כשהישראלי פגש את האחר
לצעירים רבים השבים מהודו יש איזה פלירט מוזר עם התרבות הערבית. ברגע הראשון, הקשר בין הדברים לא לגמרי ברור, אך למעשה המפגש עם הודו גורם לישראלים סוף סוף להצליח לראות את האחר, לא כנחות אלא כשונה, בכל מקום אשר יהיה
שבעה חודשים אחרי שהכרנו בתחנת האוטובוס של בירת רג'סטאן, נפגשנו איתן ואני שוב. אז, הוא היה רק בתחילת הטיול, שבוע אחרי שהגיע להודו. הסיפורים שלו הזכירו לי את הימים הראשונים שלי בארץ הגדולה והמבלבלת הזו.
רגע לפני החזרה לארץ, הוא עוצר לבקר אותי בג'ייפור. סוג של סגירת מעגל. גם הפעם דיברנו על אותם הדברים: הודו, ישראל והישראלים - מעין שיחת סיכום. אבל הפעם נדמה לי שהשיחה הייתה שונה. משהו השתנה, באחד מאיתנו, אולי בשנינו.
אנחנו פוסעים ברחובות ג'ייפור, בין הסיפורים על הביקורים במקדשים, המפגשים עם הבאבות הצבעוניות של רג'סטאן והגבהים המשכרים של הרי ההימלאיה, הוא זורק לי שהוא היה רוצה לשפר את הידע שלו בשפה הערבית, אולי אפילו לנסות לעודד את לימודי השפה בארץ. "אבל זה בטח לא יקרה", הוא אומר מיד בביטול מהול באירוניה.
ישנם גם ישראלים אחרים
זו לא הפעם הראשונה שאני שומע את זה. צעירים ישראלים רבים השבים מהודו מדברים פתאום על הרצון לדעת את השפה, על חוגים ללימוד ערבית, על מפגשים עם הקהילה הערבית בישראל. בכלל, לישראלים רבים שהכרתי, שהסתובבו בהודו כבר שנים, יש איזשהו פלירט מוזר עם התרבות הערבית.ברגע הראשון, שני הדברים נשמעים לגמרי לא קשורים. מה להודו ולערבית? רוב המוסלמים החיים בתת-היבשת אפילו לא מבינים את השפה הזו. אז מה באמת מביא חלק מהטיילים הישראלים, שמבלים חודשים ושנים בהודו, להיפתח אל התרבות המזרח-תיכונית?
נפתחים אל האחר, בכל מקום אשר יהיה (צילום: איי אף פי)
נראה לי שהמוכנות והסקרנות לגלות את ה"אחר" והשונה מאיתנו הוא חלק ממה שקורה לרבים מהישראלים המבלים משום מה תקופות ארוכות בהודו. המפגש שלנו עם תרבות ההודית ה"אחרת", גורם לנו להיפתח לא רק אל ה"אחר" ההודי, אלא אל השונה מאתנו בכל מקום אשר יהיה. סוף כל סוף פגשנו את ה"אחר".
בישראל זה קשה. כל מפגש עם האחר, הערבי, כרוך בעימות עם הסוגיה הפוליטית שעדיין בוערת בארצנו הקטנה. התרמילאי המצוי מגיע אל הודו לאחר שלוש שנים שבהן המגע שלו עם תרבות השונה היה בעייתי. לא משנה מה תהיה הנטייה הפוליטית של שני הצדדים הנפגשים, בתווך תמיד יעמדו ביניהם הלהבות הלוחכות של הסכסוך הפוליטי.
אבל בהודו זה שונה. הודו מזמנת עבור הצעירים הישראלים אפשרויות אחרות. כאן אין סכסוך, אין מאבק על אדמות ואין מלחמה. מה שמפריד בין התרמילאי הישראלי לתרבות המקומית היא השונות שלה. ישנם ישראלים מתנשאים ודורסניים, אך מנגד ישנם גם אחרים - תרמילאים שהמפגש עם התרבות ההודית משפיע עליהם עד כדי כך שהם עצמם הופכים ל"הישראלים האחרים".
רוצים לדעת את האחר הקרוב יותר
הישראלי הוא אחר לא רק בגלל שהוא מתנהג בהודו בצורה שונה מתרמילאים אחרים, אלא גם בגלל הפער שנוצר בינו לבין החברה ממנה הגיע, החברה הישראלית לא תמיד מצליחה להבין אותו. השהייה בהודו היא לא רק טיול או חוויה, זהו סגנון חיים. הם מנסים להיכנס אל לב ליבה של התרבות ההודית, להבין אותה, ומתוך כך להבין גם את עצמם.
הם מבלים בהודו חודשים ושנים לומדים משוטטים וכשהם נאלצים לחזור הביתה קשה להם, רבים מהם לא
מוצאים את עצמם ולבסוף הם שוב חוזרים. הם מחפשים סגנון חיים אלטרנטיבי, מנסים למלא חלל רוחני שהותירו בהם החיים בחברה מודרנית.
כאן אני מתחבר שוב לעניין השפה הערבית - הרצון או השאיפה לדעת שפה אחרת הוא מעין ניסיון להתחקות אחר תרבות שונה, אחר עולמו של האחר. כאשר מסירים את הקליפות והמחיצות של הפוליטיקה, הסכסוך והדיעות הקדומות, אנו מקבלים את האחר במערומי שונותו.
הוא לא רע, נחות או מלוכלך. הוא שונה. אותו תרמילאי שהשונות של ההודי לא הרתיעה אותו אלא סקרנה אותו, וגרמה לבחון מחדש את עצמו, רוצה גם לדעת את האחר הקרוב אליו יותר, זה שהוא חולק איתו את ביתו.
הרכבת עוד מעט נכנסת אל הרציף, עוד רגע איתן יבלע בתוך המולת הקרון. הוא נוסע לבומבי ומשם לישראל. הוא נראה לי שונה עכשיו, רגע לפני שהוא חוזר הביתה. אני לא יכול להצביע על שום דבר מסוים אבל משהו כנראה השתנה בו, משהו בטח השתנה גם בי.
בהודו קל יותר לפגוש את האחר
צילום: איי פי
מסירים את הקליפות. האחר בשונותו
צילום: איי פי
הודו היא לא רק טיול או חוויה
צילום: רויטרס
מומלצים
