שתף קטע נבחר

בין יגאל עמיר לרוצחי דני כץ

מדוע אי-אפשר ליישם את אותה אמת מידה גם על ערבים שרצחו סתם נער יהודי, ולא ראש ממשלה, מתוך מניע דומה?

דני כץ היה כבן 14 שנים בעת שנחטף ונרצח. גופתו התגלתה אחרי שלושה ימים במערה ליד סכנין. חמשת הערבים, ששניים מהם הורשעו גם ברצח דפנה כרמון, עשו ודאי את מה שעשו ממניעים פוליטיים-אידיאולוגיים. הדברים צריכים להיות ברורים: דני כץ לא פגע בהם במאומה. הוא לא גזל מהם דבר. הוא היה בסך הכל בדרכו לחבר בשעת בין-ערביים.

 

"דמיו של דני כץ זועקים כל העת מן האדמה", קבעה השופטת אילה פרוקצ'יה, בשעה
שדחתה, ביחד עמיתיה לבית-המשפט העליון, את ערעור החמישה על הרשעתם במשפט החוזר. היא הדגישה שמערכת המשפט מיצתה את כל האמצעים שבידה, עד ששארית העננה שהייתה נסוכה על הפרשה נמוגה. הכל נעשה, נאמר בפסק הדין, תוך כיבוד זכויות היסוד של הנאשמים וחתירה להגיע לחקר האמת.

 

חמשת הרוצחים - עניינם נבחן בקפדנות בבית-משפט מחוזי בחיפה, אחר-כך בערעור ושוב בידי נשיא בית-המשפט העליון דאז, השופט מאיר שמגר. שבעה שופטים בסך הכל בחנו את הראיות בשלב ההוא. אבל הלובי הערבי בעיתונות הישראלית לא שקט בכל אותן השנים. מאמרים אין-ספור הוקיעו את העוול, שנעשה כביכול לפרחחים מכפר סכנין, עד שבסופו של דבר נאלץ שר המשפטים דאז, פרופ' דוד ליבאי, להורות על בחינה חוזרת של ההרשעה.

 

סוף דבר: אהרן ברק - מי אם לא הוא - הורה על קיומו של משפט חוזר, מתוך
חשש של ממש, לטענתו, שנגרם כאן עיוות דין. המשפט החוזר התקיים, הפעם בבית-המשפט המחוזי בתל אביב, והכרעת הדין מחזיקה לא פחות מ- 400 עמודים. ההרשעה נותרה על כנה. אבל הלובי הערבי שוב לא אמר נואש: הוא המתין עד אשר שמעון פרס ייבחר לנשיא. ועדת השחרורים המיוחדת יכולה רק להמליץ בפני הנשיא לקצוב את עונשם של רוצחים; את ההחלטה גופא מקבל הנשיא. הוא ולא אחר.

 

נימוקי הוועדה נותרו חסויים, כמו גם הנימוקים של נשיא המדינה. אבל בדבר אחד אין לי ספק: חמשת הרוצחים לא הביעו כול חרטה על מעשיהם. אני גם בטוח שחזרו וטענו כי הם חפים מפשע. גם לאחר ש-13 שופטים שונים בחנו את הראיות נגדם, בסיבוב הראשון ובשני, עומדים רוצחיו של דני כץ בהתכחשותם לחלקם ברצח.

 

יכול להיות שהכל פעלו כדין ובתום לב, לרבות חברי ועדת השחרורים ושר המשפטים פרידמן. אבל יש בכל זאת משהו שמפריע לי: לפני כמה שנים תוקן החוק המאפשר את קציבת עונשם של רוצחים, כך שאם אדם רצח ראש ממשלה ממניע פוליטי-אידיאולוגי, הוא לא ישוחרר לעולם. אם כך, מדוע אי-אפשר ליישם את אותה אמת מידה גם על ערבים שרצחו סתם נער יהודי, ולא ראש ממשלה, מתוך מניע דומה?  

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים