זה החינוך, טיפש
על המשותף לאלימות בקרב הנוער, הקטל בדרכים וההשתמטות
מדי יום אנו קוראים בתקשורת, על קטטה ופגיעות בנפש, בקרב בני נוער בישראל, תאונות דרכים, ולאחרונה כותרות רבות עוסקות בתופעת ההשתמטות משירות צבאי לא רק במגזר החרדי, אלא בקרב החברה כולה. פעם היה לנו ברור, כי שרות בצה"ל זו חובה וגם זכות.
מה קרה? איך התדרדרה החברה הישראלית לשפל זה?
הגורם העיקרי לתאונות דרכים, הוא הגורם האנושי, דהיינו, הנוהג ברכב, הולך רגל לא זהיר, או במילים אחרות - אנחנו. גם בתופעת האלימות הגואה ואבדן ערך השירות הצבאי, אצל בני נוער רבים, האשמה מוטלת על הגורם האנושי.
מה הוא אותו גורם אנושי? התשובה, שוב, היא אנחנו, הישראלים ותרבותנו כעם. מדובר בחינוך שלנו.
תנ"צ בדימוס, ראובן אריאב, הפך, לאחר פרישתו מן המשטרה, למורה בתיכון. הוא מספר כי במסגרת עבודתו עם נוער עבריין, מצא שמרבית העבריינים נפלטו בילדותם מביה"ס. לעומת זאת, במקומות בהם השקיעו בחינוך, חלה ירידה בפשיעת נוער.
אותי חינכו הורי, לדרך ארץ, לכבוד לזולת, לרגישות לזולת ולהושטת יד לעזרה כשצריך, לכך שקיום חוק וחובות אזרחיות, הינם בבחינת מובן מאליו. מותר לשאול, מותר לחלוק, אבל חובה לקיים את החוק. מעול, לא עלה על דעתי לעשות שימוש באלימות כדי לפתור בעיות עם בני נוער אחרים.
גם היום בבגרותי, הגם שאיני רואה עצמי אדם מושלם, אני משתדל לעשות שימוש בכלים ובערכים בהם ציידו אותי הורי: כשאני נוהג, אני נותן לנהגים אחרים להשתלב בדרך או לצאת מחניה. אם איני ממהר – אעצור בצד הדרך לעזור לנהג תקוע.
אני מאמין כי רובנו זכינו לחינוך דומה. גם רעייתי ואני מחנכים את שני ילדינו כך.
אך, בשנים האחרונות, איבדנו משהו מן הערכים שהיו כה נהירים וכה טבעיים לנו בשנים עברו. איש לביתו ואיש למשפחתו. החינוך, נשאר איפשהו מאחור ואיתו הערכים, הצדק וכללי ההתנהגות בחברה. לא בכדי גדלו מספר מקרי האלימות בקרב בני הנוער, לא בכדי אנו הורגים זה את זה בכבישים וכשמדובר בשירות צבאי - ישנם מי שנראה להם סביר בהחלט, להשתמט.
באל לפני שנבוא בטענות - שחלקן מוצדקות בהחלט - לממשלה ולמערכת, ראוי שנבחן תחילה את עצמנו:
ראוי כי כל אחד ואחד מאיתנו יקדיש מחשבה לדרך בה הוא מחנך את ילדיו. ומי שלא יעשה כן, ראוי שתוסבר לו הדרך ותאכוף עליו החובה.
כאשר הורים של נער שדקר, פצע או הרג, יחויבו בתשלום פיצויים הולם ובקנס כבד, הורים אחרים יבדקו היטב היכן וכיצד מסתובבים ילדיהם ובאילו ערכים, או חלילה, סכינים הם מצוידים. כאשר הורים לנער עבריין ייבחנו באשר למסוגלותם ההורית - יירתעו גם הורים אחרים ויקפידו על חינוך ילדיהם.
וכעת, לממשלה ולמערכת. בתי הספר, מהווים גורם משלים בחינוך בני הנוער. אכן, אין תפקידו של בית הספר להחליף את ההורים בחינוך ילדים ובני נוער. יחד עם זאת, על בתי הספר להוות סביבה לחינוך ערכי, תרבותי ומוסרי בצד ללימודי מתמטיקה, תנ"ך ואנגלית וכחלק בלתי נפרד מהם.
השקעה מתאימה וראויה בחינוך, חוסכת משאבים רבים במלחמה בפשיעה בעתיד. השקעה בחינוך, תחזיר אותנו להיות חברה טובה ופרודוקטיבית, סובלנית וסבלנית, אדיבה ואיכותית.
חוסנה של ישראל, אינו תלוי רק בגודלו וחוזקו של צה"ל, אלא קודם לכן בחוסן ובאיכות שלנו כעם, כחברה.
בידינו הדבר. ראוי כי כל ראש ממשלה ומי ששואף לכהן ככזה, יחרוט על דגלו, מוחו וליבו, אמת פשוטה זו.
שי ברק, משפטן
