יש אלטרנטיבה

המצעד של המדינה מאחורינו ועכשיו, אחרי מתקפת המיינסטרים, הגיע הזמן לשעת המוזיקה האחרת. יש שיכנו אותה "אלטרנטיבית", אבל לנו יש כמה ביטויים אחרים.

במסגרת שיתוף הפעולה בין ynet לרדיו תל-אביב, אנחנו מגישים לכם סיכום של האמנים, השירים והתופעות הכי מעניינות שקרו השנה במוזיקה הישראלית, שלאו דווקא נכללו במצעד של המדינה.

ביום שני הקרוב (17.9) בשעה 22:00, תשודר תוכנית מיוחדת במסגרת תוכניתה של דנה בלום - "Made In Israel", שם נרחיב על כל הנושאים שלפניכם, וגם נשמיע המון המון מוזיקה. 

על קו התפר

השנה הזו הסתמנה תופעה מבורכת, שיש לקוות שתמשיך להתחולל ולהתעצם גם בשנים הבאות. אלבומים איכותיים, כאלה שלא נכתבו מראש כדי להיות להיטים ובמקום לכוון אל החוץ כיוונו אל התוך, אך זכו להצלחה. המסקנה המתבקשת מכך היא שכדי לזכות באהבת הקהל המיוחלת לא מוכרחים להתחנף אליו. אפשר ואפילו רצוי לשכוח ממנו ופשוט ליצור יצירת אמת פרטית לגמרי.

אחת הדוגמאות הבולטות לתופעה הזאת היא "עזרה בדרך" - אלבומו של נעם רותם. החומרים האישיים והכואבים שמהם בנה את יצירתו, שהתבססה על חוויות קשות של מחלות ומוות, נגעו ללב רבים והקסימו אותם.

המעבר של רותם לקריירת סולו בשנות האלפיים, והתמדתו והתפתחותו כיוצר פעיל יצבו השנה את הצלחתו האומנתית והמסחרית. כמובן שאין די בחשיפה בלבד, גם אם היא כנה לחלוטין, ולצורך האהדה וההצלחה נדרשים קודם כל כישרון ליצור שירים יפים ומרגשים ויכולת טובה להגיש אותם. השילוב בין הגורמים האלה, הגלויים בתוצאה אך החמקמקים בהגדרה, בתוספת "מזל", כלומר העיתוי שבו מתרחשת הפריצה - הוא המפתח ליצירות מופת.

"מלכת הפלקט" הוציאה את אלבומה הראשון בסוף שנות התשעים ואומנם זכתה להערכה, אך לא הצליחה לעבור את קו הגבול המיסתורי שמפריד בין השוליים לזרם המרכזי.

פונץ' היא להקה שבאופן מודע לא משחקת לפי הכללים המקובלים של השוק. האלבום "פינוקיו" שיצא השנה הוא יצירה מרשימה בזכות השילוב המרטיט שבין יופי לאמת. יש בו שירים שמנסים לחשוף את מה שמתחת לכיסויים המיומנים והשקריים שלנו כעם וכאנשים פרטיים. "עצב הופך לפלסטיק לאור היום. כסף, מסטיק, מקום ראשון", הם שרים בשיר "צונאמי ציוני", ומוסיפים: "והנה בא הגל העצבני הראשון. הנה השררה שקיבלתי והייתי שאנן. והנה הדם שראית ואמרת יעבור. אתה הורג אותי. אני אוהב אותך. אני אסגור אותך".

השירים באלבום, שמתקשרים היטב במנגינות הולמות עם כל מי שמוכן להקשיב להם, מספרים סיפורים על מישהו שחוגג את יום הולדתו ה-405, על "האיש שלא ידע להיפרד" ושואלים "מה אתה עושה עם לב שבור, ילד, כשאין לך אף אחת לשבור את הלב בשבילה". שירים מסוימים באלבום כמו "עוף על כנפי הדמיון" זכו להצלחה מסוימת ברדיו, כל השאר עדיין מחכים לכם.

במשך השנה הזו יצאו גם אלבומים טובים שנבצר מאיתנו להזכיר אותם ולהמליץ עליהם. תזכורת חלקית (מדי): "הבזק אור חולף" של שאנן סטריט, אלבום הבכורה של חן קליין, "הייקו בלוז" של דויד פרץ, "חלומות חורפיים" של עודד גדיר, "כדור שמחה" של שרון קרלן ו"שנייה אחת לפני" של אייל קופמן. אנו מתנצלים בכנות בפני הראויים לא פחות, שעדיין לא נמצא להם גם המקום הזה. (תימורה לסינגר)

הפאנק רוק פורץ

בקיץ שעבר, רגע לפני שחברי להקת הפאנק-רוק המוצלחת "Useless ID" היו אמורים להפוך לאלילי הנוער החדשים ולהגיש את "אקזיט", הפאנק-רוק הישראלי, ביחד עם המטאל המקומי, החלו מתפרצים במהירות היסטרית ובכל פינה. האופנה והלהקות שכבשו את המועדונים הפכו את הרוק'נרול המשעמם בתל-אביב, למשהו טרי, צעיר ורענן.

אחת הסיבות שהפאנק-רוק והמטאל מצליחים לשמר את התכונות האלה בשנה האחרונה קשורה ישירות לאינטרנט, וכשאומרים את המילה "להקות" ביחד עם המילה "אינטרנט", המילה שכמובן צריכה להגיעה מיד לאחר מכן היא "מייספייס". הלהקות הישראליות שמעדיפות לשיר באנגלית שמו השנה את מייספייס על מפת הסצנה, ואת הסצנה על מפת הרשת.

בניגוד לרוב להקות הרוק הישראליות, כמו מוניקה סקס, שייגעצ, סינרגיה ושות', שלא מקדישות מחשבה לדרכי שיווק מקוריות ואביזרים, הלהקות האלטרנטיביות הישראליות, שפניהן מועדות בסופו של דבר לחו"ל, משקיעות מאמץ רב בתחום.

לשמחת המעריצים הן מוכרות חולצות ואביזרים שונים בהופעות ומשדרגות ומעדכנות בכל רגע את עמודי המייספייס שלהן כאמצעי שיווקי. 

בתחילת השנה האזרחית להקת המטאל "WhoreXCore" שיווקה את המופע החגיגי שלה במועדון התיאטרון ביפו בצורה נפלאה. כל אחד מחברי הלהקה, שמחזיק בחשבון משלו ברשת החברתית, יצר תמונת פרופיל של פניו מלאות בדם, כשלמטה מופיע תאריך המופע בלבד. לא עבר זמן רב וגם החברים של הלהקה הציגו את התמונה הראשית בדף שלהם עם פרצופים שכאלה. מהר מאוד כל הסצנה רצתה תמונה כזאת ולא יכולת לדפדף במייספייס מבלי לראות לפחות פרצוף אחד מדמם עם תאריך ההופעה. הכל על מנת לתמוך בלהקה ולשווק את ההופעה בצורה הכי מגניבה וויראלית שיש.

בימים אלה, אפשר לראות שלהקת הסקא "קיובן בי" משתמשת באותה הטכניקה, וגם הרכב ההיפ הופ והפאנק "פרברים רפיוג'יז" השתמש באותה הנוסחה.  

מעבר לשיטת השיווק המקורית, "פרברים רפיוג'יז", ההרכב האנרגטי שהגיע ממכבים-רעות, היה גם לאחד הדברים הכי מסקרנים ובועטים שידעה הסצנה האלטרנטיבית. אלבום הבכורה שלהם שיצא השנה, "Rapperrarium", הוא אחד האלבומים הישראלים הכי טובים בכל הזמנים, מבלי להגזים.

הכישורים הוווקליים של חמשת הראפרים, הטקסטים השנונים והמצחיקים והגרוב המעולה של ההרכב שמאחורה היה לסערה סוחפת בסצנת המוזיקה הלועזית שאי פעם יצאה מישראל. לצערנו, לאחר שנים רבות של עבודה ורגע אחרי שהוציאו את אלבום הבכורה, הלהקה החליטה להתפרק.

למזלנו הפרברים לא לבד. במהלך השנה זכינו לראות אמנים צבעוניים כמו להקת הפאנק-רוק "Got No Shame" שממשיכה להופיע במלוא המרץ ועומדת בימים אלה בפני אלבום בכורה. התופעה ההיסטרית ששמה רונאל אמיר, ילד בן 10, שמנגן, שר, מקליט ועורך את כל מוזיקת הפאנק-רוק והנויז המצחיקה שלו בעצמו, וכמובן "ביט 69", ילדי הפאנק-רוק והפופ-פאנק המוכשרים שהצליחו השנה לחדור היישר לתוך המיינסטרים.

