| |
הצעת חוק: המדינה תדע הכל
ועדת חוקה, חוק ומשפט דנה בשבועות האחרונים בהצעת חוק שזוכה למעט התעניינות תקשורתית, על אף שהשלכותיה מרחיקות לכת. על פי ההצעה, המשטרה תהנה מגישה למאגר מידע מקיף, הכולל פרטים על אתרי האינטרנט בהם ביקרנו, מהיכן שוחחנו בסלולר, אל מי התקשרנו ועוד, לצורך חקירות
גל מור
העיתונאי ד' היה שקוע בשלביו האחרונים של תחקיר על ראש הממשלה כאשר הטלפון צלצל. בצד השני של הקו נשמע קולו של אדם שסרב להזדהות, אך יעץ לו "בידידות" לזנוח את הכתבה, כדי לא לפגוע בהליכי חקירה. אם לא, אמר הקול מצדו השני של הקו, אשתו תופתע לגלות שבחודש שעבר שוחח 30 פעמים עם אשה אחרת אשר בשמה נקב. הוא גילה כי במספר הזדמנויות אף שהו השניים יחד בקרבת מלון ידוע באזור המרכז.
עוד סיפר לו האיש כי ידוע לו על ביקוריו התכופים באתר אינטרנט ידוע העוסק בסאדו-מאזוכיזם, ועל תכתובות תכופות
| "החוק ייצור מאגר מידע חסר תקדים בהיקפו" (צילום: index open) |
עקבתם אחרי? שאל ד', כובש בקושי את זעמו. לא, מה פתאום, אנחנו תמיד פועלים לפי חוק, לעג לו האיש, חוק נתוני תקשורת...השיחה נותקה.
שיחת טלפון נוספת. הפעם מרשות המסים. החוקרים תעניינו לדעת מה פשר ביקוריו התכופים באתר של בנק שוויצרי...
התרחיש הזה נשמע אולי בדיוני, אך אם העבודה האינטנסיבית של ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת תשא פירות, והצעת החוק, בעניין קבלת נתוני תקשורת וקבצי נתונים ממאגר מידע של בעל רישיון בזק, תאושר בקריאה שנייה ושלישית, לא רק עיתונאים יחששו לפרטיותם.
ההצעה (מסמך pdf),
שכבר אושר בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, נועד להסדיר את כללי העברת נתוני התקשורת לידי המשטרה וגורמי חקירה אחרים כמו רשות ניירות ערך, רשות המיסים, מצ"ח ועוד, לצורכי חקירות. אם היא תאושר, נתוני התקשורת של אזרחי המדינה - בטלפון, במכשירים ניידים ובמחשבים, יהיו זמינים לרשויות - באופן מלא.
הדיונים נערכים כמעט ללא כל התעניינות התקשורת, על אף שהשלכות ההצעה מרחיקות לכת. המשטרה מבקשת לאפשר לה להקים מאגר נתונים אדיר במסגרת החוק, אשר על פי בדיקה שנערכה על ידי משרד המשפטים, הוא חסר תקדים בהיקפו בעולם.
המונח "נתוני תקשורת" אינו מוגדר היום בחקיקה, ויוזמי ההצעה מציעים להגדירו ככולל מידע על ציוד קצה (מספרי זיהוי ייחודיים של טלפונים סלולריים, המכונים 'מספרי ברזל', כרטיסי SIM, כתובות IP של מחשבים, כתובות אינטרנט ועוד), המשמשים לקבלת שירות בזק באמצעות האינטרנט, "לרבות מידע בדבר מיקומו של השירות, המתקן או המחשב מחשב המשמש לקבל שירותי בזק באמצעות האינטרנט, ולמעט תוכנה של שיחה כהגדרתה בחוק האזנת סתר" (לשם כך קיים חוק נפרד).
