אילנה ראדה: גם השנה ארדוף אחרי הצדק

"תאיר היא זו שנותנת לי את הכוח להמשיך, אבל לפעמים אני כועסת עליה, ושואלת אותה למה, למה את נותנת לי כוח להמשיך? למה את מאפשרת לי לראות את התופת להיות חלק מהחיים האכזריים האלה? הייתי רוצה להיות שם איתך". השנה שחלפה נצרבה בזיכרון של אילנה ראדה כשנה הקשה בחייה, הרצח האכזרי של בתה תאיר ז"ל רצח אשר טלטל מדינה שלמה הותיר אותה חסרת כוחות. במהלך השנה היא מוצאת עצמה מתנהלת בין ביקורים בבית הקברות לדיונים בהיכל המשפט המחוזי בנצרת, מנסה לשוב לשגרה - אך מתקשה.

ראדה מספרת כי הדבר היחיד שמחזיק אותה ודוחף אותה להמשיך קדימה הוא סימן השאלה המרחף מעל הרצח, שכן על אף שהמשטרה הניחה ידה על חשוד בביצוע הרצח והפרקליטות הגישה כנגדו כתב אישום - ראדה טוענת שהפאזל לא הושלם. היא מבטיחה כי גם בשנה החדשה תוסיף ותהפוך כל פינה עד שתמצא את האשם האמיתי.

החיים של משפחת ראדה התהפכו ערב אחד, בתחילת חודש דצמבר האחרון. תאיר, תלמידת כיתה ח' בת 14 בבית הספר "נופי גולן" שבקצרין, לא שבה לביתה. אילנה זוכרת שדווקא באותו היום חרגה מהרגלה ולא התקשרה אליה בשעה הקבועה שבהן היו רגילות לשוחח. השעה הקבועה הזאת, 13:30, התבררה לאחר מכן כשעת הרצח של תאיר.

"אני זוכרת את הלשונית של הדלת המעידה על כך שהדלת נעולה. אז לא הבנתי שהיא עוד לא הגיעה הביתה, חשבתי שהיא שמה את התיק והלכה לחוג", מספרת אילנה. החיפושים אחרי תאיר החלו כמה שעות לאחר מכן. בני משפחה, חברים ושוטרים סרקו כל פינה אפשרית, עד שבשעות הערב קיבלה אילנה מבעלה את שיחת הטלפון ששינתה את חייה: "שמואל היה על הקו והודיע לי שתאיר מתה, אז הכול נמחק לי פתאום לא ראיתי דברים לא ראיתי אנשים, מאז הכול השתנה".

"זה היה המבט שלה כשנרצחה" (צילום: אביהו שפירא)

כמעט עשרה חודשים חלפו מאז הרצח האכזרי. בני משפחת ראדה מקצרין הפכו לחלק בלתי נפרד מהסלון של כל בית בישראל. אילנה התראיינה בכל מקום וביקשה לזעוק את זעקתה כנגד בית הספר שכשל במילוי תפקידו, כנגד המשטרה שלא עשתה די בכדי למצוא את הרוצח האמיתי, וכנגד חברותיה שנהגו ללוות אותה מידי יום הביתה - ודווקא ביום הרצח אף אחת מהן לא התקשרה בכדי לברר היכן היא ולאן נעלמה.

"סימני השאלה זועקים לשמיים"

"עולים כאן סימני שאלה הזועקים לשמים, אך אני בטוחה שהסבלנות תנצח ובסוף האמת תצא לאור". כחלק ממלחמתה היום-יומית מנהלת ראדה שיחות עם בתה: "אני מתחננת אליה שתעזור לי, שתחרוג ממנהגה ולא תגן על אף אחד - כי לה כבר עשו את הגרוע מכל, שתספר לי את האמת".

אילנה מספרת כי היא חשה שנשמתה התאחדה עם זו של תאיר זמן קצר לאחר הרצח: "יום אחרי הלוויה כששכבתי במיטה בלילה הרגשתי שמתהפכת לי הבטן, כאילו הנשמה של תאיר נכנסה לתוכי, ומאז היא זו שמכוונת אותי, אני יודעת שבסוף נגיע לתשובה. הכל שאלה של זמן".

בית משפחת ראדה התמלא בשנה האחרונה בחיבוקם החם של אזרחים רבים שחשים בצורך להתקרב, לנחם ולגעת. אלפי מכתבים, תמונות וציורים נשלחו מכל רחבי הארץ. אחד הציורים שצויר על ידי תלמידים ממגמת האומנות בבית הספר הוא הציור שאליו התחברה אילנה יותר מכול. "אני יודעת שזו הייתה ההבעה האחרונה על פניה רגע לפני שנרצחה, הבעה של תדהמה ממה שהיא רואה, הבעה של הלם ופחד".

"הנשמה של תאיר נכנסה לתוכי" (צילום: אביהו שפירא)

מלבד אותם אנשים המבקשים לחבק, נדמה כי יש גם בעלי מקצוע שזיהו את הפוטנציאל התקשורתי הגלום בפרשה, ביניהם עורכי דין, חוקרים פרטיים ומעלות באוב. אילנה אומרת כי היא מודעת לכך שיש המבקשים "לתפוס טרמפ" על הסיפור, אך מוסיפה באותה נשימה כי על אף העזרה הרבה לה היא זוכה מאותם גורמי מקצוע - היא אינה מוחזקת בידיים של אף אחד מהם וחשה עצמאית במאבק. 

את ראש השנה הזה תציין אילנה ראדה מחוץ לבית, אצל בני משפחה. לדבריה, האור של הבית כבה עם לכתה של תאיר. היא נזכרת בשיחה המשפחתית האחרונה סביב שולחן השבת, ימים ספורים לפני הרצח: "אמרנו לתאיר שעוד כמה שנים היא הולכת כבר לצבא, ואני הוספתי שעם הכישורים והיכולת שיש לה - הייתי מאוד רוצה שתתגייס לחיל האוויר ותהיה טייסת, תאיר שתקה רגע חייכה ואמרה 'נו באמת אמא? מה יש לי לחפש שם בשמים למעלה?"