רוצה גם הינומה וגם ילד, אבל יש DELAY

קראתי בעיון את המכתב ששלחה "הבחורה הכואבת" לרב שרלו. קראתי כל מילה שלה. כל מילה וגם את הרווחים בין המילים. חללים של ריק ממש כמו חדרי הלב שמחפש למלא את עצמו באהבת איש וילד, ואין, אני חושבת שזו לי פעם ראשונה בה נתקלתי בשאלה המופנית לרב ואינה מסתיימת בסימן שאלה אלא בסימן קריאה נואש.

ואז נזכרתי.

סוגיית האמהות ללא נישואין תוך שמירה על גדרים הלכתיים עלתה לכותרות כבר לפני מספר שנים. השתתפתי אז בדיון היפותטי בקרב קהילת רווקים בשנות העשרים לחייהם והגבתי בחריפות נגד התופעה תוך האשמת הבנות שנוקטות בצעד הזה באנוכיות ובחוסר אחריות כלפי הילד. בהבאת ילד לוואקום רגשי שאין לי מושג מאיפה יש להן את המוסריות לעשות כן.

אבל מה כבר ידעתי. הייתי רק בת 27.

אני זוכרת שחתמתי את אחת ההודעות הנחרצות שלי במשאלה אחת: שאלוקים לא יעמיד אותי בניסיון הזה. השנים נקפו מאז. אני אמנם לא בגילה של הבחורה שפנתה לרב, אבל מתקדמת בצעדי ענק לפרק החיים בו העניין הכואב הזה עלול להיות רלוונטי עבורי. אני חוזרת לעיין בכתבה ועיני דומעות כשבמוחי מהדהדות המילים "רלוונטי עבורי" שוב ושוב.

סהדי שבמרומים שאני מייחלת למימוש תהליך הקמת המשפחה היהודית שלי בדיוק "לפי הספר". הצעת נישואין ורדרדה מאהובי. וחופה. והינומה. ו"וואו, את מאממת!!!" כשחברות רואות את השמלה. וברכת כלה (שסוף-סוף יעשו לי ולא להיפך) ופילה סלמון נוסח איזשהו מטבח אקסלוסיבי. וחודשים ספורים לאחר מכן פנים זורחות של הריון ולידה שבסיומה אחזיק בידיי את הילד שלי. שלי. במסתרי דירתי הנעדרת קולות עוללים הייתי מביימת מול המראה את הבעותי בכל אחד מהשלבים הללו.

לעת עתה, מסתבר, יש עיכובים מדאיגים וכל העסק נמצא ב"דיליי" עצבני שמביא אותנו, בנות הסטטוס המכונה "רווקות מבוגרות", לחשוב על קפיצה אולימפית לסוף המסלול המקובל, עם חותמת "כשר" שתתנוסס מעליה.

"נו, מצחיקה. זה כבר ממש לא חריג." אמרה לי חברה חילונית כשסחתי בפניה את הגיגי בנושא, "הילד לא ירגיש יוצא דופן בגלל שאין לו אבא. לחצי מהילדים חסר אחד ההורים ולחצי השני יש הורים גרושים. העולם כבר מזמן יצא מהמסגרת המשפחתית המקובלת לכיוונים...את יודעת, אחרים".

כן, אני יודעת. זה אפשרי וכבר ראיתי ילדים שבגרו להיות מלח הארץ על אף שגדלו בתא משפחתי חד הורי, ובכל זאת, כשאני בוחרת מה לקחת מהעולם המערבי למציאות חיי - אני מוותרת על ההמלצות הנ"ל. אני בחורה יהודיה שרוצה להקים משפחה לתפארת העם והמדינה על אדני המסורת היהודית וכמהה לשולחן שבת שסביבו נשב אני, ילדי ואביהם - אבא של שבת.

לעת עתה אני נושאת תפילה כמוסה בלבי והיא ממלאת את ימי ולילותי: שלא אדרש לדילמה הקשה בעניין הבאת ילד לבד.

לבחורה הכואבת שכתבה לרב אני מאחלת מעומק הלב שהקב"ה ילווה אותה בתהליך קבלת ההחלטות ולאחריו. אני משוכנעת שרבים שקראו את דברייך מצטרפים לאיחול זה.

ומילה לרב שרלו:

כבר שנים אני עוקבת אחר פועלו של הרב כמנהיג רוחני ובכלל. על כל סוגיה ובירור שהופנו אליו – קראתי את תשובותיו שבהן, מלבד המענה ההלכתי המתבקש, מצאתי המון קשב, רגישות ואמפתיה. לעיתים לא היה פתרון הלכתי למצוקות השונות, אך תמיד הרב הראה סבלנות וסובלנות לפונים יחד עם מתן סעד נפשי. כן ירבו אחרים הנוהגים כמותו בבואם לפסוק הלכות.