שמונה שבועות אחרי זעזוע הקיץ בבורסות העולם, נראה כאילו שום דבר גדול לא קרה. ירידות, עליות, ואז שוב ירידות. אבל המדדים המובילים לשערי המניות נמוכים כיום, מלונדון ועד ניו-יורק, ב-6% עד 8% מרמת השיא שלהם בחודש יולי. זו התכווצות בלתי-מרשימה, שאפילו לא זוכה לתואר "תיקון" ( תיקון משמעו נפילת בורסה לפחות ב-10%), קל וחומר לתואר "מפולת".
ובכל זאת, לפני שאנחנו מכריזים על "עסקים כרגיל", כדאי לקחת בחשבון את האפשרות שאולי מדובר בתנודות שמסתירות מגמת ירידות ארוכת טווח. ותיקי הבורסות קוראים לתופעה כזו "מלכודת פתאים" או "מלכודת דבש": מניות שאך אתמול נראו יקרות מאוד, מצטיירות לאחר התיקון הראשון כמציאות של ממש. אך ייתכן שבמגמת השפל שתשרור בעתיד, יראה מחירן העכשווי גבוה מדי.
העבר הבורסאי לא יכול לשמש כמכשיר ניווט כשיר להווה. התנאים בשווקי ההון משתנים כל מספר שנים, הזרמים בכלכלה הבינלאומית מתחלפים, המדיניות פושטת ולובשת צורה. מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
האנליסטים האמריקאיים אוהבים מאוד להשוות בין מסלולים של מדדי המניות בעיתות משבר – ולצייר אותם זה לצד זה, כאילו יש משהו גזור מראש במהלך של זעזוע בורסאי זה או אחר - אך אין בכך ממש. כל זעזוע ויחודו. כל תנודה - והאקלים הכלכלי-פיננסי הייחודי שבו היא מתרחשת.
המפולת של וול סטריט באוקטובר 1987, למשל, בה צנחו ביום בהיר אחד שערי המניות בבורסה הגדולה של ניו יורק ביותר מ 20%, נותרה עד היום סתומה ומעורפלת, הן באשר לסיבותיה והן באשר לכוחות שהביאו לסיומה ולהתאוששותה המהירה. קראתי אי-אילו דוחות של ועדות חקירה על מה שקרה באותו "אוקטובר השחור" ולא החכמתי; עובדה היא שמיד לאחריה נפתח עשור כמעט רצוף של עליות מהירות בשער המניות בבורסות האמריקאיות. יום הדין נשכח כלא היה.
כך גם בהמשך לעוד שני אירועים בורסאיים הזכורים לרעה: המגפה הפיננסית האסייתית שפרצה בתאילנד בקיץ 1997 והכתה בשוקי ניירות הערך של ארה"ב בסתיו 1998, והפיגוע ב"מגדלי התאומים" בניו יורק בספטמבר 2001. הירידות החדות במחירי המניות בשני תאריכים אלו יצרו הזדמנות מופלאה לקניות בזול, שלא הייתה בחינת "מלכודת פתאים": השווקים התאוששו תוך זמן קצר ושברו שיאים.
כנגד סערות חולפות אלו, שרירה וקיימת הצלקת של המפולת בנסד"ק, שוק מניות הטכנולוגיה, באביב 2000 . אז צלל הנסד"ק במרוצת שבועות אחדים ב 50% – ולא התאושש עד היום. במונחים ריאליים, הלוקחים בחשבון את האינפלציה, מדד נסד"ק נמוך כיום בלפחות 60% ממה שהיה בשיאו במארס-אפריל לפני שבע שנים.
גם המפולת השוק המניות היפני בשלהי שנות ה-80 ' של המאה העשרים לא חלפה מאליה: היא נמשכה למעלה מתריסר שנים, עם פרקי התאוששות קצרים ונפילות. בכל פרק התאוששות כזה נמצאו לא מעט משקיעים שהאמינו כי הגרוע מכל כבר מאחוריהם, התנפלו על המניות – והפסידו.
