עסקת חבילה

בימים כתיקונם אני חי בשלום עם החבילה שלי. הכל עדיין מתפקד באופן מלא, ובניגוד לכמה מעמיתי למערכת — ששמם, ובכן, שמור במערכת — אין לי טענות בעניין הגודל. כדי לחתוך את הלחשושים כבר עכשיו, אומר רק שהוא אולי קטן מדי בשביל פורנו ברמה עולמית, אבל עדיין גדול מספיק כדי להצדיק את השורשים הלא אשכנזיים שלי — אותם שורשים מפוארים שאחראים גם לרעמה הדלילה והמתולתלת שאיתה חגגתי את הבר־מצווה שלי. מרוצים? גם אני.

מאז אותו יום נרגש שבו פטרתי את אבי מעונשי לא התעסקתי בשום אספקט אסתטי של מטה: לא גילחתי, סיפרתי, דיללתי או צבעתי לפלטינה. כל הסיפור הזה, אם תסלחו לי על הביטוי, עניין לי את הביצה השמאלית. אבל אז הגיעה המשימה העיתונאית החשובה "אולי תגלח את הביצים ותכתוב על זה?" (באס.אם.אס. חשבתי שזאת בדיחה. זאת לא היתה), ואפילו הביצה השמאלית — שעד עכשיו היתה אדישה לטרנדים של עולם הסטיילינג — התחילה להתעניין בזהירות בצפוי לה.

זה מין קטע שרץ בזמן האחרון, לגלח את הביצים. אני מניח שזה היה צפוי: הרי מאז שכמה הומואים לטנטים המציאו את המטרוסקסואל, כבר שכנעו אותנו שכדאי להיפטר משערות בכל מיני מקומות בגוף. אז עכשיו גם גילוח שערות הערווה זוכה למיני־הייפ משלו. באחד הפרקים המבריקים בסדרה "מסודרים", ברלד (מאור כהן) מגלח את הביצים כמתנת יום הולדת לעצמו ומפליג בשבחי ההיגיינה והאסתטיקה; גם איל חלפון, זה שחורש את הארץ עם החברים שלו וכותב על זה כאן בסדרת הכתבות "חוצה ישראל", נדרש לנושא הנכבד הזה. בגיליון אפריל האחרון הוא סיפר על מפיק אוסטרלי של סרטי פורנו, שטען בלהט כי אשכים חלקלקים לא רק מצטלמים יותר טוב, אלא גם מגבירים את ההנאה. עכשיו גם סחבק מצטרף למועדון המפוקפק הזה.

חדור בתחושת שליחות וברוח מדעית, התחלתי את חג הגז הפרטי שלי עם מכונת תספורת. קבעתי את גבול הגזרה העליון מעט מתחת לקו התחתונים, ובשלוש או ארבע אבחות מכונה אמיצות כיסחתי את רעמת תלתלי הערווה. וואלה, לא כאב בכלל. בהקלה גדולה, ובהתרגשות רבה, התייצבתי מול המראה כדי לבחון את תוצאת הביניים. ובכן, במקום שבו מתחילות הרגליים השעירות שלי התנוססה כעת קרחת יער חדשה, שבמרכזה — אם להמשיך בדימוי הלא מוצלח הזה — גזע שנראה פתאום גדול יותר, ובעיקר עבה יותר.

אכן, אם יש תובנה או המלצה בטקסט שעיניכם שוזפות כרגע, הנה היא לפניכם: אזור חלציים נקי משיער מגלה שאתם הרבה יותר גדולים ממה שחשבתם. למעשה, השערות שצומחות בשיפולי הבטן ומסביב לבסיס האיבר מונעות מכם לראות אותו במלואו — מקרה קלאסי של מרוב עצים לא רואים את היער, רק להפך.

עמדתי מבסוט מול המראה, אבל למרות הנפיחות החדשה בתחום האגו, שמחתי לא היתה שלמה. במבט מקרוב, כל האזור קצת הזכיר את הזיפים הנצחיים של יהודה פוליקר — ואני החלטתי שזה ממש לא מספק. אם הבוס אומר שצריך לגלח, אז צריך לגלח. יאסו יהודה!

קפיצה בפות

זוכרים איך פעם, כשהיינו קטנים, היה משחק כזה של ימי הולדת שבו הייתם צריכים לגלח בלון שמרוח בקצף גילוח? זוכרים איך המשחק תמיד היה נגמר בשנייה שבה הסכין בא במגע עם הבלון? אז בדרך מהמראה לאמבטיה נזכרתי באימה במשחק הזה. הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה — ונכנסתי למקלחת חמוש בסכין, בקצף גילוח ובעדינות של מנתח מוח.

נשמתי עמוק. חפנתי את החבילה הקוצנית והתחלתי לסמן את הגבולות באמצעות הסכין. די מהר הבנתי שהקצף רק מפריע: הסכין חיסל בקלות את הזיפים הרכים יחסית והשאיר את העור חלק למשעי. בתום כמה דקות של חירועים דו־סטריים הייתי שוב מול המראה, הפעם מצויד בקרחת חלקה ונוצצת.

זהו. החלק הראשון של מבחן האומץ שלי הסתיים. כל מה שנשאר לי לעשות עכשיו זה לצאת לשטח, ולבדוק אם שחקני פורנו באמת נהנים יותר. זה נשמע פשוט, אבל בפנקס השחור שלי אין עדיין אף מספר טלפון של שחקנית פורנו. התחלתי לחפש באינטרנט מישהי שתהיה מוכנה לעשות לי טובה, ונתקלתי שוב ושוב בשמה של ארין דיי — נערה עובדת לשעבר שהשתדרגה לעולם הפורנו הבין־גזעי (וכושים זה טוב, לא?).

לגברת הנ"ל יש אתר אינטרנט משלה וגם בלוג שבו היא הזמינה לאחרונה את כל מנויי האתר להשתתף בגנג־בנג הגדול בעולם. כן, מדובר בכוכבת פורנו שדופקת את המעריצים שלה, וכנראה גם את אלה של משתרמטות מסך אחרות. מאות מעריצים נלהבים שלה הוזמנו לאיזה מועדון בקולומבוס אוהיו כדי לתת לה בראש, ובתנאי הקבלה לאירוע שפורטו בבלוג לא היה כתוב כלום על גילוח. כנראה שזה מובן מאליו. זה נשמע כמו שדה מחקר מושלם, ובעיני רוחי כבר ראיתי את עצמי נוחת באוהיו בשם המדע — במערכת בוודאי יקבלו בהבנה את הצורך הדחוף לממן לי טיסה, חשבתי — אבל מכיוון שהייתי שקוע בתמונות ולא הקדשתי תשומת לב מספקת לפרטים, גיליתי באיחור מתסכל שפספסתי את האירוע בחודש שלם. טוב, אני ממילא לא אוהב מקומות הומי אדם. בטח לא הומי כושים עירומים. אז ארזתי את החבילה החלקלקה שלי לתוך תחתונים, ויצאתי לצוד בבר השכונתי.

לפני שאספר לכם מה קרה (או אם לדייק, לא קרה) שם, הנה תובנה נוספת שדגתי במסע הציד הלילי שלי: אם כבר גילחת לעצמך את הביצים, זה כנראה לא רעיון פצצה להשתמש במידע הזה כפיק־אפ ליין. תשאלו את הבחורה שנסה על נפשה אחרי ששמעה אותי אומר שמתחת לתחתונים אני חלק כמו חולה סרטן. מיד אחרי שהיא ברחה הזמנתי עוד גינס והתקשרתי לחברה הקבועה שלי — זאת שאין לה בעיה עם זה שאני אף פעם לא מרגיש בשל לקשר, ושמוכנה לסבול אותי גם אם מדי פעם אני עושה אחרות. "אתה צוחק עלי", היא אמרה כאילו לא נשמעתי רציני כמו מני מזוז אחרי שני היטים של נס־קפה עלית, "אני חייבת לראות את זה".

