מסיבת שכונה

היה רגע אחד, מתוק וחינני בתוך מסיבת הבר-מצווה השכונתית (ספיישל סיום העונה של "מה קשור") שבגללו שווה היה להימנע מזפזופ. קליפ חמוד, טייק-אוף של הקדימון לגמר "רוקדים עם כוכבים", ובו נראו חברי ה"גיימבויז" לעומתם המה-קשורים ושחקני חיזוק, מבצעים מחרוזת של שירי שנות הששים – הגיימבויז באנגלית, השלישייה במרוקאית. כשהפליאו ב"הווה-הווה" בפזמון של let the sunshine in מ"שיער", פתאום לא הלעיגו, לא הרבו בהעוויות, לא התאמצו לבזות ציבור שלם, לא לחצו על כל בלוטות הצחוק בבת אחת – ופתאום באמת היה נורא נורא מצחיק. אבל זו לא סיבה מספקת להתגעגע או להתיישב מולם בעונה הבאה, אלא אם כן יחולו שם כמה שינויים משמעותיים.

מה קשור מתמחים בהומור נמוך-מצח. השוסים הגדולים שלהם מצויים בתחום הסקטולוגיה, שזו מילה נקייה לתיאור החיבה היתרה שלהם לייצוגים של הפרשות אנושיות. לצידן מככבים רוק וריר, נפיחות וגיהוקים: כשמישהו (בעיקר שלום מיכאלשווילי בלבוש אישה) שותה נוזל כלשהו, תמיד הנוזל נוטף מפיו אל סנטרו. ואת אלה ראינו כמעט בכל מערכון, גם אתמול. לא חשוב אם לועגים לחמסניק המטומטם או לזמר שנפל לסם (שמו – תלם אנוש – היה ההברקה המילולית היחידה אמש), תמיד יהיו שם חברי מה קשור כדי להזכיר לצופים שפיפי זה מצחיק וגרעפסים זה ממש מדליק.

חנוטים בחליפות פארודיות-כשלעצמן, סמוקים ונרגשים, הכבירו השלושה תודות על כל מי שזז בסביבתם ושכחו רק את אבא ואמא. הם גם הזמינו מרואיינים לעשות שכונה ביחד. בעצם, לא שכונה. באסטה. גלית גוטמן מכרה שם את התוכנית הבאה שלה ואת הקמפיין. מודי בראון מכר את התוכנית הבאה שלו ואת הבנק. שלום אסייג חילק בחינם עלבונות לגרוזינים ומכר את ההצגה הבאה שלו. והמה קשורים, מתברר, רוצים גם הם קמפיין. נורא נורא רוצים. אם מישהו ייתן להם ובתמורה יתחייבו לא לעשות עוד עונה, לא תוכלו לשאת את הפרידה?

יצפאן וסוויסה גוייסו לקטע שיכול היה להיות מצחיק אלמלא הבדיחה היתה על חשבון הצופים: ישבו במסעדה ושוחחו על הפרויקט הבא שלהם, סוויסה התעניין באוכל אבל לא בתוכניות העתידות, וכשהמצלמה ביצעה זום-אאוט דרמטי, התגלה שבכל שולחן במסעדה יושב סלב ומתראיין על מה שיש לו למכור באותו רגע. כמה נכון, כמה לא-מצחיק, כי זה הזבל המסחרי שאנחנו צופים בו בערוצים שלכאורה לא משדרים פרסומות. להתעצבן על זה? לא ולא. אסי ישראלוף, בתפקידו כפילוסוף-חמאסניק וזה שלא משחרר נפיחות לחלל העולם, דיקלם את המשפט: "להתעצבן זה להעניש את עצמך על טפשותם של אחרים". אכן.

הגבהה רצינית של המצח שנחוצה לעונה הבאה כרוכה גם בחיבה היתרה של השלושה להומור עדתי. אני מבינה שבישראל 2007, כשתחרות זמר הופכת למלחמה בין רוסיה לתימני לגרוזיני, עדיין אי אפשר בלעדיו. אבל כשכל כולו מוקדש להלעגה שיטתית, לוחצת ומוגזמת על מזרחים, הגיע הזמן שמישהו יאמר למה-קשורים: נכון שכל בני האדם משתינים לעתים קרובות, אבל לא כולם עושים זאת במבטאים מזרחיים. הבחירה לצחוק רק על בעלי מבטאים כאלה ולצרף אל החיקויים גם גגים פיזיים שמגחיכים את אלה – הבחירה הזאת קרויה בעברית, בפשטות, "גזענות".