא 'נהרוג' אותה, תוך כדי צעקות, גידופים והתלהמויות קשות", הוא אומר בתגובה להאשמותיה של אריאלה. "החלטנו לא להתעמת עימה ולכן הזמנתי משטרה למקום על מנת לפנותה מבית האגודה".

 

ויטנר מציין כי למרות שהבהיר למתלוננת את הנחיות החוק לגבי משך תקופת ההסגר של כלב משוטט, הוא נתקל בחומה בצורה. בעלה של אריאלה הגיע למקום ולאחר שיחה עם ויטנר, הלה איפשר לו לבקר את הכלבה ואף לפתוח תיק אימוץ מסודר באגודה. לאחר פנייתו של ויטנר לד"ר משה חיימוביץ', מנהל השרותים הווטרינרים במשרד החקלאות, הוא הופתע לגלות כי 14 יום יהוו תקופה מספקת דיה, באם הכלבה תאומץ על ידי המשפחה. "לרגע שמחנו מאוד על הדברים ונראה לי כי נוצר תקדים במדינת ישראל לגבי קיצור ימי ההסגר מ-30 יום לשבועיים, אך בבירור נוסף גיליתי כי לא נכון הדבר", הוא מוסיף.

 

יונתן אבן-צור, מזכיר ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות, מבהיר כי לא מדובר בהחלטת האגודה, אלא בהנחיה מקצועית שנקבעה על ידי ועדת הכלבת של השרותים הווטרינרים. "כל כלב או חתול בעלי היסטוריה לא ידועה, חובה להחזיקם בתחנת הסגר או כלביה של עמותה במשך 30 יום, לפני שניתן יהיה למסור את בעל-החיים לאימוץ": מסביר אבן-צור. "במידה והוא הגיע מאיזור נגוע בכלבה, המחלה עלולה להתפרץ בדיוק כשהוא נמצא בחזקת משפחה".

 

מדוע אין אפשרות לאמץ כלב גם לאחר תקופת שהות קצרה במתקן מוגן? "ברגע שמסרת את הכלב לידי עמותה או כלבייה עירונית, לא ניתן לקחת אותו בחזרה, גם אם מדובר במספר שעות או ימים ספורים לאחר המסירה, מאחר והטלת על אותו גורם את האחריות לטפל בכלב", מסכם אבן-צור. "גורמים המשחררים כלב לאחר תקופה קצרה ביותר, חושפים לא רק את הכלב בפני מחלות קשות, אלא מסכנים את בריאותו של המאמץ". בינתיים, משפחתה המאמצת של הגורה, שזכתה לשם כינרת, ממתינה בכיליון עיניים לקראת שיחרורה בעוד מספר שבועות.  "אחרי כל מה שהילדים עברו עם הכלבה, אי אפשר שלא לדאוג לה לבית טוב", אומרת אריאלה.