"הייתי במתח מ-2 לפנות בוקר, ועכשיו אני רגועה, כי אני יודעת שהבן לא יחזור יותר לבסיס זיקים" - כך אמרה אמש (ג') ל-ynet נאוה זדה מאשקלון, שבנה הבכור סיים אתמול את הטירונות בבסיס שספג פגיעת קסאם.
40 חיילים שנפצעו כתוצאה מנחיתת הקסאם עודם מאושפזים בבתי-חולים בדרום ובמרכז. חייל אחד פצוע קשה, שבעה פצועים בינוני ו-32 פצועים קל. בתוך, ירי הרקטות לאזור נמשך. אמש נורו עוד שני קסאמים
ולא גרמו לנפגעים או נזק.
קסאם בבסיס הטירונים:
במרכז הרפואי "שיבא" בתל-השומר מאושפזים חייל פצוע קשה, וחברו - פצוע בינוני. חמישה פצועים בינוני ו-26 פצועים קל מאושפזים בבית-החולים "ברזילי" באשקלון. חייל אחד פצוע בינוני מאושפז במרכז הרפואי "סורוקה" בבאר-שבע. ארבעה פצועים קל-בינוני ושני פצועים קל מאושפזים ב"הדסה עין-כרם" בירושלים.
משפחות החיילים שסיימו את הטירונות שמחות מחד גיסא על כך שהבנים שבו הביתה בשלום לחופשת החג, ומאידך גיסא זועמות ומתפלאות על כך שהבנים נשלחו למקום לא מוגן, כשהם חסרי ניסיון צבאי.
"דאגתי לו מאוד עוד לפני מה שקרה", סיפרה זדה. "היו הרבה התרעות, וזו לא הפעם הראשונה שנופל קאסם. הם תירגלו את זה פעמים רבות. בני היה מתקשר ואומר 'אמא, אני מתחת לשולחן בחדר-האוכל'. פשוט לא היו להם אמצעי מיגון רבים. הם היו צריכים למצוא מחבוא בכל פעם שהייתה התראה - והדבר היה קורה בתדירות גבוהה. לא תמיד היה להם זמן מספיק למצוא מחבוא. בכל פעם שהייתה לו שמירה, כביכול הייתי שומרת איתו ודואגת - מתי הוא מתחיל? מתי מסיים? מה יהיה?"
זדה משחזרת את אירועי הלילה בבסיס הטירונים, כפי שסיפר לה בנהּ. "הם ישנו, וכשנשמעה ההתראה הם לא הספיקו להגיע למקום מוגן. מהפחד והבהלה הם לא ידעו לאן הם רצים. אחד משך את השני בצעקות, בכי וחרדות. הם ילדים גדולים, ולא בוכים ברגע.
"הם לא ידעו לאן הם רצים". הורים בכניסה לבסיס (צילום: שולה מרגלית)
"החיילים שלנו צריכים להגן על התושבים, אבל צריך לזכור שהם רק טירונים. רק עכשיו הם יצאו מהחממה - מהקן המשפחתי. אי אפשר לזרוק אותם כך למקום לא מוגן. חייל שעובר טירונות קרבית, מתאמן וחווה את זה, אולי מתמודד אחרת. אבל הם עדיין בחיתולים - אי-אפשר לזרוק אותם ככה להתמודד".
בשיחה עם ynet סיפרה זדה על התחושות בביתה לקראת החג ועם חזרתו של הבן בריא ושלם: "התחושה עילאית - זה אושר גדול. הלוואי וכל האימהות יחוו את התחושה הזאת. הוא התקלח, הלך לנוח וחזר לו הצבע ללחיים. עכשיו אפשר לעשות את ההכנות לחג בכיף. אכין לו את המטעמים שהוא אוהב. את החג נעביר אצל הסבתא, והפעם באמת נחגוג עם כל המשפחה אחרי הדאגה הגדולה. נקווה שתהיה שנה טובה לכל החיילים, ושהפצועים יחלימו מהר ויחזרו במהרה הביתה".
עופר דגמי סיפר כי בנו ששב היום מבסיס זיקים שרוי בטראומה. "המצב של הבן לא נראה טוב. אני לא מבין איך שיחררו אותם ככה הביתה, ללא טיפול מקצועי. הבן ראה דברים מזעזעים - דברים שהוא לא אמור להתמודד איתם בגיל כזה.
"אין ספק שיש תחושת הקלה כשהבן חוזר בריא ושלם. כל ההתנהלות הלקויה לא מתחילה בצבא. זה מתחיל מהדרג שמלמעלה, וככה אנחנו נראים. הם רוצים שנשלח את ילדינו לקרבי בתנאים כאלו? אני לא מבין מה הם מצפים מהורים?
"לפני המקרה הלילה לא דאגתי, אבל עכשיו הכל השתנה. אתה מבין שאתה שולח בסך הכל ילדים שהרגע סיימו תיכון, וביום אחד הם נחשפים ורואים דברים שהם לא אמורים לראות. המקום לא ממוגן בכלל לפי סיפורי החיילים. ברגע שנשמע 'צבע אדום', הם ישנו ואף אחד לא העיר אותם באוהל חשוף לכל. עכשיו הבן ישן כאן בבית, אבל אני מתכוון לקחת אותו למרפאת קצין העיר. לא אירגע עד שאדע שהכל בסדר".
אחיינה של סמדר עטור מתל-אביב נמנה אף הוא עם החיילים שסיימו טירונות בזיקים. "הייתי בבסיס בבוקר והיינו חרדים מאוד", סיפרה עטור. "האחיין נראה חרד ממה שראה, אבל אנחנו שמחים. תודה לאל שהוא בריא ושלם.
"המיגון במקום מתחת לכל ביקורת. הילדים שלנו נשלחו לשם והם בעצם ישנים בתוך שק. ראיתי את האוהלים, ואני בכלל לא מבינה איך נותנים להם לישון במקום כזה. מדובר פה בהפקרות גדולה מאוד. צעקנו במקום על המפקדים, שישמרו לנו על הבנים. עכשיו אנחנו שמחים שהוא איתנו בחג".
בערב החג אמורים חיילים משתי פלוגות בזיקים לצאת לחופשת החג ולשוב לבסיס ביום ראשון. בצה"ל מעריכים כי על אף האירוע הקשה, כל החיילים ישובו, ולא תהיה תופעת נפקדות. בעת נפילת רקטה בבסיס
בדצמבר 2005, לא נרשמה תופעת נפקדות וכל החיילים שיצאו אז לחופשת השבת - שבו לבסיס. הפעם, לאור מספרם הרב של הנפגעים והתחושה הקשה של האירוע, יהיה זה מבחן בעבור צה"ל, האם יהיו כאלה שיעדיפו שלא לחזור.