בכל האירועים הבורסאיים האלה - ודומיהם - שיחקה המקריות הטהורה תפקיד גדול ממה שהמשקיעים והפשרנים נוטים לחשוב. בני מזל התעשרו, חסרי מזל התרוששו.
נחזור כעת לספטמבר 2007 . מצד אחד, מצבה של הכלכלה האמריקאית ( לפי נתוני הרבע השנה של השנה ) השתפר משמעותית. הגרעון הממשלתי הצטמצם, היצוא גדל, השכר עלה, האינפלציה נסוגה אל מתחת ל-2% והרווחים של החברות שמניותיהן נסחרות בבורסה הגיעו לשיא כל הזמנים.
מצד שני, משהו מסוכן מתבשל במעמקי הסירים של שוקי ההון והאשראי. קולות של בעבוע רעיל עולים משם. מי וכמה הפסיד על מתן משכנתאות ללווים בעיתיים? מי וכמה הפסיד על אגרות חוב שמשכנתאות אלו שימושו להן כגיבוי? מי וכמה הפסיד בקרנות גידור, במשכירי השקעה אקזוטיים, בסחר בסיכונים? אולי מדובר בשבר עמוק שטרם נחשף במלואו, ואולי רק בשריטה קלה? ועיקר: מה תהיינה ההשפעות של הקשיים בשוקי הנדל"ן והדיור על הצרכן האמריקאי? האם יבין סוף-כל-סוף שאינו יכול לנצח לחיות מעל לאמצעים שלו ויתחיל לחסוך?
לך תדע. האי-וודאות עמוקה. המידע הכלכלי-פיננסי מועט והניחושים מרובים.
לפיכך, התחזית האישית שלי לפתיחת תשס"ח, היא:
- הכלכלה האמריקאית תושפע לרעה מהבעיות שנחשפו במגזרי האשראי, הפיננסים והמשכנתאות. היא תיחלש, קצב צמיחתה יואט ואולי אפילו ייעצר כליל. לא מדובר בשפל או משבר, אלא, במיתון.
- כהכנה להחלשות המשק הצפויה, יורידו הנגידים של הבנקים המרכזיים בעולם את הריבית. ראשון יעשה זאת בעוד עשרה ימים היו"ר של הבנק המרכזי של ארה"ב, פרופ' בן שלום ברננקי. הוא יפחית את הריבית עוד בחודש ספטמבר לפחות ב-0.5%.
- הפחתת הריבית תהיה מוצדקת גם משום שהאינפלציה בארה"ב ובמערב כולו נסיגה, או לפחות עברה את שיאה. עם התפשטות תחושת ההאטה במשק הגלובאלי נחזה בהוזלות של נפט, חומרי גלם, סחורות חקלאיות, הובלה וגם אשראי.
- הפחתת הריבית מחד וההאטה מאידך יפעילו שני כוחות מנוגדים על שוקי המניות בארה"ב ומחוצה לה, כולל בתל-אביב. קשה לנבא את התוצאה של מקבילית הכוחות הזו, אבל, לטעמי, עוד לא עברנו את נקודת השפל. התיקון כלפי מטה בשוקי ניירות הערך (ירידה מצטברת של 10% עד 15%) טרם מיצה את עצמו. יסודות שווקי האשראי עדיין לא שופצו והסיכונים עדיין לא מתומחרים כראוי.
- 5. חולשת כלכלת אמריקה תקרין תנאים-של-מיתון גם על ישראל. היבוא לארץ יוזל, האינפלציה שוב תיעלם מהכותרות ופרופ' סטנלי פישר יימנע מהעלאת הריבית. מנגד, היצוא הישראלי שממילא מקרטע בחודשים האחרונים, יפגע מצינון הביקושים העולמיים. המשקיעים הפיננסיים הזרים "יחזרו הביתה" והיזמים והקבלנים הישראליים הפועלים בשווקי נדל"ן זרים עלולים לספוג הפסדים. אני ממליץ בחום לבנקים הגדולים לבדוק היטב את איכות תיקי האשראי שלהם.
היזהרו אפוא מהימים הנוראים.