הצעת החוק קובעת כי המשטרה ורשויות נוספות יוכלו לפנות לבית משפט בערכאה נמוכה ולבקש צו שיאפשר
| חוק נתוני תקשורת |
|
| המשטרה: החוק יציל חיים |
|
בדברי ההסבר נכתב כי המטרה היא לקבוע הסדר משפטי ראוי וכולל המאפשר למשטרה ולרשויות אחרות לקבל נתוני תקשורת ממאגרי מידע של בעלי רישיונות בזק לשם מילוי תפקידיהן. גם היום המשטרה יכולה לבקש צו לגבי רוב הנתונים, אך החוק הקיים, סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי, שעניינו קבלת חפצים, אינו מתייחס באופן ייחודי לנתוני תקשורת, אף כי הוא משמש בפועל להשגת צווים כאלה. עם זאת, החוק לא מאפשר קבלת קובצי מידע כלליים ממאגרי מידע של חברות התקשורת ולא מתייחס למצבי חירום בהם נדרשים הנתונים בדחיפות. נוסף על כך, החוק מחייב בקרה משפטית מסוימת. הלשון העמומה של הצעת החוק החדשה תאפשר לרשויות לקבל מידע במגוון רחב של מקרים, לצורך "גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן, גילוי עבריינים והעמדתם לדין, הצלת חיי אדם או הגנה עליהם וכן חילוט רכוש על פי דין". כל זאת בתנאי "שאין בקבלת הנתונים כדי לפגוע במידה העולה על הנדרש בפרטיותו של אדם". |
|
|
|
|
להן לדרוש מחברות התקשורת למסור מידע על זהות בעלי מספרי טלפון נייחים וניידים וכתובתם על פי מספר טלפון (441), על פי שם (144), נתונים על מיקומם הגיאוגרפי, על תקשורת האינטרנט שלהם, סוג השירות (למשל, 'עקוב אחרי' או שיחות אירוטיות בסלולר') ועוד, לצורך חקירות.
נוסף על כך, הצעת החוק מסמיכה קצין משטרה להתיר קבלת נתוני תקשורת המצויים במאגר מידע של בעל רישיון בזק, בלא צו של בית המשפט, אם שוכנע כי יש צורך, שאינו סובל דיחוי, בקבלת נתוני תקשורת לשם מניעת עבירה מסוג פשע או גילוי מבצעי או לשם הצלת חיי אדם, כאשר אין די זמן לקבל צו.
ההיתר על פי סעיף זה יוגבל ל-24 שעות (בהשוואה ל-48 שעות המותרות בחוק האזנת סתר) ויחויב בדיווח מיידי לקצין בדרגת ניצב-משנה שהוסמך לצורך העניין, על ידי מפכ"ל המשטרה.
המידע שיסופק ללא צו יהיה ספציפי מאוד ויכלול רק שם של אדם, חברה, כתובות מגורים ומספרי טלפון. אם המשטרה תצטייד בצו היא תוכל לקבל גם מידע על מספרי ברזל של מכשירי טלפון, תעבורת המסרים, פרטים על מיפוי אנטנות ועוד.
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, פרופ' מנחם בן ששון, המקדם את ההצעה בהתמדה וביעילות, עמד על כך שהמשטרה תדווח גם ליועץ המשפטי לממשלה אחת לשלושה חודשים וכן תגיש דיווח מפורט לוועדה, הכולל את מספר הבקשות שהוגשו, מספר הצווים שהוצאו, סוג נתוני התקשורת והעבירות המדוברות, מספר ההיתרים שניתנו במקרים דחופים ועוד. כאשר נציגי המשטרה התבקשו בדיון האחרון בהצעה לספק מידע נוסף, כולל פרטים על תוצאות החקירה, הם אמרו כי הדבר ידרוש תוספת משאבים ניכרת. בתגובה הוצע להם להשתמש בתוכנת Excel.
בדברי ההסבר להצעה צוין כי גם במצב הקיים מקבלת המשטרה מידע מסוג זה מבעלי רישיון בזק, בלא צורך בצו שיפוטי, על פי בקשות פרטניות, ולכן אין בהליך זה משום פגיעה בפרטיותו של אדם שמדובר "בפגיעה של מה בכך", על פי ההגדרה, בעוד שתועלתה לביצוע יעיל של תפקידי המשטרה היא רבה.
לא כולם מסכימים עם ההגדרה המצומצמת הזו. "אנחנו מאמינים כי יש לספק בידי המשטרה כלים לאכיפה יעילה יותר של החוק ולחימה בפשיעה", אומרת עו"ד סיגל שהב, המלווה את הדיונים מטעם האגודה לזכויות האזרח, "יחד עם זאת, הצעת החוק מאפשרת למשטרה לפגוע פגיעה שאינה מידתית בפרטיות של למעלה משישה מיליון חפים מפשע".
האגודה לזכויות האזרח מציעה להגביל את קבלת נתוני האיכון רק למקרים חריגים של פשיעה חמורה או איתור נעדרים.
ד"ר מיכאל בירנהק מהמועצה הציבורית להגנת הפרטיות וד"ר עומר טנא מבית הספר למשפטים, המסלול האקדמי של המכללה למינהל, כתבו לוועדה כי יש הכרח לקבוע כי הצו יינתן רק במקרה של "חשד של ממש
לביצוע עבירה".
כדי להבטיח שהשימוש במידע יהיה למטרה שלשמה הועבר ולנוכח העובדה שישנם אנשים שמבקשים שמספרי הטלפון שלהם יהיו חסויים, ואינם מאפשרים לספקיות תקשורת לפרסם את פרטיהם במדריך הטלפון, ההצעה קובעת כי הקבצים שיועברו יישמרו במאגרים חסויים, השימוש בהם יהיה רק למטרה שלשמה נמסר, ועונשים כבדים יוטלו על מי שישתמש בהם לרעה.
עם זאת, עו"ד שהב מציינת הניסיון העגום של טיפול במאגרי מידע בישראל והעובדה כי מדובר במדינה ללא סודות מעורר חשש מפני זליגת מידע לאנשים רבים שיהיו "שותפי סוד" בנתוני התקשורת של האזרחים.
תומכי ההצעה מסבירים כי המידע הזמין לרשויות יהיה טכני ולא תוכני, אך כמו בדוגמה בתחילת הכתבה, במקרים רבים נתונים המפרטים מי התקשר למי, כמה פעמים, כמה זמן נמשכה כל שיחה ועוד, מעידים גם על התוכן. ד"ר בירנהק וד"ר טנא מציינים, כי היכולת לאסוף את המידע הדיגיטלי בקלות, להצליבו ולעבדו באמצעים פשוטים של כריית מידע (data mining) מייתרת את האבחנה הקלאסית בין נתוני השיחה לבין תוכן השיחה.
הקו המפריד מיטשטש אף יותר כאשר מדובר בתקשורת באינטרנט. למשל, שורת הנושא של דוא"ל אלקטרוני נחשבת לחלק מהתוכן ולכן מידע זה אינו נגיש במסגרת החוק, אך כתובת הנמען אינה נהנית מהגנה זו. אם חיפשתם נושא מסוים במנוע חיפוש, תיהנו מההגנה, אך אם הקלדתם כתובת אינטרנט כמו sexwithfruits.co.il (סקס עם פירות), מידע זה ייחשב לנתוני תקשורת "טכניים", על אף שהוא מעיד על תוכן המסרים להם נחשפתם.
עו"ד שהב סבורה כי הדיון בנושא הגדרת נתוני תקשורת משקף חוסר הבנה טכנית של חברי הוועדה. "אני לא מבינה גדולה בטכנולוגיה, אך נאלצתי להסביר לחברי הוועדה כי נתוני התקשורת כוללים גם מידע על כתובות האתרים בהם אנשים מבקרים, היכן הם נמצאים ובאילו אמצעי תשלום הם משתמשים. לדעתנו מדובר במידע מאוד גורף".