מעניין כי מאחורי רוב האמנים האלה עומד לייבל אחד, "היי פייבר" (High Fiber). הלייבל העצמאי עובד ימים כלילות כדי לשדרג את המוזיקה הזו לסצנה שווה במיוחד. עכשיו, עם בוא השנה החדשה, לנו רק נותר לקוות שההשקעה הזו והרצון לייצר דברים בצורה המרעננת ביותר, לא יעלם. (אור ברנע)

הדודה מאמריקה

אפשר להתווכח רבות אם לסצינה האלטרנטיבית הישראלית יש קיום מחוץ לגבולות תל אביב אבל בשנה האחרונה הייצוא גדל וגדל ומתברר יש כמה שלוחות גם מזרחית לאיילון, ואפילו מחוץ לגבולות הארץ. האנדרגראונד הישראלי מגיע עד לניו-יורק, לונדון, ברלין או אפילו לכפרים קטנים בדרום צרפת.

בברוקלין, למשל, שמתפקדת כמין רמת גן של מנהטן, תוכלו למצוא את הכשרונות הגדולים של המוזיקה הישראלית באולפנים, חדרי חזרות ואפילו בלייבל בבעלות ישראלית. למשל, ה"בלקן ביט בוקס" (תומר יוסף, תמיר מוסקט, אורי קפלן ועוד), המוכר בישראל, פועל בניו יורק ומסתובב בפסטיבלים ברחבי עולם, ואף הוציא השנה בהפצה בינלאומית את האלבום "Nu Med", ששמו מתכתב עם המזרח התיכון.

מסתבר שהמושג "שתי הופעות בלבד בישראל" לא שמור רק להפקות של שוקי וייס, אלא גם להופעות של זה שלמד איתך בחטיבה. אחת לכמה חודשים אמנים ישראלים הפועלים בחו"ל נוחתים כאן ואנחנו מתים לטעום מהטובלרונים שהם הביאו מהדיוטי פרי. האורחים לרגע, כמו המוזיקאי והבסיסט יוסי פיין, הזמרת רות דלורס וייס וההרכב "Third World Love", מודיעים כי הם כאן לכמה הופעות בודדות, מגיעים עם חוויות מפסטיבלים בעולם ובלי מבטא זר וממלאים מועדונים.

להקות האלטרנטיב: "המונוטוניקס", "ED", "לבנון" ו"הג'נדרס" עדיין נוסעים באוטובוסים של אגד ולא בסאבווי, אבל במהלך השנה האחרונה גם הם ניסו את מזלם בסיבובי הופעות מול אמריקאים או גרמנים מיוזעים. ממשכנם בדרום תל אביב הם משתמשים באינטרנט כדי לעשות לעצמם בוקינג להופעות בחו"ל.

אחרי שנסעו רחוק והופיעו שבע פעמים בשבוע בפלורידה, טקסס וגם במקומות שקשה למצוא על המפה, הם שבים לזרועות הקהל הישראלי, שמתפעל מההישגים בניכר וטורח להצביע ברגליים. השגרירה התורנית היא אונילי (המוזיקאית נטלי אוחיון), שסירבה להצעה מפסטיבל במדריד בגלל שהתאריכים התנגשו עם יום כיפור.

ואם כל הפעילות הטרנסאטלנטית הזו לא מרשימה מספיק, תמיד יהיו את אלה שאנחנו ממהרים לנכס לעצמנו. קרן אן מצליחה בצרפת? מיד נשלפות תמונותיה בתור ילדה בת שמונה בחפירות קיסריה והיא נשלחת למילואים בחזית הצפונית עם הגנרל דייויד ברוזה. הכהן מתיסיהו כבש את המצעד האמריקאי והבין מהר מאוד שהבארבי טוב ליהודים ואפילו סטיבן ווילסון התחיל לשתות קפה בבן-יהודה  למרות שבתעודת הזהות שלו מופיעה תמונה של המלכה. (דנה בלום)

• מי היה האמן האלטרנטיבי האהוב עליכם השנה? מהו השיר האלטרנטיבי של השנה? טקבקו את ההצעות שלכם ואת האמנים והשירים המעניינים ביותר שפעלו השנה לדעתכם, ואנחנו נשמיע אותם בתוכנית מיוחדת ביום שני הקרוב ברדיו תל-אביב. את הטוקבקים המצחיקים ביותר גם נקריא בשידור. כדאי לכם.