טיבט: מסע אל מעמקי הבודהיזם

טיבט היא לא רק המדינה הגבוהה ביותר בעולם מבחינה פיסית, אלא גם הכי גבוהה מבחינה רוחנית. קהות חושים רוחנית מציפה את המטיילים בגובה הממוצע של בממוצע כ-4,000 מטר מעל פני הים, כשהם חשים את הרוח הנושבת, חוזים בנוף המרהיב, ומתבוננים בשמיים שלא נגמרים. נשאבים אל האווירה המיוחדת השוררת בה.

מפליא, עד כמה חזקה הרוח על פני הכוח - גם אחרי עשרות שנות כיבוש, לא הצליחו הסינים לנטרל את הרוח הטיבטית בת אלפי השנים. אולי זוהי הסיבה לכך שליבם של המטיילים בארץ הזו, נוטה להתחבר לדת הבודהיסטית ולתושביה הטיבטיים.

כמעט כל תושבי העם הטיבטי מאמינים בבודהיזם. מושגים כמו חילוניות, ספקות באמונה חזרה בשאלה או בתשובה, אינם קיימים אצלם. זוהי ארץ שבה מתקיים קשר בלתי נפרד בין הדת לבין אזרחיה - לאחת אין קיום בלי השנייה. לכן, ביקור של תייר מערבי בטיבט טומן בחובו מפגש משמעותי עם הבודהיזם. 

בשורה אחת עם מכה, ירושלים והוואתיקן

בירת טיבט, להאסה, היא העיר החשובה ביותר במדינה. מסורות עתיקות יומין, בניינים ומנזרים בני מאות ואלפני שנים, מצויים בה בשפע, משמרים את העיר וממקמים אותה בשורה אחת עם מכה, ירושלים והוואתיקן - כאחת מערי הדת החשובות בעולם. 

כל ביקור הוא חשבון נפש. הפוטלאה (צילומים: איתי שביט, "עולם אחר")

בעיר פזורים לא מעט אתרי תיירות מובהקים, רובם קשורים לדת, וכמעט כל ביקור בעיר הופך למסע חיפוש או לחשבון נפש דתי, בעקבות הפולמוסים הדתיים וההתחככות עם נזירים ותושבי העיר.

ישנם כמה אתרי חובה בעיר. החשוב ביותר הוא הפוטלאה - ארמון החורף של המנהיג הדתי-רוחני, הניצב על גבעה רמה המשקיפה על כל פני העיר. הארמון הוא מצודה מפוארת, עם יותר מ-1,000 חדרים, שבו חי ופעל הדאלי לאמה הנוכחי, מנהיגה הדתי-רוחני של האומה הטיבטית, עד שיצא לגלות בצפון הודו בשנת 1959.

הסיור בארמון הפוטאלה הוא מסע לנבכי הבודהיזם העתיק. במקום קבורים כמעט כל הדאלי לאמות הקודמים, פועלים בו עשרות בתי תפילה ואינספור נזירים חוצים את מסדרונותיו הצרים בכל עת. אחד הדברים המתסכלים בארמון הוא שהביקור בו הוגבל על ידי השלטונות הסיניים לשעה אחת בלבד. כך מספיק המבקר לראות רק חלק קטן מהמצודה, ונותר עם תחושת החמצה. 

מנזר הג'וקאנג הוא אחד המרכזים הרוחניים החשובים בעיר, הנחשב לאחד הקדושים בטיבט. עוצמתו וקדושתו של המקום גדלה לאחר שבכיבוש הסיני נהרסו מאות מרכזי דת ומנזרים, ומנזר זה הפך, בזכות גילו - למעלה מ-1,300 שנה, למקום משכנם ותפילתם של נזירים רבים.

המנזר מושך אליו כל יום מאות צליינים המקיפים וסובבים את המנזר לאורך רחוב הבארקור בפולחן ה"קורה" (הקפת מקומות קדושים). הם משתחווים ומתפללים בדבקות רבה למרגלותיו ורק מעטים מהם זוכים להיכנס, שוב, בשל הגבלות השלטון הסיני. הסינים, אגב, לא מגבילים או מונעים במקרה זה את כניסתם של תיירים מערביים, אלא רק מגבילים את התושבים המקומיים. כנראה, מתוך רצון למנוע מהם להתקהל ולהתאחד.

