כשאת מושיטה לי את הלחי, למה את מתכוונת?
בשפת גופה ניכרו סממני המשיכה המובהקים: המשחק בשיער, נגיעות הידיים המקריות לכאורה, חיכוכי ברכיים, העלאת אופציות לבילויים עתידים משותפים, והשאלה האלמותית "כמה אחים אתם במשפחה?" ציפיתי לצרפתית מהסרטים
כדי לפגוש את טלי נסעתי שעתיים וחצי צפונה, עד טבריה. "אני בטוחה שיהיה לנו דייט ראשון רומנטי בין הגולן לכנרת", אמרה, ומה לא עושים כדי לפגוש שוב את אשת החלומות מהמסיבה של יום חמישי. לא אלאה אתכם בתיאור יופייה הקיצוני והגוף המושלם שלה, אומר רק כי הסטודנטית הזו למשפטים מסוגלת לנייד כל גברבר לכל יעד על הגלובוס. באחריות.
הדייט שלנו היה מופלא. כל נושא עלי אדמות אפשר לסובב איתה, ותמיד יש לה תובנות. חוש הומור משותף זה אלמנט קריטי, וגם בחזית הזו נרשמה הצלחה. צחקנו עד שהסרעפת הציקה, והצחוק שלה היה סקסי להפליא. בשפת גופה ניכרו סממני המשיכה המובהקים: המשחק בשיער, נגיעות הידיים המקריות לכאורה, חיכוכי ברכיים, העלאת אופציות לבילויים עתידים משותפים, והשאלה האלמותית "כמה אחים אתם במשפחה?" זו האחרונה היא "שאלת בנות" טיפוסית, המצביעה על קירבה ומשיכה, וזה בדוק. כעבור שלוש שעות אחזתי בזרועה וקירבתי פניה לנשיקה צרפתית.
בבת אחת הזניקה לעומתי טלי את לחייה השמאלית, מותירה אותי המום ומזועזע.
עננת ייאוש אפורה ירדה בבת אחת מהשמיים. ציפיתי לצרפתית מהסרטים, זה היה מחויב המציאות, מחויב מהמעמד! דמיינתי לשונות משתרבבות, נשיכות שפתיים קלות והחלפת נוזלי-פה, כיאה לנשיקה ממושכת ורבת משמעות. כל הסימנים זעקו "צרפתית!", ואני נשבע שסיבוב גולגולת ולחי קרחונית לא הבאתי כלל בחשבון. היא מלמלה משהו כמו "זה עדיין מוקדם", ומבוכה תפסה לה מקום ורבצה בין שנינו.
"זה בסדר טלי", מלמלתי, "אל תתנצלי, אנחנו עוד לא נשואים". כמו כסיל ניסיתי להתלוצץ והורדתי אותה בפתח ביתה.
עטתי מיד על המראה במכונית: זה בטח משהו איום בין השיניים, עלה פטרוזיליה או שארית מזון אחרת, משהו המעורר דחייה ופלצות! זהו בטוח!
אבל לא! ממש לא. כלום. השיניים לבנות וחלקות, אז למה לחי, אשה, למה?
בלילה, על הכבישים בדרך בחזרה למרכז, נהגתי וחשבתי רק על זה. במה זכיתי בנשיקה על הלחי? הרי היה כאן דייט רומנטי, וברור שהיתה כימיה. היתה משיכה, אז מה לעזאזל הסיפור כאן? מדוע לא להיפרד עם טעם של עוד, עם טעמה של נשיקה.
לא אכחיש, במהלך חיי היו פה ושם אירועי "לחי פתאומית במקום צרפתית חושנית", אין כאן המצאה או גילוי מרעיש, אבל בפעם ההיא זה היה מרגיז במיוחד.
המחשבות לא חדלו להציק. מה מסתתר מאחורי מהלומת הלחי המעורפלת, מה אני אמור לעשות עם זה? להרגיש דחוי, או להתקשר שוב? להיעלם או לחזֵר?
בשלוש לפנות בבוקר טלפנתי לאודליה, להתייעצות חירום.
זה סוף הסיפור, היא לא נמשכת אליך, מה לא ברור?
אודליה היא מכרה ותיקה ובליינית תל אביבית טיפוסית. הייתי בטוח שתהיה זמינה בשעות כאלה, וצדקתי. "תשמע חמוד", צווחה מתוך המולת הפיק-אפּ בר, "נשיקה על הלחי זה אומר סוף הסיפור, היא לא נמשכת אליך, מה לא ברור?"
"אבל אודליה, היה דייט מושלם, היא..."
"שכח ממנה!" קטעה אותי, "בוא נדבר על זה מחר כי יש כאן איזה כּוּסון על הבר ואני חייבת לנשנש אותו הלילה, בסדר?"
החלטתי שאני חייב חוות-דעת נוספת. שרון ממגדל-העמק למדה איתי באוניברסיטה. היא תמיד התעקשה שלא לגור במרכז אפילו לא דקה. דבר ראשון על הבוקר התקשרתי אליה, והיא שמחה לשמוע אותי. " שרון, זה דחוף, מה לגבי עניין נשיקות הלחי?"
"אל תעשה מזה עניין, בחייך, תן זמן, לחי, שפתיים, מזמוזים, מה זה משנה, העיקר שתהיה סבלני, ואם היה דייט טוב אז הכל יסתדר..."
כך נחשפו לנגד עיניי שתי "אסכולות לחי" מובהקות ומנוגדות בתכלית:
אסכולת הלחי התל אביבית
אליה השתייכו חבריי, דיירי הכרך הגדול. אלו גרסו כי הפניית הלחי הנשית בסיומו של דייט ראשון פירושה דגל שחור המתנפנף מעל מערכת יחסים שלעולם לא תמריא. כמובן שאין צורך להתקשר לבחורה, ועדיף לשכוח מהאירוע כמה שיותר מהר. מילולית, נשיקת לחי נשמעת פחות או יותר כמו "לא מעוניינת, לך תחפש!"
אסכולת הלחי הפריפריאלית
עימה נמנו כל מכריי האזרחים שמעבר למרחבים האורבניים של גוש-דן. אלה שמרוחקים מהמרכז גרסו אחרת לגמרי: "יש לשפוט כל דייט על פי התנהלותו והכימיה הבינאישית, ולאו דווקא על פי שניות הסיום וחוויות השפתיים והלשון", אמרו והותירו אותי מתחבט בסוגיית טלי.
מחמת הלבטים והספק לא ביצעתי מעולם את הטלפון המיוחל לטבריה, והקשר נותק.
כעבור שנה בדיוק נפגשנו באקראי במועדון בתל-אביב. טלי הרביצה שם הופעה מהסרטים, שכללה בטן שטוחה וחשופה, עקבים שחורים וחיוכים סטייל אפרת רייטן. כל הגברים נעצו בה מבטים רוויי זימה. היא זיהתה אותי מיד, ניגשה ולחשה לי במתיקות לתוך האוזן: "חבל שלא התקשרתָ אז, חיכיתי. אבל עכשיו - שלא תחשוב על זה אפילו..." סובבה כלפיי את עכוזה המפוסל והסתלקה.
בצר לי נאלץ כעת לצאת בקריאה נרגשת לבנות המין היפה, החזק והמתוחכם. אחת ולתמיד אשמח להבהרות והסברים חד משמעיים בנושא הפניית הלחי המתעתעת. בנות, למה אתן מתכוונות?
לפנייה לכתב/ת 