קבענו אצלי. כדי לא למתוח אתכם, אתחיל ישר מהמסקנה העיקרית: שחקני פורנו מגולחים בהחלט נהנים יותר — ואם פירשתי נכון את הקולות ששמעתי באותו לילה, כנראה שגם השחקניות לא נמצאות שם רק כדי לממן את לימודי הווטרינריה שלהן. למעשה היינו כל כך מרוצים, שהתחלנו להתכונן לסשן אירובי נוסף. אך עוד קודם לכן, תחקרתי את האסיסטנטית שלי לגבי מסקנותיה: היא הפליגה בשבח המגע הקטיפתי של חלקת העור החדשה שלי, וציינה בסיפוק עד כמה הכל חלק ומבריק. לזמן מה הכל הלך לכיוון הנכון, אבל אז היא הוציאה את המשפט שבלילות האחרונים מעיר אותי שטוף זיעה: "זה כמעט כאילו שיש לך כוס", היא אמרה. ושם, חברים, זה נגמר. צנח לו זלזל, ואני ידעתי שהגיע זמן קריאת שמע של טקסי.

הביצה שהתחספסה

המשפט המצער ההוא סימן את ראשיתה של דרך הייסורים שלי בחזרה אל חיק האנושות. יומיים אחרי הגילוח גיליתי לחרדתי שאשכי עטויים בזיפים נוקשים, שמשווים להם תחושה ומראה של נייר זכוכית. היתרון: הביצים נצמדות לתחתונים כמו סקוטש, ואין צורך להכניס את היד ולסדר אותן כל 17 דקות. החיסרון: אם מתוך הרגל שלחת יד לא זהירה פנימה, היא צפויה לצאת משם כמו אחרי מאבק עם מסור חשמלי. היום, אחרי כשבועיים במועדון מעריצי יהודה פוליקר, נראה שאני משתקם יפה ובקרוב אשוב כנראה לתהילת העבר ולתלתלי יזהר כהן המפוארים שלי. אבל החלק החשוב במסע הרוחני שלי עוד לפני.

אתם מבינים, בגלל שמאז אותו לילה טראומתי נמנעתי מלבוא במגע עם בנות המין המורט, היה לי המון זמן להגות במעשי ולייצר עוד תובנה חשובה: זה לא מאתמול שכוח הייצור העיקרי של הטרנדים האופנתיים מונח בידיים החלקות של נשים והומואים. בשנים האחרונות מורחקים סממנים גבריים אל מחוץ לצו האופנה בזה אחר זה, ומסולקים מגבולות הנורמה החברתית. אולי אפילו אתם השתכנעתם שלטפח את עור הפנים וללכת מדי פעם לקוסמטיקאית זה לגיטימי, אבל אם נדמה לכם שזה נגמר בכמה קרמים — אתם טועים. כל מה שנשלל מאיתנו בשנים האחרונות מעורר את החשד שמדובר בקונספירציה של הנשים וההומואים, שעשו יד אחת כדי להכחיד את הזכר הבבוני. וזה שעכשיו הם גם עברו אל מתחת לחגורה, זה אולי אות האזהרה האחרון לפני שיהיה מאוחר מדי.

מה לעשות, אנחנו גברים. נולדנו גברים, וכל עוד לא נבחר בדרך שבה ירון כהן הפך לדנה אינטרנשיונל, כנראה שגם נמות גברים. אנחנו חזקים יותר, גסים יותר, אגרסיביים יותר — וגם שעירים יותר מנשים. הניסיון להפוך אותנו לחלקים, רכים ורגישים נוגד את דרך הטבע ומטשטש את ההבדלים בין המינים, אותם הבדלים שמאפשרים לנו להתרבות ולשמר את קיום המין האנושי. אז למרות כל היתרונות שמניתי לעיל, אני מציע לכם לחשוב טוב־טוב לפני שאתם רצים לגלח לעצמכם את הביצים בשם ההנאה הטהורה. זה אולי מתחיל בניסיון להיראות כמו שחקן פורנו, אבל עלול להסתיים בזה שיום אחד יצמח לכם כוס.