שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הפוליטיזציה של עולם התרבות
    יוצרים ישראלים רבים לא בוחלים באמצעים כדי לעבור את סף הכניסה ולהתקבל למועדון העולמי בכלל ולאירופי בפרט
    הכוח הטמון במותג "ההזדהות עם העם הפלסטיני" או בהעמדת עצם ההוויה הציונית וקיום העם היהודי בארצו בסימן שאלה הוא כה חזק הוא עד שהיוצרים הישראלים - לרבות אלה המשלבים יד עם חרם האקדמיה הבריטית - החפצים לעבור את סף הכניסה ולהתקבל למועדון העולמי בכלל ולאירופי בפרט, לא בוחלים בכל אמצעי העושה שימוש במותג זה על פני עשייה מקצועית איכותית לשמה מתוך יושרה מקצועית טהורה.

     

    מדובר באנשי אקדמיה שנקיטת עמדה אנטי-ישראלית במאמריהם מבטיחה להם כרטיס כניסה חופשי ומועדף לכתבי עת מקצועיים; מדובר בבמאי קולנוע שסרטיו משכילים להציג באופן בוטה את העם היהודי כמי שעושק לדורותיו את היישוב הערבי–פלסטיני בארצו; מדובר באומנים שהציגו בברלין ובניו-יורק בתערוכה "שלוש ערים נגד החומה" את בניית החומה כאקט ההורס את הרוח האנושית ומאריך את סבלם של העם הפלסטיני (איך לא?) וזאת בנשימה אחת עם מחאה כנגד עמים המנסים לשלוט באמצעות רצח על הרכבם הדמוגרפי של אחרים.

     

    מדובר באומנים העושים שימוש ציני באיקונים ששימשו את התעמולה הנאצית. בתערוכה (Mirroring Evil) שהוצגה בניו-יורק; מדובר בפרזנטציה אירונית של התעמולה שאומנם אינה נותנת זוהר לנאציזם אבל ללא ספק מבטאת, גם אם לא באופן מפורש, כי מעצם עובדת היותנו פגיעים לשטיפת מוח, הפכנו להיות "ראי לשטן" (שם התערוכה) וכולנו – כולל קורבנות השואה - תרמנו למחדל.

     

    בתקופה שבה הדת והלאומיות מנוצלים באופן ציני על ידי קנאים וקבוצות קיצוניות מימין ומשמאל ליצירת קונפליקטים בין תרבויות, תרומתם של יוצרים אלו להנעת גלגלי האנטישמיות אינה מוטלת בספק. הדרך המונחת ביסוד אותה יצירה צינית וצבועה היא ביטוי מובהק לשבר שנוצר בחברה הישראלית בכלל בין אותם יוצרים למקום ולמסורת אליהן הם משתייכים. אך, כבר מחר, עם שינוי סדר היום האירופי, גם אותם היוצרים הישראלים יזרקו החוצה. אז, יחזרו הביתה והבנזין שלהם מאתמול יהפוך לבערה שתצית אותם ואותנו בתוככי הגלריות בברלין, פריז או ניו-יורק, וכאן - בבית.

     

    אין ספק כי היצירות הגדולות בתחומי האומנות הפלסטית, הקולנוע, האדריכלות והספרות בכל התקופות ובכל התרבויות נוצרו בחברות שלא התבטלו בפני הזר, אלא שאבו את כוחן מהמסורת, מהדת ומהמקום שממנו צמחו. מקורות שהם מעבר לאופנה ולפופוליסטי. דווקא מקורות אלו, שניתן לחשוב כי יש בהם כדי להפריד בין תרבויות ועמים, הם אלו שיצרו את החיבור וההרמוניה ביניהם: אותו העץ המהווה סמל ל"חיים" בקבלה מופיע כסמל באומנות הטנטרה; החוט האדום שאותו עונדים על היד כאות למזל קיים גם במסורת היהודית וגם בתרבות הטיבטית. מקורות אלו שאותם ניתן לזהות בתרבויות שונות הם אכן השתקפות של ערך בסיסי אוניברסלי הטבוע ומשותף לכולנו כבני אדם.

     

    מי שהיצירה באמת חשובה לו, זה היוצר מתוך יושרה מקצועית, מכיר בתרומה הייחודית שיש דווקא למקום שבו אנו חיים, מקום המהווה ממשק בין המזרח למערב, להעשרת עומקה של היצירה הישראלית. אז, ממילא, יוחלף מותג היצוא של ההתבטלות והריקנות, במותג המקומי, ואותו נעשה לשגריר גם בחוץ.

     

    די לאומנות המגויסת לאג'נדה זמנית שבאמצעותה ניתן לקבל תמיכה מתנועות בינלאומיות הקוראות להחרים את ישראל "בשם הצדק העולמי", כמו גם לזכות בתנאי כניסה נמוכים לגלריות בנורווגיה, צרפת, אנגליה או גרמניה מקום משכנם של הקודים "הערכיים והמוסריים" שעל אדמתה ה"נאורה" להזכירכם בוצעו בשם הדמוקרטיה הפשעים מהחמורים שידע המין האנושי בשלהי המאה העשרים.

     

    נילי פורטוגלי היא אדריכלית בונה ומרצה לאדריכלות בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון

    לאחרונה יצא לאור ספרה: The Act of Creation and the Spirit of a Place 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הפוליטיזציה של עולם התרבות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    שימוש ציני באייקונים ששישו את הנאצים?
    צילום: רויטרס
    מומלצים