פרס: מבין את כאב משפחת כץ, אבל חייב לקצוב העונש

בעקבות הביקורת של משפחתו של דני כץ ז"ל, על החלטתו של נשיא המדינה, שמעון פרס, לקצוב את עונשם של חמשת הרוצחים, פרסמה הבוקר (יום ד') לשכת נשיא המדינה הודעה בה הוסברה החלטתו של פרס. 

בהודעה נכתב: "נשיא המדינה, מר שמעון פרס, מבין את כאבה וזעקתה של משפחת כץ שבנם דני נרצח על-ידי בני עוולה. בהתאם לנוהל מיום הקמת המדינה, על הנשיא לקבוע את משכו של מאסר העולם הנגזר על אסירים, וזאת לאחר שוועדה לקציבת מאסרי עולם, בראשות שופט, מגישה המלצות מפורטות ומנומקות למשרד המשפטים".

בלשכת הנשיא אומרים כי "רק לאחר ששר המשפטים אישר את המלצות הוועדה שהתקבלו במקרה הנדון, החליט הנשיא לקבל את המלצות שר המשפטים והוועדה המקצועית, וקבע בהתאם להמלצות כי מאסרם של שניים מן הרוצחים יעמוד על 45 שנה (אסיר אחד ישוחרר ב-2030 והשני ב-2029) ולשלושה נוספים קבע מאסר ל-30 שנים. יצוין כי עונש מאסר עולם שהיה נהוג בעת התקיים משפטם של האסירים, עמד על 24 שנים, ובשל חומרת המעשים קצבו הוועדה המקצועית, שר המשפטים והנשיא, עונש גבוה וחמור לרמת הענישה של אותה תקופה".

אבל לא כולם מקבלים את הסברי הנשיא: יו"ר סיעת הליכוד, ח"כ גדעון סער, דרש לכנס בדחיפות את ועדת החוקה לדיון בנושא. לדבריו, החלטת הנשיא היא "שערורייתית", לאחר שהרוצחים הורשעו שוב במשפט חוזר לפני שנים ספורות וערעורם על פסק הדין נדחה. "ניתן רק לדמיין מה היו התגובות בישראל אילו במדינה כלשהי בעולם היו מחליטים לשחרר ממאסר חמישה רוצחים שרצחו ילד יהודי רק מפני שהוא יהודי". 

חטיפה, רצח - ומשפט חוזר

כץ בן ה-15 נרצח בדצמבר 1983, לאחר שיצא מביתו בשכונת דניה בחיפה. גופתו נמצאה ארבעה ימים לאחר היעלמו, במערה ליד סכנין. ב-1985 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את אחמד כוזלי, סמיר ג'נאמה, פתחי גואמה, עלי ג'נאים ועטאף סביחי בחטיפתו וברציחתו של הנער על סמך הודאותיהם.

במשך שנים רבות ביקשו המורשעים לקיים משפט חוזר, בטענה שהודו בשל לחץ פיזי ואיומים. בקשתם למשפט חוזר נדחתה ב-1991, אך בשנת 1999 החליט נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, כי יש לקיים משפט חוזר. בשלב הראשון התנהל משפט זוטא שבדק את קבילות ההודאות שנגבו מהמורשעים ב-1983. חבר השופטים בראשות השופטת דבורה ברלינר דחה את טענותיהם של המורשעים כי ההודאות הוצאו מהם תחת לחץ ובאיומים וקבע כי ניתנו מרצונם החופשי.

לאחר קביעת השופטים, המשיך להתנהל המשפט העיקרי, שהגיע לסיומו בשנת 2002 כשהחמישה הורשעו פעם נוספת, במשפט החוזר שנערך להם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

הרוצחים הגישו ערעור לבית המשפט העליון, שנדחה לפני כשנתיים וחצי. השופטים בעליון אימצו את מסקנות המחוזי, לפיהן הודאות המערערים במשטרה בביצוע הרצח ניתנו מרצונם הטוב והחופשי. בית המשפט לא שלל את האפשרות שנגד החמישה ננקטו אמצעי חקירה פסולים, אך דחה את טענתם כי הופעלה נגדם אלימות קשה בחקירות.