ההנחה בבסיס הרשימה הזאת היא שאם אנחנו רוצים להתפתח כבני אדם, עלינו לבחון את האופן שבו אנחנו משתמשים במוחנו. האם אנחנו באמת חושבים באופן עצמאי? האם אנחנו מבססים את דעותינו על שימוש מירבי ביכולותינו? האם אנחנו לוקחים אחריות מלאה על השקפותינו, או שמא מסתתרים מאחורי האופנתי, הפופולארי והתקינות הפוליטית? גם מימין וגם משמאל נוטים לשנן דעות יותר מאשר לחשוב עליהן באמת.
| קרלו שטרנגר. קחו קצת אחריות (צילום: דודו) |
הנה אפוא שישה ספרים שהועילו לי בבואי להתמודד עם משימת החשיבה מחדש על יסודות השקפת העולם שלי.
"על החירות" מאת ג'ון סטויארט מיל (תרגום: אהרן אמיר, הוצאת שלם)
נהיה אופנתי להאמין שכל אחד מאיתנו זכאי לחיות באמונתו. ספרו של ג'ון סטיוארט מיל הוא ניסוח קלאסי של יסודות הליברליזם הפוליטי. זוהי קריאה נרגשת ליחיד לקחת אחריות מלאה על חייו, על יכולותיו ועל השקפותיו. בעידן שבו אנחנו נוטים לשאול מי חייב לנו מה, ומדוע אנחנו זכאים לכעוס ולנטור טינה יותר מאשר לשאול מה עשינו כדי לשפר את גורלנו וחיינו, "על החירות" נותר התזכורת הקלאסית שאנחנו זקוקים לה כדי לקחת אחריות על עצמנו.
"דלדולה של הרוח באמריקה" מאת אלן בלום (תרגום: בת שבע שפירא, הוצאת עם עובד)
לספרו של בלום, שראה אור ב-1987, היה אפקט של הלם חשמלי. הנה קם אדם ויצא נגד כמה מן הפרות הקדושות של התקופה מבלי להניד עפעף: רלטיביזם, תקינות פוליטית, ההנחה כי כל האמונות שוות ערך וכי אין כל הבדל בין תרבות גבוהה ובין תרבות שרק מספקת את הצמא לבידור. עד היום, זהו ספר שיכול להזכיר לנו היכן איננו דורשים מעצמנו מספיק ומאפשרים למוחנו להתרשל.
"מה השתבש?" מאת ברנרד לואיס (תרגום: מנשה ארבל, הוצאת דביר)
מאמריו של ברנרד לואיס, ההיסטוריון הבולט של המזרח התיכון, הם תזכורת שהעולם הערבי סרב בעקביות להביט פנימה ולקחת אחריות על נחשלותו. הספר לא יסייע לכם להאמין ששלום אפשרי עכשיו, אבל הוא בהחלט מעורר מחשבה.
"אייכמן בירושלים" מאת חנה ארנדט (תרגום: אריה אוריאל, הוצאת בבל)
המוטו של חנה ארנדט, "חשוב בעצמך", מקבל ביטוי נפלא בספר המפורסם וידוע לשמצה הזה. ניתוחה השלו שמראה כיצד הפך בן גוריון את משפט אייכמן להצדקה למדינת ישראל עשה את ארנדט מושא
לביקורת זועמת. קריאת הספר עצמו היא התמודדות עם אינטלקטואליות, מוסריות, אומץ פוליטי וכוח שיפוט במיטבם. הוא מוביל אותנו לשקול מחדש את השימוש בשואה בהיסטוריה הישראלית. אין לי אלא לקוות שספרים נוספים פרי עטה של ארנדט יתורגמו לעברית בקרוב.
"יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל" מאת ישעיהו ליבוביץ (הוצאת שוקן)
אם היה אי פעם אדם שהדגים את רעיון האחריות המלאה על עצמו, היה זה ישעיהו ליבוביץ'. ליבוביץ', האדם הקרוב ביותר לאיש רנסנס שפגשתי מעולם, בחן מחדש כל דוֹגמה של המחשבה היהודית והציונית. אינני מסכים עם מרבית אמונותיו הפילוסופיות, אך מעולם לא פגשתי אדם נערץ יותר. בתקופה שבה פוליטיקאים מעצבים את האסטרטגיות שלהם על פי סקרים ופופולאריות, והתקשורת ממלאת את מוחנו בלהג חסר תועלת, אין דבר טוב יותר מלקרוא את ליבוביץ' מחדש. אם הספר הזה יהיה רב מכר יותר משלושים שנה אחרי שראה אור, תהיה לי סיבה להאמין שיש עוד תקווה כלשהי לישראל.
"השאלה של ציון" מאת ג'קלין רוז (תרגום: עודד וולקשטיין, הוצאת רסלינג)
ז'קלין רוז, המואשמת לעתים קרובות באנטי-ישראליות, אנטי- ציונות ואפילו אנטישמיות, כתבה ספר מעמיק על יסודותיה של המחשבה הציונית. בהצביעה על השורשים המשיחיים בציונות, היא מאלצת אותנו לחשוב מחדש על שאלת זכותנו לחיות בארץ ישראל. בתקופה שבה רבים מאיתנו ויתרו על המחאה נגד חוסר האנושיות ופשוט מנהלים את חיי השגרה מיום ליום, זהו ספר שלא נוח לקרוא בו. הוא אולי לא יסייע לישון טוב יותר, אבל במקום זאת יגרום לנו להתעורר.
- קרלו שטרנגר מכהן כפרופסור בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וכעמית ב-permanent monitoring panel on terrorism of the World Federation of Scientists. מחברם של "אינדיבידואליות: הפרוייקט הבלתי אפשרי" ו"העצמי כפרוייקט עיצוב".