בטיבט האמונה היא אבסלוטית, אין ספקות או חזרה בשאלה

נהנים מהנוכחות המערבית

מנזר מיוחד נוסף שכדאי לבקר בו הוא מנזר סרה. האטרקציה המרכזית בו, המושכת מטיילים רבים, היא הפולמוסים המרתקים בנושאי דת, אדם ואמונה שמתקיימים בין הנזירים. מדי יום בשעות בין הערביים, מתאספים הנזירים בחצר המנזר ומתווכחים ויכוחים קולניים ותיאטרליים, הסותרים את העדינות והרוך המאפיינים אותם בדרך כלל. אולם אין בוויכוחים אלו  ניסיונות לשכנוע בדבר קיום האמונה, שלטיבטים אין שום ספקות בה, זהו רק אחד מתהליכי הלימוד, שנועד להוביל את הנזיר להארה המיוחלת.

כל המנזרים במדינה מוקפים בחומה גבוהה שצבעה לבן ואדום-בורדו. האזור הלבן מסמן את אזורי המנהלה, ואילו זה

הבורדו שייך לעוסקים בדת. הנזירים עצמם, שניתן לזהותם לפי גלימת הבורדו שהם לובשים, חייכניים ולבביים, בדומה לשאר בני העם הטיבטי.

הנזירים אינם דברנים גדולים, אבל עושה רושם שהם אוהבים את הנוכחות המערבית במנזרים. כניסה למנזרים עולה דולרים בודדים, המוקדשים לתחזוקת המבנים ולקיום הנזירים.

אורחות הדת הבודהיסטית מעסיקה את הטיבטים לאורך כל שעות היממה: צליינים ותושבים מקומיים מקיפים לאורך כל היום את המקומות הקדושים כשבידיהם גלגלי תפילה ומחרוזת, "מאלה", בעלת 108 חרוזים כמספר הדרשות של בודהה, ממלמלים בחרש את המנטרה המפורסמת: "אום מאני פאדמה הום" - "הללו את הפנינה שבלוטוס".

בנוסף, ילד אחד לפחות מכל משפחה, מקדיש את חייו לדת ונשלח לנזירות. תכליתו של הבודהיסט היא להגיע להארה, לנירוונה. עובדה זו רק מדרבנת אותם להיות יותר נחמדים, אדיבים וחייכנים, בשאיפתם להגיע ליעד הנכסף. פרנסתם העיקרית של הטיבטים היא מחקלאות. התעשייה הקטנה, הפועלת במדינה, היא בבעלות סינית.

מחזיקת שיא גינס בשימושיות

היאק, בהמה מקומית כוכבת התשבצים ("בהמת משא טיבטית, 3 אותיות"), היא חיה רב שימושית החיה בגובה 3,000 מטר ומעלה (טפילי מעיים מסכנים את חייה בגבהים נמוכים יותר).

בהמה רב שימושית ורב תכליתית. היאק

היאק היא ככל הנראה  מחזיקת שיא גינס בשימושים שהאדם עושה בה. העם הטיבטי, הנזירי והספגן, הצליח להפיק מבהמה אחת תעשייה שלמה, מפותחת ומרשימה. הנה כמה דוגמאות: מפרוות היק ומצמרו מכינים בגדי צמר צבעוניים ומרשימים. החלב משמש לשתייה ולייצור גבינות וחמאה, וכן להדלקת מנורות שמן המוגשות כמנחות במנזרים. גלליה משמשים לחימום, בעירה ובישול.

החיה עצמה חורשת את השדה ומשמשת גם כלי רכיבה זמין. מעצמותיה ושיניה מעצבים תכשיטים ואביזרי תפילה. על פי האמונה, הגולגלת והקרניים שלה מגינים מפני רוחות רעות, העור המופשט ותורם לבניית תופים לטקסי התפילה, הזנב הוא קישוט דקורטיבי יפהפה, ואת הבשר אוכלים כמובן.

המטבח הטיבטי דל וצנוע. המאכל הלאומי הוא הטאסמפה, המורכב מקמח שעורה קלוי, חמאה ומים. המומו, שהוא מיני קרעפלך (כיסונים) ממולא בבשר יאק או ירקות. בכל פינה בעיר מוצבים עשרות סירי קומות ענקיים, אפופים אדים המציפים את האוויר באדי חום ובריח המומו הטעים.

בחלק הבא: טיול ג'יפים חוצה הימלאיה, נופיה המרהיבים של המדינה והאטרקציות התיירותיות שבה.

• הכותב הוא מדריך טיולים בארצות ההימלאיה בחברת הטיולים "עולם אחר"