"התחלתי לעבוד מהבית, ומאז אני רב עם אשתי"

שאלה:

אשתי ואני בני 60. שלושת הילדים עזבו את הקן, אבל עדיין לא נשואים, עקב נסיבות שונות. בשנה האחרונה אני ממשיך לעבוד מהבית. בהתחלה אשתי התנגדה לכך, אף על פי שיש בביתנו חדר פנוי שמתאים לעבודתי. מאז ששנינו נמצאים בבית, יש הרבה מתח ומריבות. מה אפשר לעשות כדי להשרות בבית אווירה יותר נוחה וחברית בבית למרות הכל?

תשובה:

השאלה שאתה מעלה בטח תעניין הרבה אנשים שמגיעים לגיל בו הם "חוזרים הביתה": גברים שיצאו לפנסיה, מלאה או חלקית, או צימצמו את היקף עבודתם, וחוזרים להיות נוכחים בבית שעות ארוכות יותר. לא פירטת אם אשתך לא עובדת, אבל מהשאלה שלך אני מבינה ששניכם נמצאים הרבה יחד בבית, וזה כנראה מוליד חיכוכים. אז, קודם כל, אתם לא לבד. הנושא של הזוגיות בגיל הפנסיה הוא נושא שחשוב לתת עליו את הדעת – ראה גם בכתבתי על השלבים השונים של הזוגיות.

ראשית, המלצה: אתם מוזמנים לצפות בהצגה המצוינת של תיאטרון הקאמרי "עקר בית", המספרת על גבר שפרש משירות בקבע ומוצא עצמו פתאום בבית. גם שם, החיים שלו ושל בת זוגו אינם קלים.

כשזוג מגיע לשלב בו שניהם עובדים פחות, או בכלל לא, עליהם להתארגן מחדש להרגלי חיים חדשים. קודם כל, חשוב להכיר בכך, שחלו שינויים בחיים. שנית, אם אשתך היתה עקרת בית, או היתה רגילה לנהל את כל ענייני הבית, יכול להיות שהיא במתח בגלל חששות שאתה "תחדור" לטריטוריה שלה. ההצעה הפשוטה ביותר, והחשובה ביותר לדעתי, היא לשאול אותה, באופן פתוח. שהיא תגיד האם הנוכחות שלך בבית מפריעה לה, ולמה בדיוק. נסה להקשיב לה בפתיחות, להבין מה בדיוק מפריע לה וכיצד אתם יכולים לעשות כך ששניכם תהנו מהשהייה בבית.

אחרי שהבנתם, נסו גם להגדיר ציפיות, מה כל אחד צריך מבן הזוג כדי שלא תדרכו אחד לשני על הבהונות. אולי תעשו "מערכת שעות" ותגדירו זמנים בהם אתה עובד או עסוק, והיא חופשיה לעשות את הדברים שהיא רגילה לעשות. נשים רבות נלחצות מהפנסיה של בן הזוג, כי הן פוחדות שעכשיו הוא יצפה ל"שירותים" שונים (אוכל, סידורים) וזה יפגע בסדר היום שלהן. נשים אחרות חוששות מביקורת, או מדברים שונים. כדי לך לבדוק ולגלות מה בדיוק מפריע לאשתך ואיך תוכל להרגיע את החששות שלה.

לא לצפות מעצמכם להיות כל היום יחד

באופן כללי: בני זוג שעומדים לפרוש לגמלאות ולהימצא בבית יותר, כדאי שידאגו להשאיר זמנים שבהם יהיו עצמאיים. לא לצפות מעצמם להיות כל היום יחד, לא להעביר ביקורת על מה שהשני עושה, לתכנן את היום כך שיתאים לצרכים של כולם, ובכלל - לשמור על נפרדות ועל מרחב עצמאי, למרות המגורים המשותפים.

עם הפרישה לגמלאות, יש כל מיני חלומות ומשאלות. אולי אחד רוצה רק לנוח או לצפות בסרטים, ואחר רוצה לעשות סידורים ולחפש עיסוקים, כמו התנדבות. רצוי לא לכפות זה על זו את הפעילויות שנראות לכם טובות ביותר, אלא לפרגן לכל אחד מבני הזוג את החלומות שלו. עם זאת, מומלץ גם לרקום ביחד כמה עיסוקים משותפים, שישמרו על הקשר הטוב וההנאה המשותפת.

אנשים שהיו רגילים להיות עצמאיים, בעלי קרירות או עיסוקים עצמאיים, מוצאים עצמם ב"סיר לחץ" של שהייה משותפת, ומותר להכיר בכך שזה יותר מדי. בילוי בנפרד מידי פעם עם חבר טוב, או ביקור אצל הילדים, יכולים לאוורר וליצור חשק להיפגש מחדש בסופו של יום.

יש לכם רעיונות נוספים כיצד לעבור בשלום את שנות הגמלאות והפגישה מחדש בבית? נשמח לקרוא על כך בתגובותיכם.

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.

האתר של עירית