דעה: אין טעם לחסום את Facebook בעבודה או בבית הספר

הרשת החברתית הפופולרית Facebook זוכה לתשומת לב תקשורתית רבה בשבועות האחרונים. תלמידים כותבים הערות שליליות על מורים באתר, עובדים מבלים שעות ארוכות בתוכו במקום לעבוד, חלקם פוטרו או נענשו. במשרדי ממשלה אחדים אף החלו לחסום את הגישה לאתר בפני העובדים.

Facebook שנוי במחלוקת - חלק אוהבים אותו, אחרים שונאים ורבים בכלל לא מבינים על מה כל הרעש. עם זאת, הקריאות להגביל או לחסום את האתר הן שליפות מהמותן של אנשים שלא מבינים את התופעה.

Facebook הושק בחודש פברואר, 2004, כרשת חברתית המיועדת לסטודנטים באוניברסיטת הארוורד. האתר מאפשר לגולשים להוסיף חברים ולהתעדכן בכל שינוי שהם מבצעים, להגיב ולפרסם תמונות, כמו גם להכיר אנשים חדשים בעלי תחומי עניין דומים. האתר התרחב במהירות, בשלב ראשון לאוניברסיטאות נוספות ומאוחר יותר לבתי ספר תיכוניים. כיום מבקרים בו קרוב ל-30 מיליון גולשים בחודש. 160 אלף מהמשתמשים הרשומים הם ישראלים.

בחודש ספטמבר האחרון פתח Facebook את שעריו לציבור הכללי ואפשר לכל אחד להצטרף. ההחלטה

 הזו, בצירוף פתיחת המערכת ליישומים של מפתחים חיצוניים, הובילה לגידול העצום בפופולריות שלו.

על אף שרוב האנשים מקשרים את Facebook עם פעילויות חברתיות, האתר יכול להיות מאוד שימושי לצרכים פוליטיים. למשל, לאחרונה פתחה כתבת טלוויזיה קנדי, אמבר מק'ארתור, קבוצה חדשה באתר בשם "קנדים בעד נייטרליות הרשת" (Canadians for Net Neutrality). כיום מונה החברה יותר מ-1,000 חברים המודאגים מפני ביטול היחס האוביקטיבי כלפי תכנים ויישומים של אתרים שונים ברשת ואפליה לטובה של בעלי תכנים משלמים. 

תגובת הנגד ל-Facebook מתמקדת בשתי נקודות עיקריות - פרסום הערות משמיצות על מעסיקים ופגיעה בתפוקה במקום העבודה. הן מפספסות לחלוטין סיבות אמיתיות לדאגה - חשש מדליפת מידע סודי ופגיעה בפרטיות של אחרים. משתמשים רבים באתר מפרסמים מידע על חברים ללימודים, מורים ואף מעסיקים. לפני כמה חודשים רשת מזון באוטווה פיטרה כמה עובדים לאחר שבכירי החברה גילו כי הם פירסמו הערות שליליות ב-Facebook, בעוד כמה מנהלי בתי ספר באונטריו השעו תלמידים שפירסמו הערות שליליות על מורים בבית הספר.

זכותן של חברות להגביל

עוד חברות זכאיות לקבוע כללים מנחים להתנהגות עובדיהן ברשתות חברתיות, קשה לראות כיצד בתי ספר יכולים להצדיק השעיית תלמידים על כך שביטאו את דעותיהם. רצוי וחשוב לפעול נגד תופעות של בריונות רשת, אך תלמידים שמנצלים את זכותם לחופש ביטוי לא ראויים לעונש ולו רק מפני שעשו זאת בפורום פרטי למחצה, בדיוק כפי שהם לא ראויים להיענש בגלל שיחת מסדרון עם חברים. למעשה, מורים צריכים לנצל הזדמנויות כאלה כדי להסביר לתלמידים על היתרונות והחסרונות של אתרי מדיה חברתית ולעודד אותם להשתמש בהם באופן חיובי.

החרם של ממשלת אונטריו על Facebook אף מתמיה יותר. גורמים רשמיים מסרו כי הממשלה אינה רואה את התועלת של האתר למקומות עבודה, אך ההחלטה האחרונה רק תעמיק את הבידוד בין הממשלה לציבור אותו היא

אמורה לשרת. האם באמת אין כל יתרון בכך שקובעי המדיניות יהיו קשובים לרחשי הציבור הכללי בקבוצות הדיון של Facebook? האם האפשרות כי פקידים יענו לשאלות של הציבור בפורומים אלה כל כך גרועה?

החוסמים לא מבינים

הניסיונות לחסום את Facebook או להעניש משתמשים בשל דעותיהם אינם מכירים בכך שרשתות חברתיות הן המקבילה הווירטואלית לשיחות מסדרון, מקום בו אנשים נפגשים כדי להחליף רעיונות ולדווח על הרכילות האחרונה.

ניסיונות חסימה אלה לא רק נידונים לכשלון, אלא גם הופכים את המחליטים עליהם לבלתי רלוונטים. קובעי מדיניות, מנהלי בתי ספר וראשי קהילה שיבחרו בקו זה יבודדו עצמם מהקהילות שלהם. הפתרון אינו חסימה אלא עידוד השימוש באתרים חברתיים לצרכים חיוביים.

מייקל גייסט הוא ראש מרכז לחקר האינטרנט והמסחר האלקטרוני בבית הספר למשפטים באוניברסיטת אוטווה. הוא זמין באימייל ובאתר האישי שלו.