שי דרומי: "זו הייתה השנה של הרוב הדומם"

היום-יום של שי דרומי בחודשים האחרונים מתנהל בין חוות 'שם' שבקצה אחד של המדבר, מקום עבודתו ביום, לבין ישוב בקצהו השני – שם הוא לן בלילה. אלו הם תנאי מעצר הבית שבהם הוא נתון. בין לבין הוא מגיע לדיונים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם הוא עומד לדין בגין הריגת אבו טראש, צעיר כבן 25 תושב הנגב.

המערבולת שאליה נקלע דרומי יכולה ללמד משהו על התנהלותן של רשויות המדינה, הכוללות לא מעט מבוכה וחוסר אונים. "מקרה דרומי" העלה לסדר היום את מצוקת החוואים בנגב והמציאות הלא פשוטה שבה הם חיים ומנסים לעבד את האדמה. דרומי מגדיר עצמו כציוני. אהבת הארץ היא ששלחה אותו להתגורר בין הפטיש הפלסטיני לסדן הבדווי, במקום בו ריבונותה של המדינה עומדת למבחן מדי-יום. 

לו היו שני השודדים שהפתיעו אותו נסים על נפשם, או "מצליחים" במשימתם, לא היה הציבור נחשף למורכבות חיי היום יום של דרומי ושל עמיתיו.

כולם אשמים: העוני וההזנחה במגזר הבדווי, שמובילים בכוח את נערי השבטים לפשע ולגניבה. אוזלת ידה של המשטרה ומערכות אכיפת החוק, אשר מאפשרים את אותו "מערב פרוע" בשטחי הנגב. האצבע על ההדק של אותם מתיישבים בודדים ועוד סיבות רבות. אך עד שיוכרע העימות הרעיוני - לדרומי עדיין לא ממש ברור מה עליו לעשות אם גם היום יופתע על ידי שודדי בקר.

טקס נטיעות המוני שנערך בחווה (צילום: פלג חבצלת)

העובדות ברורות לכל וחשופות לשמש המדבר. המשטרה לא בסביבה. השודדים, במידה וייתפסו - יחזרו לסורם עת ישתחררו ממעצר, אזור הספר ריק מאדם ומתיישביו בודדים בכל מובן. לאחר שעדריהם נגזלים על בסיס יומי, הם נאלצים להתמודד מול הביורוקרטיה וחברות הביטוח.

במבט לאחור מסכם דרומי את השנה המטלטלת שעבר בנימה פייסנית: "זו הייתה השנה של הרוב הדומם, שרוצה לחיות בשלום עם השכנים הקרובים והרחוקים. אני מקווה שכולנו נדע להגיע לזה במהרה".