סימן שאלה גדול מתנוסס מעל בקשת המשטרה ליהנות מגישה לנתוני מיפוי האנטנות הסלולריות. עו"ד דן אור חוף, ממשרד עו"ד פרל כהן צדק לצר, המייצג בדיון את ספקית האינטרנט נטוויז'ן-ברק, אומר כי בקרב המומחים המלווים את הדיונים התעורר חשד כי למשטרה מניע נסתר אותו היא מסרבת לחשוף, על אף שהציבור זכאי לדעת. למשל, אם למשטרה יש טכנולוגיה המאפשרת יכולת איכון עצמאית, היא תוכל לעקוב אחר שבעה מיליון אזרחים בזמן אמת, כהגדרת עו"ד שהב.
"מן הראוי כי כאשר המשטרה תומכת בהצעת חוק שכל כך פוגעת בפרטיות לא סביר כי לא תסביר לוועדה מהן כוונותיה האמיתיות", היא אומרת, "אנו עומדים על כך כי סוגי הנתונים יותאמו לכל חקירה. לא ייתכן הם לא צריכים בכל פעם שרוצים איכון סלולרי לקבל את כל כתובות האינטרנט של גולש ולהפך".
עו"ד אור חוף מסכים כי החוק עלול לפגוע באופן חמור בפרטיות של אזרחים, אך הוא סבור כי יש בו לא מעט איזונים ובלמים. "אי אפשר לומר כי מדובר בחוק אידיאלי, אך חשוב לזכור כי סמכויות המשטרה המוסדרות בהצעת החוק קיימות ממילא בחלק מהמקרים בחוקים קיימים", הוא אומר.
"הצעת החוק עושה סדר בשאלה אילו בעלי תפקידים יכולים לקבל מידע, מה יש לפרט בצו, מהם השיקולים של בית המשפט, איזה סוג של דיווח הוא צריך לקבל, מי יערוך בקרה על ההליך הזה, באילו נסיבות אפשר לקבל נתונים במקרים דחופים.
הוא מסכים כי למשטרה יש אינטרס להציג תמונה מאוד מסוימת, לפיה החוק דרוש לה כדי להגיע לאנשים במצבי חירום ולהציל חיים, כאשר במצב החוקי הנוכחי הליך קבלת המידע מורכב וגוזל זמן יקר. עם זאת, לדבריו, "המצב החוקי היום הרבה יותר גרוע מבחינת הרגולוציה של קבלת צווים, ולא ראיתי אף פעיל זכויות אדם שמתלונן על כך".
ד"ר בירנהק וד"ר טנא מציינים כי לשם מימוש המטרות של גורמי אכיפת החוק, אין צורך להעביר לידיהם את מאגרי המידע המלאים. על פי מכתבם, יש אינספור אמצעים טכנולוגיים של "קופסה שחורה", שהם גורם מתווך בין מבקש המידע לבין מקבלו, כך שיימסר רק המידע ההכרחי, ללא מידע עודף.
תהיה נוספת, שעדיין לא קיבלה תשובה סופית, היא אילו רשויות ייהנו מגישה לנתונים. בעקבות המשטרה והמשטרה הצבאית, רשויות נוספות "קיבלו תיאבון" ורוצות להצטרף, בהן הרשות לניירות ערך, הרשות להגבלים עסקיים, רשות המסים ועוד. אם אדם מסוים נחקר על ידי המשטרה, האם יש בכך כדי לאפשר לרשות המסים לגשת לנתוני התקשורת שלו? בנוסח קודם של ההצעה נקבע כי שר המשפטים יוכל להוסיף בתקנות רשויות נוספות, אך היתר זה בוטל.
|
