חיוך רחב משמאל

כבר הרבה זמן שהשמאל הישראלי לא היה אופטימי כל-כך. בגזרה הצרה שבין מרצ, שלום עכשיו ומטה הבנות ז'נבה - בקרב האישים שנמצאים בקשר יומיומי כמעט עם בכירים פלסטינים - חשים שמשהו טוב קורה שם, מאחורי הדלת הסגורה. הרוח בין אולמרט לאבו-מאזן נושבת לכיוון חיובי, הם אומרים, ונערכים לפעול כדי שלא לבזבז את ההזדמנות. איך? דרך חיזוק מעמדו של ראש הממשלה בעיני הציבור.

געגועיו לאוסלו

ישראל כץ מהליכוד מתגעגע לימי אוסלו. לא לאופוריית השלום, חלילה, אלא למאבק. ואם ביילין והחברים נערכים לתמוך באולמרט - בצד השני של האופוזיציה הוא מציע להרים את נס המחאה נגד מה שמתבשל מאחורי הקלעים. "צריך לארגן קמפיין כמו אז", אומר ח"כ כץ. "צריך להוציא ציבורים גדולים לרחוב, לגייס כוחות ומשאבים ולהתכונן למאבק. ממה שמתפרסם, אולמרט מתכנן מסירת שכונות בירושלים וגם חילופי שטחים. זה הרי לא מתקבל על הדעת".  

כץ משוכנע שבדעת הקהל יש עדיין רוב משמעותי נגד נסיגות משטחי יהודה ושומרון. לכן, המאבק יכול ליפול על אוזניים קשובות ולהשפיע על מהלכיו של ראש הממשלה. "לאולמרט אין גב ציבורי", הוא אומר, "הציבור אחרי המלחמה הוא נגד נסיגות ונגד התנתקויות. אנחנו לא מתנגדים למשא-ומתן, אבל צריך לזכור שזה משא-ומתן סתמי". כמי שמאמין שהבחירות יתקיימו במאי-יוני 2008, מבטיח כץ כי אחרי החגים תורגש המחאה בכל הארץ. "התנאי להצלחה הוא התגייסות של המחנה הלאומי והובלת קמפיין לאומי".

אולמרט ואבו-מאזן. משהו זז מאחורי הדלת הסגורה (צילום: עמוס בן-גרשום)

המטרה הראשונית הם הח"כים של ש"ס, ישראל ביתנו וגם קדימה. שם, מאמין כץ, מצויות נקודות התורפה הקואליציוניות. את הדרך לראש של חברי-הכנסת, הוא מציע לעשות דרך הבטן של תומכיהם: "אם נפעל בשטח, במעוזי המפלגות הללו, אם שם נשכנע שהמהלך הזה מסוכן - זה ייצור לחץ על המנהיגים. גם בקדימה יש גרעין מסוים שמתנגד לוויתורים - גרעין משמעותי, שיכול לעשות צרות יותר רציניות ממה שחושבים. אנשים כמו יצחק בן-ישראל או זאב אלקין באים עם אידיאולוגיה ימנית, והם לא יוותרו עליה בקלות. אנחנו חייבים לדרבן אותם לפעול נגד התוכניות של אולמרט".

זליכלנד

ביום שלישי, בעיצומה של ישיבת הוועדה לביקורת המדינה, זה כבר נראה קצת מגוחך. ד"ר ירון זליכה ישב מול הבוס הישיר שלו - שר האוצר בר-און - וחיוך זחוח מרוח על פניו. אפס יראה, אפס כבוד. מבט

 על השולחן המרובע עורר לרגע מחשבות לגבי המציאות שנוצרה סביב החשב הכללי. למעשה, זו כבר אינה מציאות, זו טלנובלה: זליכה מעבר לפינה. איפה שלא תסתכל, הוא יטיח בך שאתה מושחת, שאתה משקר, שאתה רודף אותו. הוא גם יקבע לעצמו את המועד לפרישה מהמשרה הרמה. זליכלנד, לא פחות ולא יותר. אילו היה קצין בכיר בצה"ל או במשטרה יושב בוועדה חשובה של הכנסת וטוען כי ראש הממשלה שקרן, או מודיע כי הוא יפנה את מקומו כשיתחשק לו - המדינה הייתה רועשת וגועשת. רגע אחד של חסד לא היה ניתן לקצין הבכיר, שהעז להטיח דברים כאלה בבוסים שלו. אבל לזליכה מותר, כי הוא, כך אומרים, נלחם בשחיתות.

כמה עולה סולחה

המתיחות בין בנימין נתניהו לסילבן שלום מסרבת לדעוך. השבוע הודיע רובי ריבלין כי יפעל ל"יצירת צירי הידברות" בין השניים, כדי לאחות את הקרע שנוצר סביב הפריימריז האחרונים. גם ראש העיר אריאל, רון נחמן, מתכוון לפעול בנושא, וטוען שקיבל את ברכת הדרך משלום. לא מן הנמנע כי בשבועות הקרובים תתקיים פגישה לילית בין שני האישים, לליבון העניינים ולניקוי השולחן. ליו"ר הליכוד, מיותר לציין, זה יעלה הרבה. אולי אפילו בשריון המקום השני.