דין אום אל-פחם כדין נצרת
רעיון "חילופי האוכלוסין" לא מותיר לאזרחים הערבים בישראל ברירה, אלא לפנות לעזרת העולם
שוב עולה לסדר היום הציבורי מה שמכונה "חילופי אוכלוסין", ביטוי שנועד להסוות את עקרון הטרנספר, על-ידי התנתקות מאזור ואדי-ערה וצירופו לרשות הפלסטינית. אך מה שמיוחד הפעם ומעורר דאגה רבה הוא העלאת הנושא על-ידי שתי הדמויות הבכירות במדינה: ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ונשיא המדינה, שמעון פרס. מדובר "בעיקרי רעיונות" המוסכמים, לכאורה, על ראש הממשלה ונידונים עם הרשות הפלסטינית כבסיס לקיום משא ומתן מדיני.
טרם צירופו של אביגדור ליברמן לממשלה הזהירו כל אלה החרדים לעקרון הדמוקרטיה מפני האפשרות שינצל את מעמדו למימוש תכניותיו הגזעניות להתנתק מואדי-ערה ולצרף אותו לתחום הרשות הפלסטינית. כעת, נראה כי הממשלה אימצה את דרכו של ליברמן כמדיניותה הרשמית כלפי האזרחים הערבים. מי שחשב שעל-ידי צירופו של ליברמן לממשלה יהיה ניתן לרסנו ולסכל את תכניותיו, טעה מאד, נהפוך הוא, אביגדור ליברמן הצליח להחדיר את רעיונותיו למוחות רוב חברי הכנסת, הממשלה ולמוסד הנשיאות,
יתרה מכך, לפני כשנה יותר מ 64% מהאזרחים היהודים הביעו את נכונותם לתמוך בממשלה לעודד את הגירת האזרחים הערבים למדינות אחרות. לפי פרסומים בתקשורת, ישראל תנהל משא ומתן טריטוריאלי, כאשר בין יתר הרעיונות נבחנות גם האפשרות להחלפת גושי התנחלויות בגושי יישובים ערביים בתוך ישראל.
האזרחים הערבים במדינת ישראל הבהירו פעמים רבות שאינם מעוניינים לעבור לתחום הרשות הפלסטינית ולוותר על אזרחותם, וזאת בשל מספר סיבות.
ראשית, אין לעשות שום השוואה או סימטריה בין האזרחים הערבים המהווים מיעוט יליד ובעלי המולדת המקוריים, לבין קבוצה של מתנחלים כובשים. כל ניסיון נלוז לבצע השוואה כזאת מצביע על חוסר הגיון, על כוונות זדוניות ועל אי-רצון לקדם מהלך של שלום עם העם הפלסטיני ולקדם שוויון בין יהודים ופלסטינים בישראל.
שנית, האוכלוסיה הערבית בישראל היא קבוצה לאומית אחת, אשר גיבושה החברתי והתרבותי מאז 1948 מקבל מימדים קולקטיביים, והיא חיה בארבעה אזורים גיאוגרפיים מרכזיים: הגליל, המשולש, הנגב והערים המעורבות, משום כך, לא ייתכן שיחול על אחת מהקבוצות הללו דין שונה מהדין החל על הקבוצות האחרות, משמעות הדבר- דין אום אל-פחם כדין נצרת ורהט.
שלישית, המעלה את האפשרות של "חילופי שטחים על אזרחיהם" , עושה זאת בכדי לפגוע בלגטימציה של האזרחים הערבים, ובכדי להעביר להם מסר שאינם אזרחים שווים אלא שאזרחותם מותנית, נחותה וחסרת משמעות.
אם הממשלה תאשר את המתווה החדש, היא תעביר מסר שלילי ביותר לאזרחים הערבים, תמשיך לערער את היציבות ותאיים על מעמדם ועתידם, דבר העלול להביא למתיחות מיותרת ולעוינות מתמשכת. לא ייתכן שאותו ראש ממשלה שהצהיר לפני כשלושה חודשים, במכון הישראלי לדמוקרטיה,כי "האזרחים הערבים הם חלק ממדינת ישראל וזכאים להיות אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל במלוא האומץ והרוחב של משמעות הדברים האלה..." יעמיד היום את אזרחותם למשא ומתן מדיני.
לאור המצב לא נותר לאזרחים הערבים אלא לפנות לארגונים הבינלאומיים ולאומות העולם המאמינות בעקרונות הדמוקרטיה, ומחשיבות את זכויות היסוד של האדם והאזרח, ולבקש את התערבותן ואת עזרתן המיידית בסיכול מהלכים אלה בטרם יעברו לשלב הביצוע. שכן אז תתחולל אולי מלחמת אזרחים, שתבעיר את מערכת היחסים הרגישה והמתוחה ביותר בין שתי האוכלוסיות בישראל.
הכותב הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי
לפנייה לכתב/ת 
